מזה מספר שנים, הרבה לפני השבת השחורה של ה-7/10, בשכונות קו התפר (פסגת זאב בעיקר אבל גם הר חומה, ארמון הנציב וגילה) ובערים הסמוכות הביעו התושבים חששות והתריעו שהם שומעים קולות חפירה. החששות הללו, באופן טבעי, התגברו והפכו מוחשיים יותר אחרי מתקפת הטרור הרצחנית של החמאס על יישובי עוטף עזה והדרום בשמחת תורה בשנה שעברה.
התסריט המבעית אותו דמיינו רבים בירושלים, שמוקפת כידוע בשכונות ערביות – חלקן אף מעבר לגדר ההפרדה – היה שחזור של מתקפה דומה אל שכונת המגורים. ומסתבר שהחשש הזה לא היה מופרך. כך לפחות מסביר אל"מ במיל שרון גת, מפקד חטיבת מוריה בפיקוד העורף – החטיבה שאמונה על אבטחת הגזרה הירושלמית וסביבותיה. "בירושלים לא היתה התפרצות טרור מכיוון שכוחות הבטחון, המשטרה וצה"ל מאוד חזקים באזור הזה", אומר גת בנחרצות בראיון מיוחד "כל העיר", רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו. "האויב זיהה שאנחנו בהיערכות מאוד גבוהה, ולכן לדעתי החליט לא לתקוף. אנחנו יודעים שהיתה הכוונה איראנית למתקפה בכל הגזרות – חיזבאללה מצפון, חמאס מדרום, כוחות מיהודה ושומרון על יישובים במרכז וממזרח ירושלים על העיר – אבל ההיערכות החזקה הבהירה לאויב שפה, בגזרת ירושלים, לא כדאי לו להתעסק איתנו".
גת, בן 53, הוא ירושלמי במקור, אך כיום מתגורר עם אישתו וחמשת ילדיו באפרת. 2 מילדיו משרתים בצה"ל ותורמים אף הם למלחמה – בתו היא קצינת מבצעים בגולני ומתמרנת כיום בלבנון, בנו משרת ביחידת הניוד של הצנחנים בגדוד 202. יש לו עבר צבאי עשיר כבוגר סיירת גולני, ובמילואים היה מג"ד וסמח"ט בחטיבת אלכסנדרוני, עד שהסכים להיענות לבקשה לפקד על חטיבת מוריה.
לא רבים מכירים את חטיבת מוריה – מה תחום האחריות שלכם?
"זו חטיבה שאחראית על גזרת ירושלים – שזה כולל את העיר עצמה ואת היישובים מסביב כמו מעלה אדומים, גבעת זאב וכו' גם בנושא חילוצים וגם בהכנת הרשויות למלחמה. החטיבה אחראית על ניהול הכוחות המבצעיים והאסטרטגיה הביטחונית לשמירה על הביטחון באזור הרגיש והמאתגר של הבירה וסביבותיה, אזור שנמצא בחיכוך מתמיד עם אוכלוסייה אזרחית. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כל ארגוני החירום – משטרת ישראל, מד"א, כיבוי אש, גם בנושא המלחמתי ובנושא ההגנתי".
***
בחזרה ל-7 באוקטובר. גת משחזר את הימים הראשונים והמורכבים שאחרי מתקפת הטרור הרצחנית. "זה תפס אותי בבית, כמו את רוב עם ישראל בחג שמחת תורה עם אזעקות וטילים – גם בירושלים וביישובים שסביבה. הבנתי וידעתי מה האויב עושה לנו ולמה הוא מסוגל, אבל העיתוי הפתיע אותי כי אף אחד לא ידע. כשהתחילו להגיע סרטונים משדרות והעוטף, הבנתי שיש פה מלחמה – ישר הכרזתי מלחמה לכל החטיבה שלי. דיברתי עם ראש העיר משה ליאון, והקפצתי את כל החטיבה כמה שיותר לנקודת הכינוס שנקבעה. כל זה קרה מהר מאוד. ממש מהרגע הראשון. בשעה 7:30 כבר התקיימה ישיבה בעיריית ירושלים בהשתתפות ראש העיר, מנהל אגף חירום ובטחון בעירייה עוזי חן, נציגי המשטרה ומפקדי המרחבים, להערכת מצב כדי להבין מה קורה. החשש הגדול כאמור היה שהערבים של מזרח ירושלים ויהודה ושומרון יעלו על ירושלים. התפרסנו כמה שיותר מהר, ותוך כדי תנועה גייסתי את כל חיילי החטיבה שתפסו קווים בשכונות התפר ובקווי התפר של העיר. נערכנו עם צוותי כוננות וחילוץ מחשש לנפילת טילים ובמקביל עיבוי קווי ההגנה בשכונות התפר, כדי שאם תהיה התקפה יהיו כוחות שיוכלו להגיב תוך שיתוף פעולה עם משטרת ישראל. ככה התחיל היום הראשון של המלחמה".
עוד לפני ה-7/10 היו תלונות של תושבים על רעשי חפירה וחשש ממנהרות. זה התגבר לאחר המלחמה ואפילו יצא מכתב רשמי של עיריית מעלה אדומים בנושא. איך אתם פועלים כדי לוודא שאין באמת איום כזה?
"יש חששות ופחדים והם מוצדקים. אני לא בעד פרנויה, אבל אני בעד שאנשים יהיו חשדניים, גם כי בעוטף עזה ובלבנון – לא היו מספיק קשובים. אני מתייחס לכל תלונה כזו בשיא החומרה והרצינות – ברגע שאני מקבל תלונה על רעשי חפירה באזור מגורים – ההתייחסות היא במלוא הרצינות ועם כל הבדיקות. הזכרת את מעלה אדומים, אבל היו תלונות גם בגבעת זאב וגם משכונות בירושלים. הבאתי את טובי המומחים של פיקוד העורף, המהנדסים הכי טובים שיש, אנשי הנדסה, חיל ההנדסה, אנשים שמטפלים במנהרות בעזה וביחד אנחנו בודקים בית-בית ושוללים. כאחראי על גזרת ירושלים אני קשוב לתלונות ופעלתי בשיא הרצינות. האם יכולות להיות הפתעות? מפקד שאומר שלא יכולות להיות, עדיף שלא יהיה מפקד. כן חשוב לציין – מכל הבדיקות שערכנו לא עלו ממצאים מיוחדים, ואנחנו בודקים כל הזמן".
ירושלים מאופיינת באתגרים רבים במהלך השנה. איך התמודדתם עם זה?
"ירושלים היא גזרה בהחלט מאתגרת ומורכבת מהרבה בחינות. למשל, רבים מתושבי הצפון והדרום התפנו לכל מיני מקומות ובהם גם לירושלים. העיר הוצפה בעשרות אלפי מתפנים שלא היה להם בית, אפילו לא בגדים. הם הגיעו בקיץ, לקראת הסתיו ופתאום חורף וצריך לעזור להם גם למצוא פתרונות לכך. עזרתי לקלוט אותם במלונות, כולל במלונות על גבול מזרח ירושלים, והיו אנשים משדרות שלא רצו להיכנס למלון אם אין חיילים חמושים שמאבטחים. היתה משפחה שראתה טנדר לבן כמו של המחבלים, ומהפחד הגדול ביקשו מאיתנו שלא נלך. היתה פאניקה.
"מעבר לכך, אנחנו בכוננות עליונה מחשש לפיגועים והיו אירועים שנטרלנו ביחד עם המשטרה. בחודש הרמדאן ירושלים היתה במרכז ההתרחשות, אבל הצבא היה מרוכז בעזה והמטרה של הרמטכ"ל והממשלה היתה לא לאחד את הזירות, אלא להפריד. רצו לשלוט במצב ולראות שזירות לא מתלכדות, שהטילים לא עפים לירושלים. העיר היתה מאוד מתוחה. עברנו באותם ימים ממינהל קהילתי אחד לאחר, עשינו הדרכות והכנות לתרחישים, למשל אירועי הפסקות חשמל מחסור במים וכו'. זה אמנם לא קרה בסוף, אבל בהחלט היה תרחיש ריאלי".
והיה גם את ירי הטילים האיראניים שעברו מעל ירושלים והפעילו את האזעקות.
"אכן. בטילים האירניים ירושלים נכנסה גם כן לגל אזעקות לאזעקות כשנורו בין 100 ל-200 טילים בשני אירועים שונים. טילים בליסטיים שעפו לכיוון ישראל וחלקם עברו באמת מעל ירושלים – אירוע מורכב ביותר. שיתוך הפעולה עם עיריית ירושלים ועם ארגוני החירום היא מקסימלית. פה זה עניין של זמן, ברגע שמבינים ויודעים שהאיראנים מתכוננים לתקוף צריך להיערך ולבטל אירועים המוניים. למשל, באירוע הטילים האחרון באוקטובר, היה זה ליל הסליחות לפני ראש השנה, אירוע עם הכי הרבה אנשים שמגיעים לכותל, סדר גודל של 20 אלף מבקרים בצפיפות, ובמקביל היה אמור להיערך משחק באצטדיון טדי בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים – אירוע שמושך אליו גם כן מעל 20 אלף אוהדים, בנוסף, הופעה בבריכת הסולטן ועל זה נוסיף את מרכזי הקניות המלאים – אנחנו מקבלים מידע שהאיראניים הולכים לירות, אבל לא יכולים לשתף שזה עומד לקרות. התחלנו לרמוז להם, אני אומר לאנשים בעירייה, שצריך לבטל אירועים והם רוצים להרוג אותי, אבל בגלל השת"פ המצוין איתם סמכו עליי. אז מתחילה ריצה מטורפת לבטל אירועים, חסימות בכבישים, לבקש מהאוכלוסייה להישאר בבית ולהוציא אנשים הקניונים. זה דוגמא לאיך נערכים לאירוע כזה, בלי לשתף את הציבור במלוא המידע. כולם נותנים אמון ומבינים שאנחנו לא סתם באים פה להקשות".
***
כאמור, אל"מ במיל' גת מסיים ממש בקרוב את תפקידו כמפקד חטיבת מוריה של פיקוד העורף, ועל אף גילו (53) הוא לא מתכוון לעצור. "אני נשאר בצבא בתפקיד אחר בזרוע היבשה", הוא אומר. "ברמה האישית, יש לי עסק פרטי גדול – חברה בשם קליבר אקדמיה שעוסקת בלחימה בטרור, האקדמיה הכי גדולה במדינת ישראל. מגיעים לשם אזרחים פרטיים, שוטרי משטרת ישראל, כיתות כוננות, יחידות מיוחדות מהארץ ומהעולם להשתלם וללמוד. בקיצור. יש לי הרבה תעסוקה".
לפני שהוא ממשיך הלאה לתפקיד אחר, גת חוזר ומדגיש את המוכנות של הכוחות בירושלים, כוחות שהוא מכיר ופגש באופן רציף בשנה האחרונה. "כוחות הבטחון בירושלים כולל פיקוד העורף וכיבוי אש הוכיחו איתנות בלתי רגילה, ובזכותם ירושלים לא עברה מתקפת טרור משמעותית. פוטנציאל הנפיצות הוא אדיר, ואני חושב שעמדנו בצורה טובה מאוד מול האויב ולכן הוא החליט לא לתקוף.
"לאזרחי ירושלים אני אומר – מה שחשוב זה לחיות כרגע, לחיות את החיים כי זה הניצחון הגדול על האויב. אנחנו לא בתקופה רגילה, אלא בשגרת חירום, ויכול לקרות פה כל רגע אירועים כמו טרור או טילים, ולכן צריך להישמע לפיקוד העורף ולמשטרת ישראל. ההוראות האלה של פיקוד העורף מצילות חיים, וראינו את זה היטב בלא מעט אירועים בשנה האחרונה – למשל באירוע הטילים האיראני שלמרות האיום הגדול והשיגורים לעבר העיר – אף אזרח לא נהרג. בעזרת השם ננצח את כל האויבים שלנו ונחזיר את כל החטופים הביתה".
אבי
איש אהוב ואלוף, לא רק אלוף משנה…