"המטופלים שלנו הם המשפחה שלנו"

אירועי 7 באוקטובר למן הרגע הראשון לא פסחו, כמובן, על המרכז הרפואי הדסה, שההיסטוריה שלו שזורה בסיפורה של ירושלים ושל מדינת ישראל. מרגע היוודע דבר הטבח הנוראי, קליטת הפצועים בימי המלחמה הראשונים עם עשרות מפונים במסוקים מדיי יום והגשת טיפול מציל חיים וניתוחים מורכבים, היה הדסה לאחד מהמרכזים העסוקים בישראל שבו פעלו חדרי הניתוח ללא הפסקה, לכל אורך שעות היממה. 

בהנהלת הדסה הבינו מיד שהם חייבים לזרז את קצב בניית מרכז השיקום החדש על שם גנדל, שאמור היה להיפתח רק חודשים רבים לאחר מכן, וזאת על מנת לתת לפצועים שהגיעו לבית החולים – חיילים, אנשי ביטחון ואזרחים – את הטיפול המיטבי ואת המקום המקצועי והמתקדם לבצע זאת בו.

 "כשהמלחמה פרצה, מחלקות שלמות בבניין החדש היו בתהליכי בנייה, חלקן עוד בשלב הבטון והחול", משתף פרופ' יורם וייס, מנהל המרכז הרפואי הדסה. "מיד הבנו שאנחנו חייבים להאיץ את תהליכי הבנייה, גייסנו צוותי עבודה מהארץ ומחו"ל, רתמנו גורמים מדיניים, צוותי בית החולים עבדו 24 שעות ביממה, ובחודש ינואר השנה, זמן רב לפני המועד המתוכנן, פתחנו את מרכז השיקום והפכנו את המשימה שנראתה כמעט בלתי אפשרית לאפשרית. לעובדה קיימת בשטח". 

בריכת השחייה במרכז השיקום בהדסה הר הצופים | צילום: אבי חיון, דוברות הדסה

מרכז שיקום מהמתקדמים בעולם

מרכז השיקום על שם גנדל, שנבנה בעלות של חצי מיליארד שקלים, נחשב כיום לאחד ממרכזי השיקום המובילים בעולם. המרכז, שמשתרע על שטח של כ-30 אלף מ"ר ומתנשא לגובה של שמונה קומות, ניצב בסמוך למבנה בית החולים ומחליף את מחלקת השיקום הוותיקה של הדסה הר הצופים, שנוסדה בשנת 1940 והייתה למחלקת השיקום הראשונה שהוקמה בארץ. 

"המרכז הרפואי הדסה, החל בבניית מרכז השיקום לפני מספר שנים וזאת לאחר שזיהינו צורך במיטות שיקום ובמרכז מתקדם בישראל. עם פרוץ המלחמה, המצוקה הלאומית במיטות וההבנה שכל פצוע זקוק לזמן שיקום ממושך ולטיפול הטוב והמקצועי ביותר רק התחדדו", מסביר פרופ' וייס.

מנכ"ל הדסה מדגיש כי עד הקמת מרכז השיקום החדש על שם גנדל, מנתה מחלקת השיקום של הדסה 40 מיטות אשפוז. כיום מונה המרכז 140 מיטות אשפוז ו-250 עמדות לטיפול בשיקום יום, והוא מעניק טיפולים שיקומיים בטכנולוגיה המתקדמת ביותר לצד טיפולים רגשיים. "ההרגשה של המטופלים במרכז החדש היא יותר הרגשה של בית מאשר בית חולים", אומר פרופ' וייס ומוסיף, כי המרכז מעניק טיפולים לכל האוכלוסיות מאזור ירושלים והסביבה ואף ממרחקים גדולים יותר – כולל פצועי תאונות דרכים, מטופלים לאחר מחלות וניתוחים מורכבים, פגיעות ראש ועוד. 

לדבריו, המרכז החדש בהדסה הר הצופים שינה את פני מפת האשפוזים בשיקום במדינת ישראל ומציע פתרונות מתקדמים למקרים המורכבים ביותר, והפניות לאשפוז שיקומי מאז פתיחתו – מתרבות מיום ליום מכל קצוות הארץ. 

מאז פתיחתו, מרכז השיקום על שם גנדל נחשב כיום לאחד המרכזים המובילים לשיקום במזרח התיכון. פרופ' וייס מציין כי במרכז פועלות מספר מחלקות, בהן שיקום אורתופדי ונפגעי חוט שדרה, שיקום נוירולוגי ומערך של אשפוז יום שיקומי, שכולל שתי בריכות טיפוליות, בריכת שחייה ובריכה טיפולית עם קרקע מודולרית לתרגול תת מימי. המרכז מצויד במכשירים וטיפולים מהמתקדמים בעולם, חלקם פותחו על ידי סוכנות החלל האמריקנית נאס"א והותאמו לטובת שיקום נפגעים והתמודדות עם מצבים כמו חוסר שיווי משקל ודריכה על הרגליים. מערכת נוספת היא מערכת רובוטית ממוחשבת, שמסייעת למשתקמים בתרגול הליכה.

בחזרה ל-7 באוקטובר. כבר כשהגיעו החדשות הראשונות מהזוועה שמתחוללת בדרום, הבינו בהדסה שהם יזדקקו להרבה מיטות שיקום. "מהניסיון המקצועי שלנו, היה ברור שצריך להתארגן מהר מאוד", מספרת פרופ' שוורץ. "בדרך כלל אחרי פציעות קשות, המחלקות הכירורגית, האורתופדית והנוירוכירורגית, שמתרכזות בטיפול הניתוחי והייעוצי, רוצות להפנות את המטופלים לשיקום בשלבים די מתקדמים. אנחנו מדברים על טווח זמן של בין שבוע למקסימום חודש מהפציעה. כששמענו על המספר הגדול של הפצועים – חיילים, כוחות הביטחון ואזרחים, היה ברור לנו שמדובר בהיקף חסר תקדים של פצועים שזקוקים לשיקום. וכאן ידענו: אם ניקח את כל מיטות השיקום בכל הארץ ונפנה אותן רק עבור הפצועים מאותו היום, הן לא יספיקו. החלטנו בהדסה לעשות מהלך מהיר ויעיל ולמצוא את המיטות בבית החולים עצמו. לקחנו מחלקה שלמה ופינינו אותה לטובת הפצועים הראשונים, וכך פתחנו את המחלקה הראשונה לנפגעי 7 באוקטובר. אלא שהמחלקה התמלאה מהר מאוד, היו שם 19 מיטות בסך הכל, ודי מהר הבנו שגם זה לא מספיק".  

המסקנה, אם כן, שאליה הגיעו בהנהלת הדסה והדירקטוריון בראשו עומדת הגב' דליה איציק, הייתה שהם חייבים לסיים כמה שיותר מהר את בניית מרכז השיקום שהיה אז, כאמור, עוד בשלבי בנייה. "בתוך שלושה חודשים הפכנו את הבניין שהיה אתר בנייה, לאתר מטפל, ברמה הכי גבוהה, ואני חושבת שזה בגדר נס. עבדנו סביב השעון, 24/7, הדסה וארגון נשות הדסה גייסו ארגונים, תורמים, רשויות וכל מי שרק יכול היה לעזור, כולם עבדו וזה קרה".

את המטופלים הראשונים מ-7 באוקטובר פגשה פרופ' שוורץ בהדסה עין כרם. היא מספרת: "מהרגע הראשון הבנתי שהם פצועים לא רק בגוף, ובעיקר לא בגוף, ולכן ההחלטה שהתקבלה בהדסה, הייתה לאשפז את כל מי שאנחנו חושבים לנכון ולתת לו את הטיפול השיקומי. אשפזנו פצועים שלכאורה היו מוגדרים קל, אבל חלקם נמצאים בשיקום עד היום. לשפר את התפקוד הפיזי והמוטורי שלהם היה הרבה יותר קל מאשר לשפר את התפקוד המנטלי, את החוסן, את היכולות לשוב ולפרוש כנפיים. הם נזקקו להרבה מאוד כוחות נפש, לאנרגיה ולתמיכה של המשפחות שלהם וכמובן לתמיכת הצוות, כדי לחזור לעצמם. אנחנו, כצוות, למדנו מהם המון". 

עם אילו סוגי פציעות התמודדתם?

"אלה היו פציעות מורכבות – פציעות של בטן, חזה וראש. תחילה, הפצועים ברובם היו אזרחים וחיילים שלא היו מוגנים. בהמשך היו פציעות מורכבות יותר של חיילים מהקרב – פציעות של גפיים, ראש, גפיים, חזה ובטן. הפצועים עוברים הרבה ניתוחים לפני שהם מגיעים אלינו לשיקום, ואחר כך הם לפעמים עוברים עוד ניתוחים במהלך השיקום. אלה לא רק פגיעות בעצמות, אלא גם פציעות בעצבים ובכלי הדם, באיברים פנימיים. בגוף שלנו יש הרבה רקמות, ומספיק שמערכת אחת נפגעת, כדי שכל מה שמסביב יסבול".  

פרופ' שוורץ מבקשת להוסיף: "אני תמיד אומרת שהכוח שלנו הוא במקצועיות שלנו. מהרגע הראשון החלטנו שאנחנו לא מתפשרים על האיכות, שזה אומר שרק אנשי מקצוע מטפלים בפצועים. לא התפשרנו על טיפול פרטני ומותאם, וכמובן רק על ידי אנשי מקצוע – פיזיותרפיסטים, מרפאות בעיסוק, מומחים רפואיים, צוות סיעודי מנוסה, עודות סוציאליות ופסיכולוגים. חלקם של הפצועים עדיין עוברים טיפול אינטנסיבי של אשפוז יום, ועד היום יש לנו בשיקום ובמכונים פצועים מ-7 באוקטובר".

אחות וחייל במרכז השיקום בהדסה הר הצופים | צילום: אבי חיון, דוברות הדסה

מכשירים וטיפולים מהמתקדמים בעולם

מרכז השיקום החדיש נקרא על שמם של בני הזוג ג'ון ופאולין גנדל ממלבורן, אוסטרליה, העומדים בראש קרן גנדל, שתרמו תרומה נדיבה להקמת המבנה החדש. במרכז מטופלים מדי יום במסגרת אשפוז יום 80-65 חיילים ואנשי כוחות הביטחון, מכל רחבי הארץ, שנפצעו במלחמת חרבות ברזל, וזאת נוסף על עשרות חיילים ואנשי ביטחון שעדיין מאושפזים במחלקות עם פציעות שונות ומרכבות. 

לצידם, במחלקות השונות, מטופלים כמובן תושבי ישראל הזקוקים לשיקום לאחר מחלה, פציעה או ניתוח, ללא קשר למלחמה.

"כשפתחנו את המחלקה לפצועי מלחמה היו בה 24 מיטות ויכולנו להגיע ל-36 במידת הצורך. אבל מה שהיה חשוב לנו לאורך כל הדרך זה לתת את כל המענה לפצועי המלחמה, בלי לפגוע בשאר המטופלים של בית החולים, ועמדנו באתגר זה. כיום כבר פתחנו שתי מחלקות שיקום, גדלנו במספר מיטות האשפוז ואין לנו מיטה פנויה בשל הביקוש. אנחנו עדיין ממשיכים לגייס משאבים עד שנאכלס את כל הבניין", אומרת פרופ' שוורץ.  

"שיקום מוצלח הוא שיקום שמושתת על אימון חזרתי. לא סתם אימון משעמם. חייבת להיות למשוקם מטרה תפקודית, משימה שתוביל לחיזוק השריר", מסבירה פרופ' שוורץ ומשווה את התהליך למשחק מחשב אינטראקטיבי. "זה כמו שבנאדם תוך כדי משחק צריך לעמוד במשימה ובמטרה. גם בשיקום מציבים למשוקם מטרה ומשלבים אותה עם רובוטיקה ועם טכנולוגיות חדשניות, כך שהאדם נכנס למעשה לעולם של תרגול אינטראקטיבי מול מערכת שמעניקה לו אווירה של משחק ותנועה חזרתית. אנחנו מכניסים בשיקום הרבה משחק, עניין ואדרנלין. הצעירים הללו גדלו על המחשב, וזה נותן להם את השעות הנוספות של התרגול בלי שהמטפל רק מחזיק להם את היד ומזיז אותה. המערכת הרובוטית יודעת לווסת את מידת העזרה שהיד צריכה, ולאט–לאט עם התחזקות היד או הרגל, המשוקם מפעיל את השריר שלו, ואז המערכת פחות עוזרת. המכשור המתקדם זירז את תהליך השיקום ואפשר לאנשים לשוב לדרוך על הרגליים וללכת כבר בשלבים מוקדמים לאחר הפציעה".

אחד מסיפורי ההצלחה הרבים והמרגשים שמציגים במרכז השיקום, הוא אהרון ברייס, חייל מילואים שנפצע באורח קשה בכל גופו בחודש נובמבר בעזה. לאחר טיפול מציל חיים בבית החולים, הוא הגיע לשיקום ממושך בהדסה הר הצופים, וכיום הוא שוב מגויס, ממתין לשוב ולהיכנס עם הצוות שלו אל שטחי הלחימה.

"היום אחרי השיקום אני עם פרופיל אפילו גבוה יותר מזה שאיתו התגייסתי למילואים", הוא מספר בחיוך. "הצוות במחלקת השיקום בהדסה שבמשך חודשים טיפל בי וקידם אותי היה כבר כמו משפחה בשבילי, ואני בקשר הדוק איתם עד היום. יצאתי למרתון ירושלים בריצה עם ד"ר שיר שבת – מומחית מהמרכז לשיקום שטיפלה בי והזמנתי את האחות שרית זוננשין למסיבת ההודיה שלי. הם היו איתי כולם לאורך כל חודשי השיקום, באש ובמים. עודדו, דחפו, הסבירו בסבלנות ומשכו אותי למעלה וקדימה. תמיד באווירה טובה ומעודדת, בלי לוותר עליי אפילו לרגע. הם הראו לי כל הזמן כמה כוח יש בי. הפיזיותרפיסטיות, המרפאות בעיסוק, הפסיכולוגיות והמרפאות בדיבור – כל מי שהקיף אותי. בזכותם, אני חוזר היום לתרום למדינה".

פרופ' שוורץ מוסיפה: "בסופו של דבר ההצלחה בשיקום היא מטפל איכותי ומקצועי, ששום דבר לא יחליף אותו ואת הצוות הרב מקצועי שעובד בצורה מסונכרנת ומנוהל על ידי רופא מומחה שיודע לנווט את הספינה, שכולם יהיו מתואמים במשימות הקצרות והארוכות".

לבסוף פרופ' שוורץ מבקשת לעצור ולהודות לצוותים שלה. "מה שחווינו השנה, זה משהו שהוא באמת מיוחד. בין המטופל למטפל היה חיבור אחר עד כדי כך שהצוותים יכלו לחוות בעצמם את החוויות שהמטופלים שלהם ובני משפחותיהם עברו. הביחד הזה יצר רובד חדש של חוויית מטפל. של חוסן ומציאת כוחות בתור מטפלים, לא להישבר מהסיפורים הקשיים ששומעים, לא ליפול למרות כל הקשיים. המטופלים שלנו הם המשפחה שלנו, בסוג של קשר שכמוהו לא היה בעבר, וזה חידד לנו עבור כולנו את הרגשות ואת משמעות העשייה“.