"תמיכה גופנית ונפשית בלוחמים – תחושת סיפוק מטורפת"
ינון עטיה, נשוי ואב לשבעה ממצפה כרמים שבבנימין, פיזיותרפיסט אחראי אזור ביחידה להמשך טיפול בכללית מחוז ירושלים ופיזיותרפיסט ביחידות מיוחדות בצבא, גויס לשירות מילואים מיד עם היוודע האירועים הקשים בדרום. במשך חודשים ארוכים תרם מכישוריו למען הלוחמים, תוך שהוא מלווה אותם הכי קרוב שיש. במשך הימים המורכבים היווה עבורם משענת אמיתית, בדגש על תמיכה רפואית וטיפולית, חשובה מאין כמוה.
בשבוע הראשון נאלץ להתמודד ינון עם אחת המלאכות המורכבות ביותר ברמה הנפשית שניתן היה לתאר. היה זה כאשר הופקד יחד עם מספר חיילים נוספים על זיהוי גופות החללים, פעילות שנמשכה כשבוע ימים. רק לאחר מכן, חזר ינון לתפקידו 'הטבעי' כפיזיותרפיסט, תוך שהוא 'זוכה' לאורך תקופה ארוכה לתמוך גופנית ונפשית בלוחמים רבים, בסדיר ובמילואים.
אחד מנדבכי הפעילות המיוחדים להם היה שותף ינון במשך תקופתו על מדים כלל הגעה לשטח עם ניידת פיזיותרפיה, שהיוותה כמעין מכון רפואי נייד. המטרה: הענקת טיפול גופני שנועד להיטיב עם הלוחמים, הסובלים מבעיות אורתופדיות וכאבים שונים שעלו במהלך הלחימה.
"לוחמים שיצאו לכמה שעות של התרעננות, קיבלו טיפולים, לעיתים תוך כדי לחימה", משתף עטיה. "הגענו עם ניידת שכללה את כל הציוד הנחוץ. בחלק מהפעילויות הייתי פוגש את החייל אפילו למספר דקות בודדות. מבחינתי כל טיפול, אפילו קצר בחייל שכואב לו הגב או קרסול שנפוח לו אחרי פעילות, היה עולם ומלואו".
ינון עטיה (צילום: פרטי)
עטיה, שכאמור ליווה את הלוחמים לאורך חודשים ארוכים בלב השטח, מוסיף ומתאר את אחד הרגעים המפחידים אותם חווה על בשרו: "בוקר אחד הצטרפנו אל אחת היחידות לפעילות בעזה. התבססנו בתוך מבנה, ממש על חוף הים. תוך כדי שאנחנו נמצאים במבנה, חטפנו טיל נ"ט ישיר. במזל זה הסתיים רק עם כמה פצועים קל. זה היה הרגע שבאמת הרגשתי בפעם הראשונה מה זה 'מלחמה'. למרות הכל, זמן קצר אחרי האירוע חזרנו להעניק טיפול ללוחמים. כמו שאומרים – המטרה מקדשת את האמצעים".
לשאלה כיצד השפיעה עליו החוויה שכללה את ניסיונו המקצועי כפיזיותרפיסט מן המניין, כחלק אינטגרלי מהלחימה, הוא משיב: "הרגשתי משמעות אדירה לאורך כל התקופה. חיילים שנתקלו בבוקר במחבלים בקרב ובערב סיפרו שנתפס להם הגב או שסובבו את הקרסול. לדעת שעזרת להם לחזור לתפקוד, זה שווה את הכל".
כשגוף ונפש שזורים להם יחדיו
השביעי באוקטובר תפס את אביה יוסף, פיזיותרפיסטית צעירה בכללית ירושלים, בעיצומם של לימודים ועבודה במכון, שכללו מתן מענה למטופלים עם כאבי שלד-שריר (לרוב על רקע אורתופדי).
עם פרוץ המלחמה, היא גויסה למילואים כמדריכת רפואה של חטיבה 9 (חטיבה לוחמת במילואים), הפועלת בגזרת הר דב שבגבול לבנון, תפקיד במסגרתו נדרשה להוביל תחתיה תרגולים והדרכות לטיפול בפצועים, אשר התבצעו במקביל לימי קרב מורכבים, כולל אירועי היתקלות של חדירת מחבלים למרחב, כטב"מים, ירי נ"ט ואיומים נוספים.
"היה לנו מקרה בהר דב בחודשים הראשונים למלחמה של נפילת רחפן נפץ בסמוך לאזור בו שהו חיילים", מתארת יוסף את נוהל קרב שאיתו היא והיחידה נאלצו להתמודד. "צריך להבין שגם כך החיילים נמצאים בדריכות ובסטרס ממושכים, כאשר אירועים שכאלה עלולים להביא למצב של הצפה רגשית. זה בדיוק מה שקרה באותו אירוע. אחד החיילים שהיה בטוח שיש חדירה של מחבלים, החל לירות באוויר, מצב שיכול היה לסכן אותו ואת הכוח. מפקד המחלקה שלו זיהה את הסיטואציה שמדובר בתגובת קרב, ופשוט פעל כפי שאנחנו מלמדים. בכך הוא בעצם הצליח להביא את אותו חייל בחזרה לתפקוד. זוהי דוגמה חשובה למשמעות הלא קטנה שיש לנפש שלנו".
אביה יוסף (צילום: אלבום פרטי)
רוצים להישאר מעודכנים?
יוסף מוסיפה ומספר על ההתמודדות האישית שלה, אותה היא מנסה להשליך כלפי המטופלים/לוחמים אשר נמצאים איתה בקשר ישיר: "כשעבדתי כפיזיותרפיסטית, במקביל למילואים, פגשתי הרבה מטופלים שסיפרו לי איך התקופה הזו השפיעה עליהם, לא רק נפשית אלא גם פיזית. ראיתי לנגד עיניי כיצד הקושי הנפשי שלהם ממש הולך יד ביד עם הכאבים איתם הם הגיעו, בעוד שבמקרים אחרים כל מה שהם רצו בסך הכל היה לשפוך את הלב ולשתף את מה שעובר עליהם. מה שניסיתי להסביר לכולם, הוא שאנחנו בפיזיותרפיה וברפואה בכלל, שהגוף והנפש שזורים להם יחדיו. כלומר זאת לא רק הברך או הכתף שכואבת, אלא שילוב של הרבה דברים יחד. במיוחד בימים הלא קלים שעוברים על כולנו, לפעמים כל מה שצריך הוא רק להיות אמפתיים וקשובים, סתם לחייך האחד לשני בסופר או ברמזור, ופשוט לנסות להקשיב. זהו החלק מהתרפיה, שהיא לא פחות חשובה מפיזיותרפיה לברך או לכתף הכואבת".
"באנטומיה תפקיד העורף הוא לזקוף את הראש"
נריה סופר, פיזיותרפיסט אחראי אזור ביחידה להמשך טיפול במחוז ירושלים, ועובד כפיזיותרפיסט במכון הפיזיותרפיה בבית"ר עילית, שירת ברציפות במילואים במשך חמישה חודשים מיד עם פרוץ המלחמה. במהלך תקופה זו שירת כתף אל כתף לצד לוחמים נוספים הן ברמת הגולן בגזרה הצפונית ובהמשך בסבב נוסף גם בגזרה הדרומית, ברצועת עזה.
סופר, נשוי ואב ל-5 לילדים, מפקד טנק במילואים, נתפס כמו רבים אחרים בבוקר ה-7 באוקטובר בהפתעה: "אני זוכר שהתעוררתי מבומים רחוקים. בהמשך הגענו לבית הכנסת לתפילת שמחת תורה. שם פגשתי את הרבש"צ שלנו בישוב שהיה מאוד נסער. אני משמש גם כחלק מכיתת הכוננות הישובית, כך שמיד החלפתי את בגדי החג לבגדים צבאיים, נקראתי להביא נשק ומאז הכל היסטוריה. כבר בשעות הערב מצאתי את עצמי עולה לימ"ח בצפון, בדרך לתקופה חדשה בחיים שאף אחד לא הכין אותי לקראתה".
במסגרת שירות המילואים הארוך והמתמשך, השתמש נריה פיזיותרפיסט ביום-יום, בכלי העבודה הרגילים שהוא מכיר- תרגילי טיפול בסגנון של פילאטיס ויוגה, מתיחות וטיפול פיזיותרפי אורתופדי ראשוני בלוחמים מיחידתו ומהיחידות שאיתם לחם בשטח.
נריה והחברים מתרגלים יוגה בשטח (צילום: אלבום פרטי)
"נתקלתי כבר בימים הראשונים למלחמה, כשעוד הייתי שרוי בתחושת השבר יחד עם רבים אחרים בעם שלנו, במשפט מאוד עוצמתי שלמעשה תפס אותי מיד: 'באנטומיה תפקיד העורף הוא לזקוף את הראש'. המשפט הזה מאוד נכון מבחינה פיזיולוגית, אבל באותה נשימה הוא מדויק גם בהקשר של התרוממות הרוח שלנו בימים ובשעות הקשות שעברו ועוברים עלינו. העורף הזה התבטא לאורך כל התקופה במלוא תפארתו. אם זה אינספור פינוקים ותרומות שקיבלנו, ובעיקר תמיכה אדירה מהאנשים שהצליחה להרים אותנו בכל פעם מחדש, על אף הקושי".
ומה באשר ליוגה? "מקצועות השיקום עלו לכותרות בחודשים הללו מטבע הדברים. מבחינתי התרגולים הם עוד כלי קטן בארגז הכלים שלי, שנועד להפיג קצת את המתחים ולסייע לחבריי הלוחמים מבחינה גופנית ונפשית כאחד. זה המקום לשבח את אנשי השיקום ומקצועות הרפואה בארץ בכלל, כולל במכונים שלנו בכללית וביחידה להמשך טיפול, שהמשיכו לעבוד למרות הירידה המשמעותית בכוח האדם. וכמובן, לגיבורות האמיתיות בעורף, ובראשן אשתי והילדים, וההורים שבלעדיהן שום דבר לא היה מחזיק מעמד לאורך זמן".
תגובות