ארבעה ימים נותרו עד לערב ראש השנה, שיצוין ביום רביעי הקרוב, 2.10, ובעמותות הסיוע הירושלמיות עושים מאמצים כבירים לספק למשפחות הנזקקות סלי מזון לחג (ואולי אף לכלל חגי תשרי). קל – זה לא. המספרים והביקושים, כך מספרים אנשי החסד, עולים כל הזמן – כשהמלחמה ובמיוחד יוקר המחיה נותנים את אותותיהם. וכך – סלי המזון הפכו לאמצעי חיוני עבור אלפי משפחות, שאין להן את היכולת להעמיד שולחן חג ראוי.
"בשנים האחרונות, מחג לחג המצב הופך להיות קשה יותר ויותר", מציין בכאב מהול בהרבה כעס ואכזבה משה כהן, מנכ"ל ארגון "חסדי נעמי" הפועלת ברחוב בית הדפוס בגבעת שאול. "פעם זה קורונה, ועכשיו המלחמה שהולכת וגוברת, אבל שכחנו שכבר שנה יש מפונים שגם זקוקים לנו וכמובן – יוקר המחייה שמחריף את המצב. לצערנו, הפעם קיבלנו פניות מוקדם מהרגיל, אפילו ביחס לשנה החולפת ולחגים אחרים. עוד לא הספקנו לסיים את פרויקט שנת הלימודים, וכבר קיבלנו פניות לראש השנה. בשנים קודמות עוד היה לנו קצת זמן להיערך ולנוח – השנה גם זה לא היה".
איך נראית ההיערכות שלכם לשבוע הקרוב?
"גיוס מתנדבים מוגבר כדי לתת מענה וצורך לכלל הפונים, בהם גם משפחות מפונות שנמצאות בירושלים כבר כמעט שנה. יש אנשים שעובדים או חיים מקצבאות ולא יכולים להביא אוכל הביתה. הפעם בגלל הרצף של החג עם שישי-שבת – הגדלנו את הסל עצמו בצורה משמעותית. אם היינו שמים שמן אחד, אז עכשיו אנחנו נותנים שניים, אותו דבר עם מיץ ענבים ועוד יבשים, וכמובן תוספת פירות וירקות בכמות גדולה מהרגיל. מקפידים כמובן על מוצרים שמאפיינים את החג ונלווים לכך. בנוסף, אנחנו לא שוכחים את הילדים, והכנסנו לסל קצת מתוקים. אנחנו משתדלים לעזור ככל האפשר למשפחות שנמצאות במצוקה".
סלי מזון לחג (צילום: עמותת חסדי נעמי)
עד כמה המלחמה השפיעה?
"המלחמה השפיעה מאוד ובצורה קשה. מספר הפניות של מפונים אלינו משמעותית מאוד. בנוסף, יש גם את משפחות הנופלים והפצועים שחלקן זקוק לנו. אומנם המדינה משתדלת לעטוף אותם, אבל עדיין אנחנו רואים חיילים ומשפחות של חיילים שנמצאים בלחימה חודשים, ויש המון הוצאות שלא תמיד חושבים עליהן. כמובן שצריך להוסיף את העבודה שהמחייה בישראל מאוד יקרה. יש גם בני משפחה של פצועים שהפסיקו לעבוד, של מילואמניקים – זה דברים שהמדינה לא חושבת עליהם, וזה מוביל למצוקה. אני עובר במחלקות השיקום, רואים את המשפחות שיש להן אינספור הוצאות וסיפורים קורעי לב. פגשתי לא מזמן חייל צעיר בשיקום, יש לו תינוק קטן, אשתו הפסיקה לעבוד כדי להיות איתו ועם התינוק – זה דברים שלא נספרים והם קורעים את הנשמה".
ספר קצת על המתנדבים שלכם?
"נתחיל בזה שהם לא רק שמים הארגז והולכים. ממש לא. המתנדבים שלנו מונחים לתת אוזן קשבת, יש ניצולי שואה, קשישים וגם נפגעים מהמלחמה שרק רוצים שישמעו אותם, את הסיפור שלהם. מה שקורה בדרך כלל שעל הדרך אנחנו נחשפים לבעיות נוספות ואנחנו מסייעים. השנה הסיפור הוא לא רק עזרה כלכלית או עזרה במזון – הצורך בצד הנפשי הוא גדול ואנחנו משתדלים לסייע ולהיענות לכל הבקשות היכן שניתן".
"אל המרכז הלוגיסטי שלנו מגיעים בירושלים ובתל אביב מגיעים המון חברות לסייע ולהתנדב", מוסיף לספר כהן, ומציין במפתיע שלמרות התקופה הקשה הם מקבלים לא מעט תרומות וסיוע: "נציגי החברה רואים את הצורך ומעבר להתנדבות במרכזים, הם גם תורמים בסוף כלכלית וזה בהחלט עוזר הרבה. בכלל הציבור מאוד נרתם ועוזר לנו. כולם מבינים את המצב הקשה ואת המצוקה ואנשים במדינה תורמים. בסוף אנחנו מתבססים על התורמים הקטנים, כי בלי הציבור אין לי משאבים לעשות את כל זה בכוחות עצמנו".
חלוקת סלי מזון (צילום: עמותת חסדי נעמי)
רוצים להישאר מעודכנים?
***
"אין ספק בכלל שהמלחמה העצימה את הביקוש ואת כמות הנזקקים", אומר בנחרצות אהרון כהן, מנכ"ל עמותת "תכלית", שגם היא פועלת מגבעת שאול – במרכז ספיר.
העמותה קיימת כבר 28 שנים ומדי שבע מחלקים המתנדבים שלה כ-1,500 סלי מזון. קהל היעד הם בעיקר ירושלמים, אבל ניתן גם סיוע למשפחות מיישובי הסביבה. כהן, בדיוק כמו המקביל שלו בעמותת 'חסדי נעמי' מספר על הקשיים שהביאה עימה המלחמה: "משפחות מפונים נמצאות כבר שנה מחוץ לביתן ומצבם לא נעשה טוב יותר. יש גם משפחות של מילואימניקים, שעם כל הכבוד למה שהם מקבלים מהצבא ומהמדינה – זה לא מספיק כלל. בטח שחלק מהנשים הפסיקו לעבוד או עובדות פחות שעות. יוקר המחייה ממשיך להיות אחד הגורמים המרכזיים לכמות ההולכת וגוברת מדי שנה של פניות. בפינת הפניות המפתיעות של השנה – אני יכול לספר על איש הייטק שפנה אלי, כי גם הוא נפגע כלכלית. באופן כללי המצב הלאומי ירוד, הרבה עסקאות בכל מיני ענפים לא נפלו ויש בעיות כלכליות, יש פחות עובדים שמפוטרים ובסוף חלק מהם מגיע אלינו".
זה משפיע גם על התרומות?
"בהחלט. יש פחות תורמים, יש פחות כסף לאנשים וזה מורגש. לא כולם ממהרים לתרום, כי להם בעצמם קשה. הציבור נפגע כלכלית וזה משפיע גם עלינו. יותר קשה להכניס את היד לכיס ולעזור. בתחילת המלחמה ראינו גל של תרומות לטובת החיילים, וזה גם פגע כי היום פחות יכולים לעזור, גם כי הנזקקים פחות מעניינים מהחיילים. זה כואב לומר, אבל זו האמת העצובה. מצד שני, הביקושים לעזרה רק עולים".
איך הסיוע מהמדינה?
"נמוך מאוד. אנחנו מדברים על שקלים בודדים לכל סל. אנחנו מוציאים כחצי מיליון שקל בחודש כשמהמדינה אני מקבל כ-200 אלף שקל בשנה. המדינה מתעלמת מאיתנו כמעט, יש פחות תהודה, אנחנו לא מעניינים. כל המגזרים מי יותר ומי פחות זקוקים לעזרה".
שטף דיבורו של כהן לא עוצר. נדמה שכואב לו. באמת. הוא מבקש לציין בעיה נוספת, ואומר: "בעבר היינו מקבלים יותר חשיפה בתקשורת, מה שהיה מוביל לפניות רבות יותר של אנשים שרוצים לעזור, אבל היום, בצל המלחמה והייאוש, הנושא הזה לא מעניין אף אחד, וכמעט אין סיקור. זה פוגע ביכולת שלנו לגייס כספים".
איך בכל זאת מסתדרים?
"יש המון יהודים אמריקאים שמגיעים מארצות הברית להתנדב וזה מחמם את הלב. הם תורמים, מביעים הזדהות ומרגישים תחושת שליחות. וזה עושה להם טוב על הלב להתנדב וכמובן שעוזרים לנו בכל מיני היבטים. חשוב לי לציין אותם ולשבח אותם".
לתרומות
עמותת 'חסדי נעמי' – 03-6777777
עמותת 'תכלית' – 6031*.
סלי מזון לראש השנה (צילום: עמותת חסדי נעמי)
תגובות