"לא מספרים מספיק את הסיפור של ארתור ושל השוטרים האחרים בנובה, לא מעריכים את הגבורה שלהם"

"ביקשתי מארתור שלא ילך לעבוד בנובה – מה יש לבחור כמוהו, חננה, לעשות במסיבת טבע?", אלו הם המילים הכמעט הראשונות שאומרת בשיחה עם "כל העיר" רויטל מרקוביצ'י, אשתו של רס"מ ארתור מרקוביצ'י ז"ל, שנפל בקרבות ההירואים שניהלו שוטרי משטרת ישראל שאבטחו את המסיבה בקיבוץ רעים מול מחבלי החמאס בשבת השחורה של ה-7/10.

ארתור ז"ל, כפי שניתן להבין, לא היה חייב להיות במסיבת הטבע. הוא לקח על עצמו את האירוע כתוספת לעבודה השוטפת שלו כשוטר במטה הארצי של המשטרה ברמלה. "הוא אמר לי שהוא רוצה לשמור על הצעירות שיגיעו למסיבה", מוסיפה ואומרת רויטל בכאב, ומסבירה כי "למסיבות האלו יש סטיגמה לא טוב, אז היה חשוב לארתור להיות שם. בסוף, הוא נלחם עד מוות כדי להציל את הצעירים והצעירות".

ארתור ז"ל ורויטל התגוררו בפסגת זאב עד לקיץ 2023. פחות מחודשיים לפני אירועי ה-7/10, עברה המשפחה להתגורר באשקלון, כך שמבחינה רשמית – ארתור לא נמנה על החללים הירושלמים, אבל מדובר במשפחה ירושלמית, כזו שימים ספורים אחרי נפילתו של ארתור ז"ל חזרה להתגורר בעיר – בפסגת זאב.

ארתור מרקוביצ'י ז"ל (אלבום: משפחתי)

מה את יודעת על השעות האחרונות של ארתור, על מה שהוא עבר מהרגע שהתחילה המתקפה האכזרית של החמאס?
"בשעה שש וחצי, כשהתחילו הטילים והאזעקות, ביקשתי ממנו שיחזור הביתה. הוא אמר לי שהוא יחזור רק אחרי שיפנה את כל הצעירים. כך הוא גם אמר בשיחה עם אביו. שעה לאחר מכן, הבת שלי סתיו הצליחה להשיג אותו שוב, והוא אמר לה שהוא מפנה את התנועה והבטיח לחזור כשיסיים. זו הפעם האחרונה שמישהו מבני המשפחה היה איתו בקשר.

"אנחנו יודעים שבשעה 8:30 הוא כתב למפקדת שלו שיש שם שדה קרב, סיפר שהוא נורה בברך וביקש שיבואו לעזור להם. הם לא הבינו את גודל האירוע. בסרטון שהגיעו אלינו רואים את ארתור בקו האש, נלחם ויורה במחבלים. נוצר בינינו לבין צלם הסרטון, אחד הבליינים הצעירים, קשר חם, והוא אמר שארתור הציל אותו. לצערי, בעלי נהרג מטיל אר.פי.ג'י של המחבלים".

רויטל ממשיכה ומספרת כי "מיום שבת ועד חמישי בלילה הוא הוגדר כנעדר, אבל כבר הבנתי את המצב. הוא זוהה רק באמצעות די.אן.איי, שאחותו שירלי נתנה. אנחנו יודעים שבזכותו ובזכות השוטרים האחרים חיים רבים ניצלו. ארתור נשאר ב'נובה' וקיפח את חייו כדי להציל אחרים. כל הזמן מתגלים עוד פרטים, אני מרגישה שלא מספרים מספיק את הסיפור של ארתור ושל השוטרים האחרים בנובה, לא מעריכים את מה שהם עשו".

ארתור ורויטל ביום חתונתם (צילום: אלבום משפחתי)

***

מעבר לרצון של ארתור, בן 46 במותו, לסייע לצעירות במסיבה לשמור על עצמן, היתה סיבה נוספת לכך שהוא הלך לעבודה בנובה. המשפחה, כאמור, עברה כחודש וחצי לפני השבת השחורה לבית חדש באשקלון, וארתור עבד הרבה שעות נוספות, כדי להגשים את החלום הזה שלו ושל רויטל. "החודש וחצי שהתגוררנו באשקלון היו מדהימים ומאושרים", אומרת רויטל בכאב, "עברנו הרבה עד שהגענו לרגע הזה, לארבע קירות שהם שלנו, וארתור תמיד עבד קשה כדי שלא יחסר לנו כלום".

אהרון ארתור (כך בשמו המלא) נולד בבוקרשט, רומניה כבנם של מינה וזאב מרקוביץ'. כאן בישראל, בשל טעות במשרד הפנים שלא תוקנה, הוא הפך לארתור מרקוביצ'י ("הוא לא רצה לשנות את השם", מדגישה רויטל).

לאחר עליית המשפחה לישראל, הוא התגורר עם הוריו ואחותו שירלי באזור חולון. הוא בוגר בית הספר התיכון חיל האוויר הולץ, ובשירות הצבאי היה אחראי מעברים, כשחלומו הגדול היה להיות שוטר. "במשך חמש שנים הוא עבד בחברה חיצונית שנתנה שירותים למשטרה, עד שהם התרשמו ממנו והחליטו למשוך אותו אליהם – ואז חלומו להיות שוטר התממש", מספרת רויטל. "הוא היה שוטר חדש – בסך הכל שלוש שנים וחודשיים".
בעוד ארתור הוא עולה חדש שהתגורר ברומניה, רויטל נולדה וגדלה בירושלים. השניים התחתנו בשנת 2002, ומאז התגוררו בשכונת פסגת זאב. לבני הזוג 4 ילדים (שלוש בנות ובן זקונים) – נועם בת ה-20, סתיו בת ה-18, יובל בת ה-15 ושי בן ה-8+. "ירושלים היתה בדם של ארתור", מעידה רויטלה, "הוא אהב את העיר מאוד, נהנה לחיות פה ולגדל פה את הילדים".

משפחת מרקוביצ'י בהרכב מלא (צילום: אלבום משפחתי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לאחר נפילתו של ארתור, כאמור, חזרו רויטל והילדים לפסגת זאב, כשהבית החדש באשקלון עומד ריק. "ממש באחרונה אזרתי אומץ כדי להביא משם את הציוד שנשאר בדירה", היא אומרת. "לא הייתי מסוגלת לפני זה. הילדים חזרו למסגרות בירושלים וחזרנו להתגורר בעיר, הוריי גרים פה וזה מקל".

ספרי קצת על ארתור, על האדם שהיה?
"הוא היה איש של שלום, אחד שכולם אהבו אותו, שמח וצוחק עם המון הומור. הבית שלנו תמיד היה מלא בשירים. הוא לא היה מסוגל לשאת ברוגז או ריבים – הכל אצלו היה בחיוך ובשלום. תמיד הסתכל על מי שנמצא מולו, מנסה להבין למה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג בלי טיפת שיפוטיות וביקורת".

אבל מעל לכל, ארתור, כך מספרת רויטל, היה איש משפחה למופת. לא רק ארבעת ילדיו ורויטל היו קשורים אליו, אלא כל בני המשפחה – הוריו, אחותו שירלי וילדיה, האחיינים של ארתור. "הוא פשוט היה האבא והדוד שכולם רוצים", מדגישה רויטל. "הוא היה מעורב בחיי הילדים ואהוב על כולם. היה הולך לאסיפות הורים, לטיולים, ולפעילויות בבתי הספר. כשכל המשפחה המורחבת היתה נפגשת, את ארתור תמיד היה אפשר למצוא עם הילדים – משחק איתם. הם כמובן מתגעגעים אליו, בוכים ואומרים שהוא חסר להם".

ארתור מרקוביצ'י ז"ל (אלבום: משפחתי)

האהבה הגדולה של ארתור לילדיו ואחייניו, לא הורידה אפילו במעט מאהבתו לרויטל, שמספרת בערגה: "בערב שמחת תורה, ב-6 באוקטובר, אירחנו מספר חברים אצלנו, ישבנו, צחקנו ונהנינו. בשלב מסוים, אחד החברים שאל אותו מה הוא הולך לקנות לי מתנה ליום הנישואין, שחלק ב-7 בנובמבר? אז ארתור השיב שהוא יציע לי עוד פעם נישואין. מערכת היחסים שלנו היתה ממש טובה. אהבה גדולה שנגדעה. אני עדיין לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו".

מה הוא עוד אהב לעשות?
"הוא אהב לקרוא, לטייל, בשבת אהב לעשות תשבצים, אבל בעיקר אהב להיות עם המשפחה. הוא אהב מוזיקה, בעיקר מוזיקה ישראלית –אריק איינשטיין, שלמה ארצי, עומר אדם, חנן בן ארי. הוא תקשר באמצעות מוזיקה. אפילו כשהייתי כועסת, הוא היה הולך ושר. אם רצה להגיד לי משהו, הוא הוא שלח לי שירים, וככה הבנתי מה הוא רוצה להגיד".

קעקועים של בנות משפחת מרקוביצי (צילום: אלבום משפחתי)

***

ארתור, כפי שניתן להבין, גם אהב מאוד את המשטרה. עצם העובדה שחלם להיות שוטר והתגאה בכך, חלחלה, כך מסתבר, לשאר בני הבית. וכך – הבת הגדולה נועם התגייסה למשטרה במסגרת השירות הלאומי, ובדיוק לאותה המחלקה שבה שירת ארתור ז"ל – אגף תפעול ולוגיסטיקה (את"ל).

"כשהיא תסיים את השירות הלאומי, היא מתכוונת להתגייס למשטרה ולהיות שוטרת בדיוק כמו ארתור", אומרת רויטל, ותוך כדי קופצת לסיפור אחר: "שבועיים לפני המקרה, ארתור הביא לבית כלבה קטנה. ככה שלמעשה נשארתי עם תינוקת לחנך, אבל הוא השאיר לנו אותה כמתנה. קוראים לה 'בובה' והיא עוזרת לנו בתקופה הקשה. אין אחד במשפחה שלא משתמש בה כתרפיה".

ארתור ורויטל (צילום: אלבום משפחתי)

חשבת כבר על דרכים להנציח את ארתור?
"יש כל מיני רעיונות, אני רוצה שידעו איזה גיבור הוא היה. עוד לא פיתחנו את זה. ארתור רצה מקום מיוחד לילדים עם הפרעות קשב, כמו שהוא ידע להכיל יותר ילדים שקשה להם. אנחנו חושבים עדיין איך זה יהיה. בנוסף, הבנות רוצות לעשות ערב לזכרו ואת מה שאפיין אותו – מופע סטנד אפ. הוא אהב לצחוק, לשמוח, ולכן חשוב שזה יהיה משהו שהוא לא אבל ועצב, אלא יותר בעל אופי שמח ומצחיק כי הוא היה כזה".

רגע לפני סיום השיחה, משתפת רויטל כי ביום הזיכרון הקרב ובא, היא הוזמנה ביחד עם בנה הקטן שי להשתתף בטקס ממלכתי שייערך בבית יד לבנים, במעמד ראש הממשלה. "הזמינו אותנו להדליק אבוקת זיכרון של המשפחות השכולות", היא אומרת, "וזה בהחלט מרגש שהזמינו אותו".