דעה | הכל חוץ מכישלון

הבחירות לרשויות המקומיות הסתיימו, כולל הסיבוב השני, וזה הזמן לבדוק ולבחון מגמה שחוזרת על עצמה: על אף שכמה ראשי ערים זכו לקונצנזוס לראשות העיר, הבוחרים העדיפו לחזק את האידיאולוגיה הגושית ולא נתנו את קולם לרשימה של ראשי הערים. כך קרה גם בירושלים – משה ליאון זכה לפופולריות רבה ואהדה בקרב הציבור, אך במועצה זה פחות מתבטא.

אז מה ההסבר לכך? הציבור הישראלי סובל בשנה האחרונה ממיאוס פוליטי. מצב הרוח הלאומי ירוד, המלחמה בחזיתות השונות, האבדות הכבדות, אובדן האמון במערכת הפוליטית ובפוליטיקאים, ובעיקר תחושה של "חוסר אפקטיביות פוליטית" – שפירושה חוסר יכולת לשנות משהו באמצעות הצבעה.

כך הגענו לאחוז הצבעה נמוך, שנתן יתרון רב למפלגות קיימות ומבוססות אידיאולוגית או מגזרית. העייפות הציבורית, בשל מחלוקות מדיניות וחברתיות (הרפורמה המשפטית לדוגמא) והשסעים הקיימים בחברה – ימין-שמאל, דתיים-חילוניים – השפיע באופן ישיר על הבחירות המוניציפליות בכל הארץ.

משה ליאון בקלפי בגמינסיה (צילום: ארנון בוסאני)

בבחירות בסוף פברואר, ירושלים נכנסה לסטטיסטיקה והמגמה הייתה ברורה: אחוז דומיננטי של בוחרים נצמדו לגושים השונים. זה קרה, חשוב לומר שוב, לא רק בבירתנו האהובה ירושלים, אלא באופן כללי בבחירות. "השטח" היה חלש ואדיש, בין אם כתוצאה של ריבוי בחירות ובין אם בשל אכזבות, והדבר הוביל לעייפות מהבטחות של מתמודדים.

הגושים הגדולים גדלו והתחזקו באחוזים סטטיסטיים לא רק בגלל גידול טבעי אלא יותר בגלל פחד מגושים וזרמים אידיאולוגיים וחברתיים שונים. וכך, למרות שמדובר כאמור בבחירות המוניציפליות החשובות ביותר שהיו פה, אחוז ההצבעה היה נמוך. השפעה גדולה נרשמה גם לגופים מאורגנים, וערים נצבעו כ"ליברליות" או "שמרניות", "מקורבות שלטון" או "עצמאיות" וכדומה.

רמי פירו (צילום: שרון רביבו)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בבחירות 2018 אחוז הבוחרים היה גבוה יותר, כי העניין נסוב סביב הדמות שתוביל את העיר. כך מועמדים על ראשות העיר דרבנו ונתנו מוטיבציה לבוחרים שלהם לצאת ולבחור, והדבר עורר את השטח. בבחירות ההם היתה מעורבות של התושבים, כמעט כל אחד רצה לקחת חלק פעיל בבחירת ראש העיר. בבחירות האחרונות, להבדיל, אותו "שטח" היה כבוי, רדום ומדוכא, גם כי אנו נמצאים בימי מלחמה, אבל בעיקר כי השאלה מי יוביל את העיר בחמש השנים הבאות כלל לא העסיקה את התושבים – היה לכולם ברור מי הראוי לתפקיד ויעידו על כך למעלה מ-81 אחוז שבחרו במשה ליאון.

וכך, כשהתושבים בטוחים מי יוביל אותם בחמש שנים הבאות, הקרב האמיתי עבר למועצה ושם הצביעו הבוחרים לפי גושים אידאולוגיים וחיזקו את מקומם, זאת תוך הערכה גדולה ומוחלטת לראשי הערים שעשו עבודה מצוינת והיו נגישים לצרכי התושבים.

לכן, יש להבין כי כמות המנדטים שקיבלה רשימת 'ירושלים אחת' של ליאון היא סבירה והגיונית, ולא כישלון כפי שנטען על ידי כאלה ואחרים. כך או אחרת, כמות המנדטים של ראש העיר לא תשנה את יכולותיו המוכחות להעביר כל החלטה ולהוביל את העיר והמועצה בזכות הבנה גלובלית שהוא "ראש עיר של כולם", שעושה את האיזונים הנכונים כפי שעשה בחמש השנים האחרונות.

בנימה אופטימית ואישית – בפעם צאו להצביע ולהשפיע בהצלחה לירושלים ולאחדות העם.

• הכותב הוא רמי פירו, יועץ אסטרטגי וניהול משברים