ביום ראשון השבוע שודר החלק השני של התחקיר המעולה והמדהים של רביב דרוקר על התנהלותם של שרת התחבורה מירי רכב ואנשי לשכתה. כבר כתבתי, שבצד ההלם ותחושות הקבס שאפפו כל שוחר צדק ויושרה, שצפה כלא מאמין בתחקיר, אפפה אותי גם השאלה, "מה בעצם חדש ומפתיע?".
כל כך התרגלנו לכך שזה בעצם הפרצוף האמיתי של חלק מאלה המכנים עצמם "פוליטיקאים", כמו גם מאוזלת היד של רשויות אכיפת החוק כלפיהם, שכנראה שום דבר כבר לא מפתיע. לזה נוספה גם תחושת ייאוש – הרי ברור, שמכאן ועד לסיום חקירה (אם בכלל תהיה); עד להחלטה אם להגיש כתב אישום, בוודאי עד שיינתן פסק דין, איש לא יזכור. עד אז גם נוצף בעוד "פרשיות" שבמדינתנו צצות כפטריות לאחר גשם. עד כדי כך הגיעו פני הדברים במדינה שמתהדרת בשלטון החוק, זה שמושם למרמס דווקא על ידי אלה שאמורים לדאוג לאכיפתו.
אכן (וכבר כתבתי זאת) מירי רגב, זו שלא התביישה, ואפילו לא פחדה, לפעול כפי שפעלה וזאת רק כדי "להתקדם" במעלה סולם הפריימריז, לא לבד. למעשה, לא באמת צריך כתבות תחקיר ו"מדליפים" כדי לראות את מה שמתרחש במדינה שטובעת במדמנה פוליטית עכורה ומכוערת כל כך. אוזלת היד של אוכפי החוק למיניהם והטקטיקה של חשודים ונאשמים "למרוח" את ההליך, גורמת לכך שעוד ועוד "עבריינים" למיניהם אפילו לא מהססים לפעול בחוסר ניקיון כפיים והכל – "ישר מהמקפצה".
בדומה למירי רגב, אשר פעלה כפי שפעלה כדי "לצ'פר" קבלני קולות למיניהם ולקבל מהם הטבה כה עלובה, ישנם עוד שרים שהכל מעיד על כך שהם משתמשים ומנצלים את תפקידם לרעה, לשם אותה מטרה – דהיינו כדי "לקושש" עוד ועוד קולות של בוחרים בעלי עניין משלהם בממשלה. בהחלט מותר לשר בעל אידיאולוגיה לפעול לשם גיבוש מדיניות בהתאם לה. אבל יש הבדל גדול בין זה לבין ניצול לרעה של התפקיד כדי "לקושש קולות" תוך ניצול תפקידו לשם כך.
זה בדיוק מה שעושה השר איתמר בן גביר, שכדי לראות את מה שהוא מעולל לא צריך "מדליף" ולא כתבות תחקיר. מתוקף תפקידו כ"שר המשטרה" הוא אכן אמור ומוסמך לגבש מדיניות, אך זו אך ורק הנוגעת לפעילות יעילה של משטרה לשם אכיפת החוק. בתחילת דרכו לכאורה הוא פעל לעניין זה בהתאם, כאשר דרש הגדלת תקציבים וכוח אדם למשטרה, אך הלכה למעשה מתברר שהפשיעה רק הולכת וגוברת. בדומה למירי רגב, גם הוא הקדיש את העיקר מרצו וזמנו כדי לפתח ולהרחיב את האג'נדה האידיאולוגית שלו. וכי מה בדיוק חשוב לשר משטרה לעלות להר הבית אם לא לשם מימוש אותה אידיאולוגיה? ואיך אפשר לתרגם את פעילותו בתוככי ארגון המשטרה בנושאים מקצועיים ומינויים של "אנשי שלומו", מלבד הגשמת רצונו לקדם אותם לאו דווקא בשל כישוריהם, אלא רק כדי שאלה יוציאו לפועל את אותה אידיאולוגיה?
עו"ד קובי קמר (צילום: פרטי) – לאתר הבית: www.kamarlaw.co.il
רוצים להישאר מעודכנים?
הרי ברור שגם בן גביר פועל כך כדי להרחיב את מעגל הבוחרים שלו ואת זה הוא עושה תוך שימוש לרעה בתפקידו. ההבדל היחידי בינו לבין מירי רגב, שחשבה שהיא פועלת "בהחבא", בן גביר עושה זאת בריש גלי ובלי להסס הוא עוטף את מעשיו בתירוצים נבובים, הנוגעים ל"עיצוב מדיניות", כאשר ברור שלא מדובר בזה, אלא אך ורק בהגשמת חזונו האידיאולוגי ותוך שימוש בוטה וניצול לרעה של תפקידו (ו"תודה" לתקשורת שמהדהדת אותו).
גם שני אלה לא לבד. קיימים עוד שרים רבים שבקלות ניתן וצריך היה לחקור אותם בחשד להפרת אמונים, לא בשל מעשים, אלא בשל מחדלים שעוצמתם אינה נופלת מאותם מעשים. חלק גדול מהשרים בכלל לא עושים דבר וחצי דבר ומקבלים משכורת למעשה חינם. בעיני זהו מחדל המגיע גם הוא עד כדי הפרת אמונים. וכי מה בעצם ההבדל בין שר שמנצל במעשיו את תפקידו לרעה, לבין שר שמקבל משכורת כדי לעבוד, אך בעצם לא עושה כלום? מדוע גם זה, שמפר ברגל גסה כל חובה שהתחייב בה לעת שהתמנה, אינו בגדר "מפר אמונים?".
הפתרון לכל התחלואים האלה אינו בהכרח (רק) בחקירות ובהעמדות לדין, אלו שראש הממשלה בנימין נתניהו מראה שוב ושוב כיצד ניתן "למסמס", עד שכבר אין טעם בהן. את התופעות האלה אפשר וצריך לעקור מן השורש עוד הרבה לפני כן. הדרך האפקטיבית ביותר היא מנגנוני בקרה ופיקוח בזמן אמת ובאופן שוטף, על הפעילות השוטפת של השרים ובעלי התפקידים המקורבים להם. מנגנוני בקרה כאלה קיימים לכאורה בכל משרד, ומעליהם ישנו גם מבקר המדינה, אלא מתברר שאף אחד מאלה לא פועל כנדרש וכמצופה: אם היו נוהגים כך, מירי רגב לא היתה יכולה לפעול כפי שפעלה לאורך תקופה ממושכת.
כדי שלא יהיה צורך ב"מדליף" (שמתחייב להעניק לו כל הגנה כ"חושף שחיתויות"), יש לחייב שקיפות וחשיפה של כל המתרחש "מאחורי הקלעים", דהיינו שיחות טלפון, הודעות טלפוניות למיניהן ומיילים, כמובן אלה הנוגעים לפעילות הציבורית שלהם. כל אלה אינן יכולים להיות "פנימיים" והם חייבים להיות נחלת הציבור כולו.
מנגנון בקרה אפקטיבי נוסף הוא בג"ץ, שכידוע מוסמך לדון בעתירות של נפגעים של פעילות מסוג כזה. לא השכלתי להבין (ותמהני מדוע רביב דרוקר לא הציף את זה), מדוע אותם ראשי רשויות שקופחו בעליל על ידי מירי רגב, אשר מנעה מהם את המתחייב לעשות לשם מניעת סיכון חיי אדם, לא הגישו עתירות לבג"ץ. ככל שהיו עושים כך – ומזל גדול שהחוק שנועד לסרס את בג"ץ נפסל – היו הדברים נבדקים בזמן אמת ואין ספק שבג"ץ היה מחייב אותה לנהוג בהתאם. אז גם לא היתה מעזה להמשיך ולהעדיף את אלה שיכולים לקדם אותה במעלה סולם הפריימריז על פני אלה שלא.
- הכותב הינו עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי.
לילי
ד,רים רקובים בדרך כלל מושלכים לפח הזבל,שם מקומם !!יש פח זבל ויש בית כלא,מרים סיבוני את יכולה לבחור !!!!!!!!!!!!
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כל חסרונות הדמוקרטיה מנוצלים בידי הממשלה הזאת.
שרים ופוליטיקאים שלא עושים כלום ,מקבלים משכורת ועושקים את הקופה הציבורית.
שוטרים, עובדים באזרחים שעוצמים עיניים ומתעלמים מהעושק הזה.
בתוך היו מביאים שהתריאו.
מדינת עולם שלישי
ציוני גהה
כל חסרונות הדמוקרטיה מנוצלים בידי הממשלה הזאת.
שרים ופוליטיקאים שלא עושים כלום ,מקבלים משכורת ועושקים את הקופה הציבורית.
שוטרים, עובדים באזרחים שעוצמים עיניים ומתעלמים מהעושק הזה.
בתוך היו מביאים שהתריאו.
מדינת עולם שלישי
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כל הממשלה מושחתת צריך להעיף את כולם