"אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר"
השיר האלמותי של להקת חיל חינוך למילים המרגשות של שמואל הספרי הוא אחד מנכסי צאן הברזל של ישראל, וכעת – 51 שנה לאחר המלחמה ההיא של יום הכיפורים – נראה שצריך לדבר על הילדים של חורף שנת עשרים וארבע – 2024.
אסתר הינדין מירושלים גילתה שהיא בהריון בזמן שבעלה במילואים ומנותק קשר. את מרבית חודשי ההיריון היא עברה לבדה, כשעומר נלחם בחזית.
ביום ראשון האחרון, 7.7, בדיוק תשעה חודשים מפרוץ המלחמה, אסתר ילדה את בנם בבית החולים הדסה עין כרם, ובמזל גדול עומר נכח לידה לאחר שהצליח להגיע מהמילואים בזמן.
"לא האמנתי שכשאלד עוד תמשך המלחמה, אבל ככל שעברו החודשים התרגלתי לרעיון שכנראה עומר לא יגיע ללידה. במזל, כשהוא לצידי ובזכות הצוות המדהים בהדסה עין כרם היתה לי חוויה טובה אחרי תקופה לא פשוטה", אמרה אסתר השבוע, אחרי שהתאוששה.
כפי שהיא מציינת, ללידת ילדם השלישי (לזוג 2 בנות) היא כבר היתה בטוחה שעומר לא יגיע. אבל עומר, המשרת כמ"פ בחטיבת הכרמלי של יוצאי גולני, נכח בחדר הלידה כשותף מלא בתהליך, לאחר שהחטיבה סיימה מעל 200 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה.
אסתר ועומר עם התינוק בהדסה (צילום: דוברות הדסה)
9 חודשים (מספר ימים) אחורה בזמן. בבוקר השבת השחורה של ה-7/10, אסתר הינדין, עורכת דין במקצועה, ועומר חזן, כלכלן במשרד האוצר, שהו בביתם בירושלים כשהתחילו להישמע אזעקות בלתי פוסקות – בירושלים ובישראל כולה. תוך זמן קצר עומר כבר קיבל שיחות טלפון מהצבא וכך הם החלו להבין שמשהו גדול מתרחש.
"אנחנו שומרי שבת, ולכן לא מייד ידענו עוד מה באמת קורה, בטח שלא חשבנו על סדר הגודל של האירוע", נזכרת אסתר. "בזמן האזעקות היינו בממ"ד אצל השכנים, והטלוויזיה שלהם היתה דלוקה והתחלנו לקבל מידע על מה שקורה. בשיחה עם הצבא עומר קיבל הוראה להיות בכוננות להקפצה. בצהריים הוא כבר נסע לגבול הצפון".
בזמן שעומר נמצא בצפון ומתכונן ללחימה, כמעט ללא יכולת לתקשר עם בני המשפחה, אסתר גילתה שהיא בהיריון. "מצד אחד היתה התרגשות גדולה, זה משהו שמאוד רצינו, אבל מצד שני לא יכולתי לחלוק את זה עם עומר וזה היה קשה", אומרת אסתר.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי כמה ימים של ניסיונות ליצור קשר, אסתר הצליחה לספר לעומר על ההיריון וההתרגשות היתה גדולה, לצד דאגה רבה: "שמחנו ביחד בעיקר בהודעות כשהיה זמין. זה רגע עוצמתי ומרומם, אבל במקביל לי היו המון חששות. אף אחד לא ידע מה הולך להיות, איך תתקדם הלחימה ובטח שלא העזתי לדמיין שהיא תמשך עד היום, תשעה חודשים אחרי. מבחינתי, היה לי ברור שעד שאלד המלחמה תגמר, החטופים יחזרו הביתה, ושעומר כבר יהיה בבית, ללא סכנה לחייו, ולשאר הלוחמים, ושיוכל להיות איתי בלידה ולאחר מכן".
אבל החודשים נקפו, המלחמה נמשכה ואסתר החלה לחשוש שעומר לא יהיה בלידה. "ההריון המשיך כשאני במחשבות לא פשוטות. לצד ההתפתחות וההתקדמות המשמחת, הדאגה לא הרפתה אפילו לרגע. כמובן שהיתה התרגשות גדולה אבל יש אין סוף סיפורים קשים ועצובים וברור שהחשש הזה קיים כשהוא נמצא בלחימה ואני אמורה ללדת כל רגע". ממש במקרה, כשעומר יצא הביתה בין סבבים של המילואים, התרחשה ירידת המים של אסתר והם הגיעו יחד ללדת בבית החולים הדסה עין כרם.
עומר בשירות המילואים (צילום: אלבום פרטי)
"זה לא היה מובן מאליו בכלל שעומר יהיה בלידה", אומרת אסתר. "את רוב תקופת ההיריון עברתי לבד, עם שתי הבנות הקטנות שלנו בבית וזה היה מאוד קשה. בסוף, ממש במקרה, הוא הצליח להיות איתי ולצידי וזה לא מובן מאליו בכלל בימים אלו. אנחנו ממש מודים על זה".
ביום ראשון, כאמור, בדיוק תשעה חודשים לפרוץ המלחמה, אסתר ילדה תינוק בריא ומתוק בבית החולים הדסה עין כרם. "בגלל המצב והתקופה המורכבת הזאת, במשך כל ההיריון בכלל לא חשבתי על הלידה ואיך אני רוצה שהיא תתרחש. רק דאגתי לעומר וקיוויתי שהוא יהיה לצידי. בחרנו ללדת בבית החולים הדסה עין כרם וזו הייתה בחירה הנכונה והטובה בעבורנו. לאחר תקופה מאתגרת כזו, להיות מוקפים בצוות תומך בזמן הבאת חיים חדשים לעולם זה מאוד עוזר ומעודד. הם היו פה עבורנו, הצוות הרפואי והסיעודי, צוות מקצועי רגיש ומתחשב שראה אותנו ואת הצרכים שלנו והיה חלק משמעותי מהחוויה המדהימה שעברנו".
תגובות