לאחר בשבוע שעבר, כידוע, התבשרנו על פרידה מצערת משני שחקנים צעירים, כארם זועבי ואור רויזמן, השבוע הגיעו הבשורות המשמחות, אלו המספרות על שחקנים חדשים שחתמו.
תחת הקטגוריה "אישים: קרית טבעון" באנציקלופדיה הדיגיטלית 'ויקיפדיה' אפשר למצוא שמות רבים ומוכרים: למשל, פרופ' יהודה אולמן, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים רמב"ם; פרופ' יואב ורדי, לא, לא זה עם הקרחת, זה מואב; דודו פישר, חזן, זמר וככל הנראה גם ערפד שנראה בדיוק אותו הדבר ולא השתנה כלל מאז שנות ה-80; גדי סוקניק או שזה היה דני קושמרו? אותו דבר; ואיך אפשר בלי מתניה בן ארצי, פרופ' אמריטוס (מה זה לעזאזל?) למתמטיקה באוניברסיטה העברית.
מה לא תמצאו ברשימה המכובדת הזו? כדורגלנים. הורס את הסטטיסטיקה: תומר חמד (עוד נחזור אליו). אבל! תקופת היובש הגדולה של קרית טבעון מגיעה לסיומה השבוע עם הרכישה ההיסטורית של ינאי דיסטלפלד על ידי הפועל ירושלים בסכום, שככל הנראה ידיר שינה מעיניו של אורי שרצקי במשך חודשים ארוכים.
רוצים להישאר מעודכנים?
ההחלטה של הפועל לרכוש את דיסטלפלד (אני אקרא לו ינאי מעכשיו אם לא אכפת לכם) די מתיישרת עם ההתנהלות של המועדון עד עכשיו: השקעה גדולה בסגל המקצועי של הקבוצה שמאפשרת פיתוח של שחקנים צעירים שאפשר לרכוש במחירים זולים יחסית ולבנות את הקבוצה יחד איתם.
אבל מצד שני, ההנהלה לוקחת פה סיכון לא פשוט. כי בניגוד לרכש של שחקנים מנוסים, שאפשר להבין כבר בינואר אם הם מתאימים או לא. ימי החסד של שחקנים צעירים ארוכים הרבה יותר, את מחיר הפיתוח משלמים על המגרש ובליגה צפופה כמו ליגת העל, שבה אף קבוצה לא חסינה מירידה (ע"ע הפועל תל אביב), המחיר, יכול להיות גבוה.
ועדיין, העובדה ששחקן כמו ינאי רוצה לעזוב את המועדון הכי טוב בארץ ולעלות את הקסטל לקבוצת מרכז טבלה מראה עד כמה הסיכון הזה מוכיח את עצמו. כי בהפועל ירושלים מודל 2024, בניגוד מוחלט להפועל ירושלים דור א', לא לוקחים סיכונים לא מחושבים ולא זורקים שחקנים למים העמוקים בתקווה שזה יתפוס. שחקנים צעירים מסתכלים על מה שקורה במועדון הזה ורוצים לבוא כי הם יודעים שיעבידו אותם קשה ושייתנו להם את המעטפת המקצועית והמנטלית הכי טובה שיש, שלא יוותרו להם אחרי אימון גרוע, שהם יקבלו יותר דקות משחק ממה שיקבלו בכל קבוצה אחרת ושבצד השני, הם ייצאו שחקנים טובים יותר. רווח נקי להפועל, רווח נקי לשחקנים ורווח נקי לכדורגל הישראלי.
אז תומר חמד. שכמו ינאי, גדל בקרית טבעון, עם כל הפרופסורים, עבר מטבעון למכבי חיפה בגיל 18. ואחרי עונה ראשונה לא משהו, לקח החלטה לא מוצלחת ונשאר בחיפה ומאז, במשך חמש עונות, הושאל ונזרק בין קבוצות תחתית. רק בגיל 24 אלישע לוי נתן לו שוב את ההזדמנות שגרמה לו לפרוץ. רק אלוהים יודע מה היה קורה אם כשרון אדיר כמו תומר חמד לא היה שורף את שנות הצמיחה שלו במכבי הרצליה ואחי נצרת. וינאי, בחור חכם, מביט על השכן שלו, מסיק מסקנות ועושה צעד שבתקווה יזניק אותו ואותנו. ברוכים הבאים ילד. שיהיה בהצלחה. טור הבא: סקירת עמוד הויקיפדיה אישים: צפון מקדוניה.
אסף
ניתוח מבריק וכתיבה מהנה ושנונה! יאללה הפועל!!!
גיתית
אכן ינאי הוא בנם של פרופסור ודוקטורית, שחקן מחונן וגם אדם חכם, שקול ומחושב!