הפועל ירושלים של יונתן אלון היא קבוצה שיכולה לזכות באליפות המדינה. חמישה ניצחונות מפרידים בין טרבל היסטורי לבין עונה מוזרה שהסתיימה עם טעם מעט מתוק.
ואחרי שאמרנו את זה – חשוב לזכור, שתי האופציות דורשות בראש ובראשונה עוד נצחון ריאלי נוסף על חולון. בראות עיניי, ישנם כמה נקודות שיכולות להפוך את הסדרה הזו לקלה בהרבה עבור הפועל. ראשית – משחק בצבע. כמו שראינו במשחק הראשון ביום שלישי, ההרכבים בהם חולון משחקת יחסית דלילים מבחינת הקו הקדמי, מה שמאלץ את שחקניה לשחק הגנה אזורית ולצופף את הצבע.
לפיכך, הדגש הראשון יהיה להכניס את הכדור לצבע בצורה טובה יותר, גם בכדי להפעיל את וויליאמס וגם בכדי לאפשר מצבי קליעה נוחים לקלעים. במשחק הראשון בסדרה שחקני הפנים הירושלמים התקשו להתמודד עם השמירה האזורית של חולון, אבל אני מאמין שבמשחקים הבאים, הדברים ייראו אחרת.
הנקודה השנייה נוגעת לעומק הסגל. החזרה של דוברת והצירוף של טיוס הפכו את הפועל ברגע אחד לקבוצה עמוקה מאוד ועם הרבה כישרון. יונתן אלון צריך לחלק את דקות המשחקים בצורה טובה הרבה יותר מאשר במשחק הראשון. השימוש המאוד נקודתי לאחרונה באור קורנליוס ובדוברת (המצוין) וההתעלמות (המוזרה) מעוז בלייזר במשחקים האחרונים לא מאפשרת לקבוצה רוטציה אמיתית ושוחקת את ההרכב הראשון. כשספידי סמית׳, וזאק רנדולף משחקים צפונה מ-30 דקות למשחק, יתרון הסגל העמוק לא מגיע לידי ביטוי.
הנושא האחרון קשור לריבאונד, ואם להיות ספציפי יותר – ריבאונד התקפה. רק לאחרונה התחלנו לראות את הפוטנציאל שיש לקבוצה בגזרת הריבאונד, ואם הפועל תמשיך להתנפל על ריבאונד ההתקפה, הסדרה הזו תהיה בידיים שלה. לראייה – כמות ריבאונד ההתקפה שהפועל לקחה במשחק הראשון למעשה הצילה אותה מהפתיחה הלא טובה של המשחק, ומנעה מחולון לרוץ.
אם יונתן אלון ישכיל ליישם את הנקודות הללו, הסדרה תיצבע באדום בוהק. נכון – חולון היא קבוצה מסוכנת עם הרבה כלים ואסור לזלזל בה, אך כשמסתכלים על איכות הסגל, להפועל יש יתרון מהותי על הסגולים. מהמשחק הראשון הצמוד בארנה אפשר לקחת רק את התוצאה הסופית (כנ"ל לגבי המשחק השני), וראוי שבמשחק הבא הפועל לא תשחק לידיה של חולון.
תגובות