את הקיץ של הפועל צריך לבחון בשני פרמטרים: האם הסגל שנבנה טוב? והאם הרכב הקבוצה ואופן הבנייה שלה מקרבים את הפועל ליורוליג? בשני המקרים צריך לבחון את הדברים אל מול היריבות העיקריות: בליגה זה מכבי והפועל ת"א, ובמירוץ המשונה לטייטל "הקבוצה הישראלית השנייה ביורוליג" מדובר הפועל ת"א בלבד.
הפועל עשתה בקיץ הזה טעות שהרבה אנשים וגופים עושים לא פעם: היא תפרה אידיאולוגיה סביב החולשות של קברניטיה. למעשה זה התחיל עוד בעונה שעברה, כשבהנהלה בחרו לדבוק בקו השמרני של דז'יקיץ' מבחינת החתמות שחקנים למרות הכסף הגדול של מתן אדלסון והמשיכו בזה גם אחרי שהסרבי הדומיננטי הבריז (אי החלפתו של למאר בקומבו גארד איכותי הייתה הטעות של עונה). החשש להכניס אגואים גדולים לחדר ההלבשה שמנוהל על ידי יונתן אלון ממועט הניסיון דחקו בהפועל לאמץ את "המודל הספרדי" ולרתום את כל המועדון לאג'נדה הזו.
ואז הגיע עופר ינאי. הוא ניתץ את הטענה שאלון ניסה לפזר בראיונות לפיה יהיה קשה להביא שמות גדולים לארץ בזמן המלחמה והראה שהשמיים הם הגבול. פרשנים ואוהדים טועים לגבי ינאי כשמייחסים את טרפת הקניות שלו לקפריזיות וחוסר ניסיון בלבד. למעשה האיש מבין שהקבוצה שלו משחקת העונה ב-2 מימדים: הספורטיבי, שם ריבוי האגו בחדר ההלבשה התל אביב הוא אכן סיכון; וההייפי, כי אבק כוכבים ומניירות של פזרנות אלה כלים להנכחת הקבוצה שלך בתודעת ראשי היורוליג.
ינאי מבין שהפועל והפועל ת"א במרוץ ראש בראש על משבצת סופר חמקמקה וקשה להשגה והוא עושה הכל כדי לבלוט. אם בסוף הבורד של היורוליג, שחולה על שיווק, יתכנס לישיבה מכרעת, במי לדעתכם יבחרו שם: בקבוצה מישראל שהחתימה את כוכב נבא עם פודקאסט מצליח והבעלים שלה אחוק של טוני פרקר? או את הקבוצה מישראל שפתחה מחלקת פרפורמנס ושדרגה חוזה לספידי?
רוצים להישאר מעודכנים?
הפועל, לדעתי, יכלה לעשות יותר טוב בשני הפרמטרים שציינתי קודם. לגבי אוסטין וויילי וג'רד הארפר – אלה נראות החתמות מצוינות של שחקנים טובים מאוד שטרם הגיעו לשיא. העמדות שבהן הפועל יכלה בהחלט להחתים שחקנים טובים יותר, שהם בתקווה גם שמות גדולים שמייצרים הייפ, הן 3 ו-4. למשל וויל קלייברן הוותיק- תארו לכם שהוא היה מקבל חוזה של 2 מיליון לעונה ומונחת לעמדה 3 בתור הפנים של הקבוצה בדרכה ליורוליג. שמיר אימון אותו בצסק"א וחולון, האיש כבר שיחק בארץ בעבר ומקצועית הוא מעולה. הפועל הנוכחית עם קלייברן במקום ג'רמי מורגן היתה נותרת קבוצה מאוזנת אבל עם הרבה יותר ניצוץ וכשרון שבאים להצהיר: אנחנו כאן ואנחנו העתיד של אירופה.
אבל יש תחושה שההימנעות מלהכניס אגואים גדולים עם רקורד מרשים לחדר ההלבשה משרתת את כולם: את אלון, שמתאים לו תלכיד אנושי מאופק יחסית; את שמיר, שלנהל יחסים כוחניים עם בעלי אגו גדול זה לא הפורטה שלו (בניגוד לפיני גרשון נגיד); לספידי סמית', שרוצה שליטה וכבר בעונה שעברה משך בחוטים כדי למנוע החתמות גדולות; ואת אדלסון, שלהזמין את טוני פרקר לארץ לאכול קוסקוס אצל אמא שלך (מה שינאי עשה) נראה כמו אתגר שמעיק עליו.
אני ממש מקווה שהסגל של הפועל יספיק, שהפועל ת"א תתפרק מבפנים ושהגישה של לבנות יחידה מלוכדת שעדיפה על סך חלקיה תתברר בדיעבד כנכונה. אבל אני ממש מפחד מהאפשרות ההפוכה. תרחיש שבו הפועל ת"א זוכה ביורוקאפ ומקבלת כרטיס ליורוליג לפני הפועל, או אפילו מפסידה בגמר אבל איכשהו משתחלת פנימה בזכות הצ'ארם של ינאי והויראליות של בברלי, יהיה מכה אסטרטגית אדירה. בואו נקווה שהבחירה להימנע מהחתמות מפוצצות הקיץ לא תתגלה בדיעבד כמו ההחלטה האומללה של דני קליין מקיץ 2004 לוותר על היורוליג בגלל הדרישה לארח ביד אליהו.
תגובות