הפינה ההיסטורית: הגן הארכיאולוגי הנסתר בירושלים

מעטים יודעים כי תצוגה ארכיאולוגית קבועה ומרשימה, המתמקדת בממצאים שנתגלו בירושלים, נמצאת במתחם הכנסת. העתיקות נחשפו בחפירות שנערכו בעיר מאז שלהי המאה ה-19. רשות העתיקות יזמה את הקמתו של הגן, במטרה לקרב את הבאים בשערי הכנסת לנושא.

מרכז המבקרים בכנסת מקיים הקיץ – בהרשמה מראש – סיורים בני כשעה וחצי, בגן הנסתר הזה, הסמוך לרחבת הכנסת. הכניסה היא להורים ולילדים מגיל 7 ומעלה. הסיור הזה המוקדש לעתיקות ירושלמים, מלווה בשחקנים, על מנת למשוך תשומת ליבו של הילד ונעשית בשילוב משחק חידות חוויתי. המטרה היא לטפח סקרנות והרחבת הדעת לילדים, לגבי התקופות השונות של ההיסטוריה של ירושלים – ובאופן מוחשי גם לחזות בממצאים שונים. מקווים כי, אחרי הסיור תתעורר אצל הילדים גם התעניינות בבניין, המסמל את הדמוקרטיה הישראלית.

פסיפסים עם כתובות יווניות בגן הארכיאולוגי בכנסת (צילום: אדם אקרמן)

הגן נחנך בשנת 2009 ונטעו בו צמחים ועצים טיפוסיים לארץ. העצים צמחו מאז ויוצרים הצללה ואווירה מיוחדת, התורמת לרגיעה ולהגברת הקסם של ביקור, בפינה נעימה ומעשירה בלב העיר. הפארק משתרע על שטח של כשני דונמים, ושוכן בשיפולי המדרון, בצפון מערב רחבת הכנסת, סמוך לכניסה. אוצרת התערוכה היא הארכיאולוגית הירושלמית הוותיקה ד"ר חוה כץ, האדריכל נחום מלצר והמעצבת רונית לומברוזו. השם שניתן לגן – "שלוה בארמונותיך" (מתוך מחשבה שהכנסת היא ארמון מודרני) – לקוח מספר תהילים: "שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמונותיך", (קכ"ב, ז-ח).

התערוכה מתרכזת בצד האדריכלי של הממצאים, ומנסה להבליט את מעמדה המיוחד של ירושלים לשלוש הדתות – יהדות, נצרות ואסלם – ואת האוניברסליות של העיר. התערוכה מורכבת משש תחנות (מתחמים) לפי תקופות, בית שני, ימי רומא המאוחרים, השלטון הביזנטי, שלטון האסלאם, ממלכת הצלבנים והשלטון העות'מני בעיר. כל תחנה עוצבה באופן ייחודי, המעניק ביטוי לצביון התקופה המוצגת. כך למשל ממצאי בית שני, מוצגים על רקע הדפס ענק של השער המשולש בחומות העיר הדרומית.

מעבר קסום בין חלקי הגן הארכיאולוגי בכנסת (צילום: אדם אקרמן)

ימי הבית השני (163 לפנה"ס – 70 לספירה), מתחילים למעשה כבר בקצה הצפון-מערבי של רחבת הכניסה לכנסת, באבן ענקית שמשקלה 5 טון. האבן הענקית הובאה מהפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית. במתחם נמצאים אבני בנייה מגולפים עם סיתות שוליים, המשחזרים את הבנייה רבת העוצמה של ימי הורדוס המשגשגים, שהגיעו לשיא בבניית בית המקדש. צבעם של האבנים הוא חום בהיר, המשקף גם את גווני התבואה, שהייתה חלק נכבד בתוצרת החקלאית של עולי הרגל בבית המקדש. בימי הורדוס הגיעה ירושלים הקדומה, לשיא פריחתה והתפשטותה. היתה זו תקופה ללא מלחמות גדולות הרסניות. שנות שלטונו הארוכות של הורדוס, 4-37 לפנה"ס וזכה להיקרא "הבנאי הגדול", אופיינו בשגשוג כלכלי. הורדוס רצה להאדיר עצמו בעזרת עושרו, ובנה ארמונות וחיזק את חומות העיר, הרחיב את הר הבית והקים את בית המקדש השני.

בתקופה הרומית המאוחרת, שלאחר חורבן הבית השני (324-132), הוקמה על חורבות ירושלים, עיר בסגנון רומי שכונתה "אליה קפיטולינה". בנייתה של העיר הזו, על ידי הקיסר אדריאנוס, היא מסמלי המתחם הרומי בתצוגה. במקום מוצבת כתובת הקדשה לכבוד הקיסר ספטימיוס סוורוס, שביקר בה בסוף המאה השנייה, שהתגלתה בריצוף הרחבה מדרום הר הבית. מוצגת גם ריצפת פסיפס מבית מגורים מתקופה זו, שנחשפה בנחל רפאים עם ציורי קיר, בהם בולט במיוחד הצבע החום-אדמדם. אי לכך הוקם קיר בצבע אדום, האופייני לתקופה זו, המשמש כרקע לתצוגה במתחם זה.

השלט בכניסה לגן הארכיאולוגי בכנסת (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

התחנה הביזנטית (638-324) בפארק מתאפיינת ברצפות פסיפס שנתגלו באזורים שונים של העיר, עם כתובות הקדשה ביוונית. רצפות אלו נחשפו באזור ממילא של ימינו, בשרידי נחל קדרון, בשרידי כנסייה בשכונת מורשה ובאולם מנזר בהר הצופים. קירות מתחם זה צבועים בכחול עז, בדומה לעיטורים הביזנטיים שנתגלו באיטליה.

המתחם מהתקופה המוסלמית (1516-638), צבוע בצבע ירוק, המזוהה עם האמנות המוסלמית. עיצוב תחנה זו נעשה תוך שימוש בלוחות מגולפים, המחקים את לוחות העץ ממסגד אל-אקצה ושרידי אבנים וכרכובים שהובאו למקום ממבנים ציבוריים מפוארים, שבנו שליטי בית אומיה מדרום להר הבית.

המתחם הצלבני בגן הארכיאולוגי בכנסת (צילום: אדם אקרמן)

ממצאים מממלכת הצלבנים (1099 עד 1187), נמצאים במרחב שקוע במפלס נמוך יותר, שנראה כמבצר או חפיר. המבקר נחשף להליכה בין קירות גבוהים ולתצוגה של כותרות צלבניות, ובעיקר לסיפורם של עמודי מרפק (יצירה צלבנית מקורית של אלמנט תמיכה אדריכלי). עמודים אלו נמצאו במצודת דוד, בשער האשפות ובכנסיית "מרים הקדושה של האבירים הגרמניים" בעיר העתיקה.

התקופה העות'מנית (1917-1516) שארכה 400 שנה, החלה עם מפעל שיפור השווקים ומפעלי מים ובניית חומות העיר על ידי הסולטן סולימן "המפואר". ברם, השלטון הטורקי הסתיים בדעיכה ובהזנחה. מתקן שתייה אופייני לבניה התורכית, הקרוי רהט (סביל), הנמצא ליד שער השלשלת, מצולם על גב אריחי קרמיקה כחולים. אבני ריצוף שנתגלו בחלק הצפוני של רחבת הכותל, הם המוצג הראשי במתחם זה.

למרות חסרונם של העתיקות מבית ראשון (המתוארך בין השנים 1000 לפנה"ס – 586 לפנה"ס), שמתחילה בכיבוש יבוס (היא ירושלים) בידי דוד, ועד חורבנה של העיר בידי הבבלים, הסיור מפתיע ומעשיר את המבקר. עתיקות מבית ראשון קשה להציג בגן ארכיאולוגי פתוח, בשל ערכם הרב, כי הם נדירים ועלולים להינזק, אך ניתן לראותם במוזיאונים הקרובים לכנסת –מוזיאון ישראל, מוזיאון ארצות המקרא והיכל הקריה הלאומית לארכיאולוגיה (שנפתח בימים אלו) בקריית המוזיאונים.

מבקרים בגן הארכיאולוגי בכנסת (צילום: אדם אקרמן)

הסיור בפארק מלווה בלוחות עם הסברים, בשלוש שפות ובציטוטים ממקורות היסטוריים, באריחים במפות ובתצלומים. המבקר נחשף לתהפוכות הרבות שעברה ירושלים, ויחד עם זאת נשמר הרצף במעבר ממתחם למתחם. נוצרת הרגש שתושבי ירושלים חיו תמיד במכונת הזמן. לאור ההסברים של השחקנים המלווים – ושל מלווים מקצועיים – יכול כל אחד להזדהות ולבחור את התקופה הקדומה, שמעוררת בו יותר עניין ורצון להתמקד בה –ואולי היה רוצה לחיות בה.

המסלול מאפשר גישה נוחה גם למבקרים עם מוגבלויות בניידות. כל המתחמים מוקפים בצמחייה ועצים אופייניים לנוף הירושלמי – עצי זית, אורן, ורימון. הביקור בפארק למבוגרים אפשרי תמיד, בתאום עם לשכת דובר הכנסת – והוא משולב במסלול מקצועי מודרך.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

אבן הענק מימי בית שני שהובאה מהר הבית לגן הארכיאולוגי בכנסת (צילום: אדם אקרמן)