דעה | אז מה למדנו?

ארבע נקודות לסיכום שלוש עונות בליגת העל:
1. הסבלנות משתלמת? למרות שלא פעם אנחנו שומעים את המילה "דרך" מפי קברניטי המועדון, לפי דעתי המילה הזו קצת מפספסת את הרוח היומיומית בהפועל. לאף אחד אין אובססיה לדרך עצמה ואף אחד לא מקטין ציפיות, ההיפך הוא הנכון – הדבקות בתהליך מגיעה מתוך הבנה בסיסית שכך נגיע לתוצאות מקצועיות טובות יותר. לכל החלטה במועדון יש השלכות, בין אם קצרות טווח ובין אם ארוכות טווח. אני חושב שאנחנו מצליחים בתבונה רבה לאזן בכל צומת דרכים בין כלל האינטרסים העומדים בפנינו.
העובדה שמעמדו של זיו אריה לא היה על הפרק למרות הפתיחה הנוראית שלנו השנה מגיעה רק ממקום אחד – שכל מקבלי ההחלטות חושבים שזיו הוא אחד המאמנים הטובים בארץ, אם לא הטוב ביותר (בטח עבורנו), ושהוא המאמן הנכון ביותר להוציא אותנו מהמשבר. למדנו לאורך השנים שמשברים מקצועיים הם חלק מהחיים בקבוצת כדורגל או ספורט בכלל, והם לא סיבה לקבל החלטות נמהרות.
2. מה יהיה אחרי…? לאורך השנים איבדנו הרבה עוגנים מקצועיים בין אם בסיום החוזה, בין אם במכירה ובין אם בפציעות. לאורך השנים, בכל פעם שמקרה כזה חזר על עצמו, אנחנו מרגישים שהעולם נחרב. כך היה כשעזבו עידן שמש, גוני נאור, בדש ועוד רבים וטובים, ששימחו אותנו ברגעים רבים ונתנו לנו בטחון לפני כל משחק. למדנו עם הזמן להיות אופטימיים יותר בזמן שינויים (למרות היותנו אוהדי הפועל) ולתת אמון במערכת שיודעת למצוא פתרונות בזמן אמת.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

3. הרכש – סימני שאלה או סימני קריאה? אחד התחביבים שלנו כאוהדים הוא לנתח את הרכש – במי פגענו ובמי לא. זה אולי הדיון המעניין ביותר בקרב האוהדים. כל האוהדים בכל העולם. למדנו לאורך השנים שאין פה מדע מדויק, ובטח שאי אפשר לנתח את הסיטואציה בטווח הקצר, בזמן שאנחנו עדיין בשלב ההתבססות בליגת העל ובענף הכדורגל בכלל.
מה עוד למדנו? שלהצלחה של שחקנים בקבוצת כדורגל תלויה בגורמים רבים ולא רק ביכולת המקצועית של שחקן הרכש. אפילו בפעמים הבודדות שקבענו נחרצות שהצלחנו, כמו עם אונדרז' באצ'ו, פתאום התמונה משתנה. לכן בנושא הזה אני מעדיף להציב יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה.
4. הזמן יעשה את שלו? כשיצאנו לדרך אחרי שינוי שם הקבוצה שלנו להפועל ירושלים ואיחוד מחודש של הקהל, דבר שחיכינו וקיווינו לו שנים רבות, ידענו גם שייקח זמן עד שנוכל לשים את כל המשקעים מאחור. טראומת המשחקים בין הקבוצות והמרחק בינינו, שהתעצם לאורך הדרך המפוצלת, השאירו בכולנו את חותמם, והיה ברור שיידרש קצת יותר משינוי השם בלבד בכדי לאחות את הקרעים והפצעים.
והנה אנחנו כבר אחרי 4 שנים, והשנה הרגשתי משהו שונה באוויר. אין כבר כמעט "הם" ו"אנחנו" (למרות מספר קטן של אוהדים שלצערי עדיין ממשיכים בגישה המפלגת הזאת). אני מרגיש שהתברכנו ומאד אופטימי לגבי העתיד.