את אביתר פגשתי במשחק הבית האחרון של הפועל מול חדרה. הוא הגיע עם שניים מילדיו. לא ראיתי אותו כבר יותר מעשר שנים. בפעם האחרונה שפגשתי אותו הוא עדיין היה רווק. מארגן מסיבות סטודנטים, למרות שכבר מזמן סיים ללמוד. "שחרר כבר", הייתי טופח לו על השכם מלא בקנאה.
אז הוא שיחרר. כיום הוא עובד כמשווק משכנתאות בבנק וגר בגבעת משואה. "בשכירות", הוא מחייך. הם חשבו לעבור למרכז אבל אשתו הטילה וטו, והילדים דווקא מרוצים במסגרות. אביתר ישב שורה מתחת לאורי, הבן של שי, שלמד איתי ביסודי, אוהד בית"ר שכבר לא מגיע למשחקים, שתי שורות מעל המורה לתנ"ך של הבת שלי, וממש ליד אבישי והילדים שלו, שעבד איתי שנים במפעל בהר החוצבים.
בסקר האחרון שנעשה בקרב אוהדי בית"ר, נמצא שרק 14 אחוז מאוהדי הקבוצה גרים בבירה. במועדון אכן מופיעה המילה 'ירושלים' אבל בית"ר כבר מזמן איננה ירושלמית, היא מכרה את בכורתה תמורת נזיד אוהדים שמגיעים מכל מקום שאינו העיר שלנו. האוהדים שלה אולי צועקים "ירושלים צהובה!!" אחרי דרבי, אבל אז פונים מהר לבגין צפון, כדי להספיק את הפקקים בדרך לראשון לציון.
אז נכון, כמות האוהדים שמגיעים למשחקי הפועל היא קטנה משמעותית מאלו שמגיעים למשחקים של בית"ר. שוק האוהדים המקומי קטן ומצטמצם מיום ליום עם ההגירה השלילית מהעיר. אבל עדיין – אם פעם להיות אוהד הפועל בבית ספר בירושלים היה נדיר כמו שחקן הגנה סביר בבית"ר, היום בבית ספר של הילדים שלי בקרית היובל (לא תגידו רחביה) יש לאוהדי הפועל רוב. כי בזמן שבבית"ר היו עסוקים במיקור חוץ של אוהדים. הפועל השקיעה, פה, בעיר. אם זה במיזמים כמו ליגת השכונות או בקבוצת הנשים, קבוצות הילדים והילדות ובנוער הנפלא שמשולב באופן אורגני לחלוטין בבוגרים יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. או כמו שאמר הבחור לחבר שלו בשולחן לידי בארומה בקניון הדר: "אני אוהד בית"ר מגיל אפס, אבל בחיים אני לא אשים את הילד שלי בבית"ר, רק בהפועל" (לאוהדי בית"ר שקוראים את הכתבה, קניון הדר נמצא באזור התעשייה תלפיות, שזו שכונה בירושלים).
וזה לא שלא היתה לבית"ר הזדמנות. 30 שנה שהפועל ירושלים לא היתה בכלל בתמונה. 30 שנה של ואקום עירוני שבית"ר, כמועדון, היתה יכולה להיכנס אליו. להקים חיבור לקהילה הירושלמית, להשתמש במיליוני השקלים שזורמים אליה מכרטיסים כל שנה כדי למנף מועדוני נוער וילדים בעיר, ליצור מיזמים ולעודד תרבות ירושלמית עם הקשר לתנועת בית"ר הערכית שהיוותה תשתית לקבוצה. אבל הצהובים החליטו להתעסק ביבוא ובמקום תרבות ירושלמית יצא לה פמיליה. בסופו של דבר, לא פלא שבית"ר מובילה את טבלאות האוהדים במשחקי חוץ. כי ת'כלס, בלומפילד, הרבה יותר קרוב.
מה זה ביתר?
צודק במאה אחוז ירושלים אדומה
ביתר בדם
תשמע אתה ממורמר
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
יאללה הפועל
אוהד
קדימה הפועל
לוני
כמה שטיות בית"ר זה המועדון הגדול בבירה ותפסיקו לספר סיפורי אלף לילה ולילה.
מועדון גדול נמדד על תארים וכמות קהל.
הפועל לא מדגדגים את בית"ר בקהל הארצי, בקהל הירושלמי שרובו מורכב
גם מדתיים וחרדים, בתארים ובחשיפה.
הדבר הטוב שיש להגיד על הפועל זאת מחלקת הנוער.
מחסל הקטמונים
מאמלק לכם: לקטמון יש 1000 אוהדים 95 אחוז מהם מירושלים לביתר יש מיליון אוהדים 85 אחוז מהם מחוץ לירושלים ולכן לדעת הגאון ירושלים אדומה. בכתבה הבאה הוא יחדד וירשום שברחוב שלו ההגמוניה כבר עברה להפועל….
ביתרי
כמובן שזאת כתבה לא אובייקטיבית ומסלפת את העובדות ,כן אוהדי ביתר לא יודעים איפה זה קניון הדר,כמו שאתה כמעט עזבת גם הם או ההורים היו ירושלמים,להגיד שהכתבה מנותקת מהמציאות זה גם שקר,אם נקח רק את מי שגר בירושלים ,הפערים מצטמצמים ,כי יש להפועל גרעין ירושלמי,נכוו היה וואקום ואני שמח שזה השתנה והפועל ירושלים חזרה
יריס
ביתר נצחה את הפועל באמצע שנות השבעים בזכות קבוצת הנוער שבנתה עם מלמיליאן , דני נוימן וויקטור לוי.
מוכר הסיפור על מלמיליאן שלא התקבל לנוער של הפועל ועבר לנוער של בית"ר.
ב 15 השנים האחרונות מחלקת הנוער של הפועל מגדלת שחקנים ומחלקת הנוער של בית"ר פחות.
יאיא
לא הבאת נתון אחד … רק תחושות
קלאסי הבועל חסר מודעות