דעה | ירושלים היא הבית של כולנו

בשבוע שעבר, פתח סגן ראש העיר אריה קינג את טורו ב"כל העיר" בדרישה לביטול מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים במילים: "שלא כמו רבים בפוליטיקה הישראלית והירושלמית בפרט, אני לא אתנהל בצורה צבועה וזגזגנית: פי וליבי תמיד היו שווים". מתוך רצון להעניק לו את ימי החסד הראשונים עם בחירתו המחודשת למועצת העיר, שלחתי לו הודעה לגבי קיום ריקוד הדגלים הצפוי להתקיים אך כמה ימים לאחר מצעד הגאווה הירושלמי.

לאחר כמה דקות, ענה לי קינג במילים האלה: "צריך לרקוד ולחגוג בשמחת ירושלים כי זה בדיוק מה שלא רוצה האויב שלנו שנעשה. נעשה זאת ביחד עם להעלות את זיכרונם של אחינו ואחיותינו ההרוגים, ובתפילה לשובם של החטופים ורפואתם של הפצועים וכמובן הצלחת חיילינו במלחמתם".

אם לא היה מדובר במופע מוגזם של צביעות וחוסר מודעות הטבולים בהומופביה, הייתי ממש מתרגש לקרוא את המילים שלו, מאחר ואני מסכים עם טענתו של קינג מילה במילה – בדבר האחריות שלא לבטל אירועים בעקבות המלחמה. האויב שלנו, שלא מבדיל בין הגוונים השונים בחברה הישראלית, היה רוצה לראות אותנו מבטלים את כל התוכניות ומסתגרים בבתים, קל וחומר את מצעד הגאווה, כביטוי של פלורליזם וחופש. ולכן, למרות הכל וככלל, עלינו לקיים את האירועים השנתיים שירושלים רגילה אליהם.

את האירועים המתקיימים בימים אלה יש להתאים מחדש ולטעון באור רלוונטי ורגיש כפי שאכן נעשה בסופו של דבר עם תהלוכת 'עדלאידע' בירושלים לאחר דין ודברים עם המשפחות. כפי שקרה עם המרתון הירושלמי, וכפי שיקרה עם אירועי יום העצמאות הצפויים להתקיים השנה, במתכונת אחרת – קשובה יותר.

למרות ההבדל המהותי בין האירועים – מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים איננו מסיבה או מופע, לא אירוע הפגתי ולא נועד לבדר את הקהל – מדובר באירוע מחאה ובו דרישת חברות וחברי הקהילה הגאה בירושלים להיות שוות ושווים בעיר שלהם.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ולמרות ההבדל, את מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים נקיים השנה לאחר סדרת פגישות עם מטה משפחות החטופים, עם משפחות שכולות ועם פורום הבתים הגאים ברחבי הארץ – תוך זיכרון אחינו ואחיותינו הנופלים במערכה, מהם גם חברי הקהילה הגאה. מתוך אחריות עמוקה להשבתם של החטופות והחטופים, גם מהם, חברי הקהילה הגאה שבנות ובני זוגם מחכים להם בבית. אנחנו נצעד השנה גם לכבוד הלוחמות והלוחמים ששבים מהגבולות, מהם רבים-רבים, חברי הקהילה הגאה בירושלים, הדורשות ודורשים להיות שווים בעיר שלהם, עיר הבירה של ישראל, בדיוק כפי שהם שווים בשורת הלוחמים המסתערים קדימה ומסכנים את חייהם.

את המצעד הזה נקדיש השנה גם למאות משפחות מפונות מהעוטף ומהצפון שעירנו עדיין מארחת אותם באהבה, בניהן משפחות גאות שמחכות לצעוד איתנו השנה, ולהרגיש קצת יותר בבית. לבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות ישנה החובה והאחריות לתת לחבריה בית. דווקא ובמיוחד בימים בהם אנשים נחטפו מבתיהם שאמור היה להיות מוגן. דווקא בימים בהם רבים כל כך עקורים מבתיהם אל בתי מלון. דווקא בימים רבים כל כך מתגעגעים הביתה מהבסיס הרחוק או מהפעילות המבצעית בעזה – לכולנו מגיע השנה להרגיש בבית.

למעשה, בהזדמנות זו אני מבקש לפנות אל מארגני ריקוד הדגלים, כמי שהשתתף בו בעבר, ללמוד דבר או שניים מהבית הפתוח ולהתאים את הצעדה למורכבות של העיר. יש לוודא שלא לעבור בתוך הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, השנה ובכל שנה, כדי לסייע לכולנו לשמור על המרקם העדין בעיר – בדיוק כמו שמצעד הגאווה והסובלנות לא צועד ברחובותיה החרדיים או הערביים של ירושלים.

על מארגני ריקוד הדגלים ללמוד ממארגני מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים על צניעות ופשטות, על אחריות חינוכית ועל דיוק מסרים בימים רועדים אלה ובכלל. לכולנו יש מקום בירושלים, ועל כולנו לתפוס את המקום הזה עם כל העדינות הנדרשת.

• הכותב הוא חבר הוועד המנהל של הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות ותלמיד בבית המדרש לרבנות ישראלית במכון שלום הרטמן בירושלים.