בצהרי השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, רבים וטובים נקראו בצו 8, עזבו את משפחתם והלכו להילחם מתוך ידיעה שאולי לא יחזרו. כזה הוא ד"ר משה רוטנשטרייך, מומחה ברפואה פנימית וגסטרואנטרולוגיה בבית החולים משגב לדך מקבוצת מאוחדת ובמכון גסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי הדסה, שגם בגיל 42 הוא חלק ממערך שירות המילואים בשגרה, אבל בעיקר בשעת חירום.
ד"ר רוטנשטרייך משרת כקצין הרפואה של גדוד 710, גדוד ההנדסה קרבית, והוא היה בחזית הלחימה בעזה כבר מיומה הראשון של המלחמה. כפועל יוצא מכך, בעורף, בשכונת ארנונה בעיר, נשארו אישתו ציונה, מורה לחינוך מיוחד, ו-5 ילדיהם המשותפים – גילעד (16), רונית (13), נדב (11), עדי (9) וצוריאל (6).
"אני משרת בגדוד כרופא בגדוד ההנדסה 710 כבר מעל לעשר שנים, פעלנו גם בצוק איתן וב-7 באוקטובר נקראתי בגיוס חירום למילואים", מספר ד"ר רוטנשטרייך. "תחילה לא היה ברור לאן מגיעים, עד שקיבלנו גזרה בתוך עזה. היינו גדוד הנדסה יחיד בתוך האוגדה, ונתנו מענה הנדסי בכל גזרה ולכן התחלקנו לשלושה חלקים. בגלל פער בכוח אדם, לקחתי על עצמי להיות בצוות הרפואי של הכוח, ויצאתי לכל מבצע עם יחידות שונות – פעם גדוד צנחנים, פעם גדוד שריון וכו'".
והפעילות ברצועה היתה אינטנסיבית במיוחד. לדברי ד"ר רוטנשטרייך, "פוצצנו מעל ל-200 בתי מחבלים, 48 מחבלים הרוגים, 36 מחבלים שבוים, השמדנו 10 תוואי מנהרות משמעותיים וארוכים ו-2 מחרטות טילים".
ובפן הרפואי – איזה אחריות יש לך?
"בתור הרופא הגדודי אני אחראי לא רק על הבריאות הפיזית של החיילים, אלא גם הנפשית. איבדנו במהלך הלחימה חבר יקר שנאלצתי, לצערי, לקבוע את מותו. אני משוחח עם החיילים, מעניק להם עזרה נפשית, מחזק אותם בשיחות מקצועיות וחבריות תוך כדי שהם מתמודדים עם אירועים לא פשוטים, שיחות עמוקות להרמת המורל ומחזק להם את רוח הלחימה שלפעמים יודעת עלויות ומורדות. החיילים מרגישים שהם לא לבד כשצוות רפואי הולך ביחד איתם, זה מחזק אותם מאוד. אנחנו מקבלים פידבקים. אנחנו הכתף התומכת שלהם".
רוצים להישאר מעודכנים?
הלחימה בעזה, בשני סבבים, שכן הוא לחם גם ב'צוק איתן', סוגרת מבחינת ד"ר רוטנשטרייך מעגל אישי, שמתחיל בסבא של סבא שלו, שהיה רב העיר עזה. "סבא שלי עלה מליטא ביחד עם אחותו ב-1930, אבל סבא שלו, היה רב העיר עזה ביישוב היהודי דאז, והאם עזבו את הארץ בגלל פרעות שהיו. סבא שלי לא ראה את הוריו שנרצחו על ידי הנאמים בליטא, אבל הצאצאים שלו, כלומר סבא שלי ממשיכים את המורשת. אחרי הפנסיה, סבא שלי בנה לכל הנכדים חנוכיות שהיו עשויות משאריות של מתכת ומנועים ולקחתי את זה לאורך השירות שלו לכל מקום בו הייתי – הר דב, בבית הספר לרפואה, בחדר המיון ובעוד מקומות. כמובן שלא פסחתי על עזה ובמשך 8 ימים הדלקתי את החנוכיה בבתים השונים תוך כדי שאני אוטם את החלונות מפני רוחות שיכבו אותה והצלחתי במשימה. זו סגירת מעגל עבורי להיות במקום שבו סבא של סבא שלי כיהן כרב העיר. אני בטוח שהוא הסתכל מלמעלה וחייך".
בשבוע שעבר קיימה קופת חולים מאוחדת, אירוע הוקרה לעובדות ולעובדים המשרתים במילואים ולעובדות ועובדים שבני ובנות זוגם שירתו במילואים, ובמהלך האירוע שיתף ד"ר רוטנשטרייך את סיפורו האישי.
"ד"ר משה רוטנשטרייך מקצוען בתחומו ומבצע את עבודתו במסירות הראויה לציון", משבחת דורית גולדמן, מנכ"לית בית החולים משגב לדך, ומוסיפה: "הוא רופא נעים הליכות, עניו, אהוד ומאד מוערך על ידי הנהלת מכון הגסטרו ועובדיו וכן על ידי הנהלת בית החולים. ד"ר רוטנשטרייך מעורב מאוד, תורם לתפעול מכון וזוכה להערכה רבה מצד מטופליו שמציינים את מקצועיותו הרבה ואת היחס החם ובגובה העיניים שהוא מעניק בתהליך הבדיקות שהוא מבצע במכון. בית החולים משגב לדך התברך בד"ר רוטנשטרייך ומוקיר את עשייתו הברוכה בבית החולים".
רונן
דר משה
אתה איש יקר לידך אני רגוע
אתה מקצוען בתחומך אוהב אותך דוקטור