בונדק בטור מרגש מהלב על אימו ועל השיר שהוציא לזכרה

בס"ד

בחיי עברתי מכשולים רבים.

 שברתי סלעים, רמסתי גדרות, לעסתי אבנים, והלכתי עם הראש בקיר. הקיר נפל עלי ופחד לא ידעתי כל חיי. אך שום דבר לא הכין אותי למצב שבו כהרגלי מידי יום לפני שאני מגיע לביקור אצל אימי אני מתקשר כדי לשאול אותה אם היא צריכה משהו, ואמא לא עונה. זה קרה לא מעט פעמים, אך הפעם זה היה שונה.

---

ישראל בונדק ואימו (צילום: פרטי)

---

 

היום הוא 18.2.15, יום חורפי סוער וגשום. השעה: 13:18. אני טס לביתה, ולא מצליח לפתוח את הדלת – המפתח בתוך מנעול הדלת שבתוך הבית. אני צועק 'אמא, אמא..'. דופק בחוזקה בדלת ואמא לא עונה. אני נכנס להיסטריה ולראשונה בחיי נכנס לפחדים מהגרוע מכל. אני מסתובב סביב הבית, נכנס דרך המרפסת ומוצא את אמא זרוקה על הרצפה הקרה ללא תנועה, היה מדובר באירוע מוחי. אני צועק וזועק, אבל אמא לא עונה, אמא גם לא מגיבה. אני צועק בהיסטריה לשכנים להזמין אמבולנס, לרגע שכחתי איך מחייגים. אך לבסוף חייגתי ומוקדנית מד"א מדריכה אותי לבצע באימי החייאה.

---

היום, כמעט 30 חודשים אחרי אותו יום ארור שמלווה אותי כל יום, מהם 11 חודשים אחרי פטירתה, כתבתי שיר מנהמת ליבי ונשמתי. שיר שבין היתר יהיה מיועד בעיקר לכל אותם אנשי החושך, השקר והצביעות, שזורקים את הוריהם כדי שיהיה להם זמן לטייל. תסתכלו במראה – מי שלא סועד את הוריו, ילדיו לא יסעדו אותו. אני 30 שנה בתעשיית המוסיקה הישראלית-מזרחית. אני לא כותב, לא מלחין ולא מתיימר להיות כותב או מלחין. בעבר כתבתי שני שירים 'הבטחות' באלבומה הראשון של אתי לוי לפני כ- 24 שנים, 'ונשבע לך לא בוגד' שכתבתי לנחמיה אסף לפני כ-26 שנים.

(צילום: פרטי)

---

'לעת זיקנה עזבוה' זהו השיר השלישי שאני כותב בחיי, והחשוב לא פחות שהצלחתי לעשות את מה שגדולים ממני לא הצליחו לעשות – הצלחתי לחבר בין האחיות, הזמרות התאומות, אתי לוי וזהבה בן, שמאוד אהובות עלי, והיו גם מאוד אהובות על אימי. את השיר שלחתי למלחין, למעבד ולכותב המוכשר תומר עג'ם, ולצורך המאוול בתחילת השיר ובסוף השיר עם שמה של אימי גייסתי את הפייטן המוכשר ליאור עמדי. התוצאה היא חיים שלמים של אמת בארבע דקות ועשרים ותשע שניות – שיר נצח שעל הפזמון עוד ההסטוריה תדבר. השיר תופס תאוצה ומאוד מצליח ברשתות הרדיו בכלל, ובקרב הזדהות הציבור בפרט, והתשובה ללא מעט טלפונים שאני מקבל לגבי פשר מילות השיר בוא יבוא. הבטחתי לאימי ולעצמי ואני את הבטחותיי נוהג לקיים.

בקרוב מאוד אחשוף עובדות שיהיו מגובות במסמכים ראיות ועדויות מזעזעים ומצמררים מתוך היומן שכתבתי וניהלתי יום יום, כל יום, שעות רבות ליד מיטתה של אימי במשך 20 חודשי האישפוז שלה. כמו כן, ברצוני להעביר מסר לכל אותם ילדים – בנים ובנות, שזורקים את הוריהם בבתי האבות לחסדיהם של מטפלים מתעללים, ואחר כך מתלוננים שמתעללים בהם, ולראייה ראינו לאחרונה את כל הכתבות והפרסומים בנושא ההתעללויות בקשישים בבתי האבות. לטעמי, הילדים של ההורים הקשישים לא פחות אשמים מהמתעללים המטפלים בבתי האבות, שזורקים את הוריהם ודואגים לסעוד אותם אחת לחודש במשך חמש דקות. שלא לומר אחת לכמה חודשים. אז לפני שאתם מתלוננים ומבקשים תשובות תסתכלו במראה – שם תקבלו את כל התשובות.

 

אתי לוי, ישראל בונדק, זהבה בן (צילום: פרטי)

 

אתי לוי וזהבה בן בביקור אצל אימו של בונדק (צילום: פרטי)

כמעט 20 חודשים היתה אימי בבית האבות ויום יום, כל יום, שהיתי שם שעות רבות ונחשפתי שם להורים משפחות וסיפורים שלא האמנתי שהם קיימים. הסיפור הכי הזוי ששמעתי שם היה על בן משפחה שחודשים רבים לא ביקר את אימו בטענה שחזותו של אחיו הבכור שמבקר שם מידי יום מפחידה אותו. אח שני טען שהוא מרגיש לא נוח במחיצתו של אותו אח בכור, מבדיקה שעשיתי מסתבר שהאח שכלפיו טענו שהוא עם החזות המפחידה ושלא נוח במחיצתו אכן מגיע יום יום, סועד את אימו, דואג לכל מחסורה ונימצא בקשר תמידי עם ההנהלה וצוות העובדים והמטפלים (על כך יעידו המסמכים הרבים שראיתי במו עיניי) של המקום. ובניגוד למה שטענו שני אחיו מדובר באדם מסור מוכר ואהוב על לא מעט אנשים בציבור, כלל לא מפחיד, וכיף להיות במחיצתו. אומנם מגיע יום יום אבל הולך בשעות הערב. ובערבי חגים ושבתות לא מגיע כי הוא שומר שבת. כאן נשאלת השאלה למה אותם אחים מלכותיים לא ביקרו בערבים, בשבתות ובחגים ? למרות שהשני גר מטרים ספורים מבית החולים. שאלה טובה!

אימי אהובתי סברי'ה בונדק בת זילפה ילידת 1927 היא מהאימהות של פעם. מהאימהות של צניעות, פשטות ויושר, ומהזן שהולך ונכחד. מהאימהות שבשנים האחרונות לחייה, שלווה נחת ורוגע לא בדיוק היו מנת חלקה. מאז מותה אני חי מיום ליום, רוב הזמן כואב בוהה דומע והוזה, אין לי תכנונים לטווח הארוך, אין לי חלומות, ואין לי ציפיות לעתיד, אני רואה הכל בצורה שונה ומתייחס אחרת לאנשים בכלל, ולחיים בפרט.