עשרות ילדים נלהבים התרגשו במיוחד משריקת הסיום לתום 90 הדקות במשחק הגביע הכל אדום בכפור הירושלמי, ושחו לחבריהם שמעולם לא ראו משחק עם פנדלים. באותם רגעים לא היה ספק שהם יגשימו סוף סוף את חלומם ללא קשר לזהות המנצחת, אבל שתי דקות לתוך ההארכה הבהיר איינאו פרדה שהפועל ירושלים תוכל להסתדר גם ללא דו קרב הבעיטות מהנקודה הלבנה.
וזה לא מקרי שדווקא מי שפרץ את הסכר הוא האיש שצריך להנהיג את הפועל בעידן שאחרי ליאור קאסה. בצד השני של אותו מטבע, די ברור מי יהיה האקזיט הבא בסדרה, אבל (כך כולנו מקווים, בהפועל לעולם אין לדעת) עוד חזון למועד.
לפני שובר השוויון של פרדה, הדברים לא ממש נראו מעודדים. עיון בדף ההרכבים לא ממש נתן תשובה ברורה מה יש לשלושה בלמים לעשות על המגרש מול קבוצה נטולת מחץ בהתקפה מסוגה של הפועל תל אביב, אך כשהחלו לשחק התגלה שיוראי מליח עלה, ובכן, על תקן איינאו פרדה. שזה קצת כמו להשוות בין השחקן שנמכר כעת למכבי חיפה לתומר אלטמן, שממשיך לחרב בעקביות את מרכז השדה האדום.
כך או אחרת, האמצע של הפועל היה פרוץ לחלוטין, והאורחת – חרף כליה המוגבלים – שכבה על השער של אדבאיו אדליי. הפועל נזקקה ליכולת משופרת של השוער הניגרי בין הקורות כדי לשמור על רשת נקייה. במחצית השנייה שב הסנטר פרדה למקומו הטבעי, הפועל השתלטה על המשחק ואפילו הגיעה למספר מצבים קורצים שהוחמצו על ידי יילה דוין.
רוצים להישאר מעודכנים?
ואז קרה אירוע מחולל נוסף מבית מדרשו של זיו אריה. עומר אגבדיש, חביבו של המאמן ומי שנוסה לאורך העונות האחרונות כמעט בכל תפקיד על כר הדשא, נשלח למערכה בפוזיציה היחידה שמעולם לא פגש – עמדת המגן השמאלי.
למען ההגינות, חובה לציין כי אופק נדיר דווקא היה בסדר גמור, אבל אגבדיש הוביל לשדרוג מרענן ואף העז לצאת קדימה ולאיים על השער. שאפו גדול. בסוף העקשנות של מאמנו השתלמה, וכשאילוז' יאהו הזכיר ניצוצות בעמדתו המקורית כמגן ימני, אולי ניתן לקוות לרצף משחקים של אגבדיש בעמדה זהה, מה שיקל עליו למלא אחר ההוראות.
נקודה חשובה נוספת וראויה לציון היא המלחמה והרצון שגילו השחקנים לאחר תקופה ארוכה. מאבקים בלתי מתפשרים על כל כדור והמון אדרנלין היוו תוספת כוח משמעותית לקבוצה צעירה ואמביציוזית, שחזרה להאמין בעצמה וקיבלה יופי של זריקת מוטיבציה להמשך הדרך.
בצד השני, ספק אם אפילו בהפועל האמינו שיוכלו לפגוש קבוצה מביכה כל כך באצטלה של מועדון גדול לשעבר, אבל אם נועם מלמוד יכול לבשל שער מנקודת החמש ומתן חוזז מתכבד בשער שדה ראשון העונה מבלי שאיש מפריע לו בטיול השנתי לעבר אמיליוס זובאס, נראה שעוד לא אבדה תקוותנו.
ותודה לרותם חטואל, שדאג בהמשך לשבת מושלמת. שלב אחד מעל היריבה העירונית – יודע כל אוהד אדום – יכול, במונחים מקומיים, להיות שווה ערך לזכייה בגביע. ואם לילדי דור העתיד מותר לחלום על פנדלים, דור הבוגרים בהחלט מוזמן לפנטז על הגרלה סבירה והמשך המסע המרגש מעבר לשמינית הגמר.
הפועל של האוהדים
'הפועל בעידן שאחרי ליאור קאסה'??! אני מקווה שזה נכתב בצחוק, אחרת המשפט הזוי לחלוטין ולא קשור למציאות.