ב-7 לאוקטובר 2023, שונו כללי המשחק. האנושות חזתה ברוע צרוף, שנאה תהומית ואכזריות שטנית ולימדה אותנו שאם חשבנו שראינו הכל אז יש עוד מדרגה שלא עלינו. ואז, בעל הבית השתגע.
בחסות המלחמה, נדמה שההוראות כולן שונו, היד הפכה להיות קלה על ההדק. אין רחמים, אין ויתורים, נגמרו הצידוקים, התחנונים והגישושים ואין עוד ספקות באירועים ביטחוניים, יורים על מנת להרוג. במקביל, בהנחיית השר איתמר בן גביר, ישראל נכנסה לעידן חדש של הקלה משמעותית בתבחינים להוצאת רישיון נשק. בעקבות כך, אלפי אנשים נוספים נושאים נשק ברישיון.
האזרחים בלחץ, המתיחות גוברת, המלחמה נמשכת והחשדנות בעינה עומדת. כל תנועה גורמת לדריכות, כל מבט מעורר זהירות, כולם עם "פתיל קצר". כל חייל לומד בטירונות שירי לנטרול אדם, מוצדק, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: אמצעי וכוונה. קרי: כאשר התוקף מחזיק באמצעי כגון סכין או נשק, ובנוסף יש לו כוונה לתקוף באמצעותו.
יובל קסטלמן ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
ההחלטה לירות צריכה להיות מהירה ונחרצת וכך הירי צריך להיות מהיר, מדוייק ותכליתי.
ביום חמישי שעבר, 30.11.23, נורה למוות חבר למקצוע, עו"ד יובל קסטלמן ז"ל. אירוע טראגי, מצער ומיותר. יובל פעל בקור רוח ונחישות, תוך שליחות אמיתית להציל חיים. יובל הבחין בשני מחבלים שיצאו מרכבם ומבצעים ירי כלפי אזרחים שעומדים בתחנת אוטובוס ביציאה מהעיר. יובל יצא מרכבו, חצה את הכביש, חתר למגע וירה לפחות במחבל אחד שחזר לרכב.
עו"ד יהודה שושן (צילום: ליאור דסקל)
מצידו השני של הרכב הגיעו שני חיילי מילואים שהיו בעין הסערה, הכל בשבריר שנייה, והיו צריכים לקבל החלטה. אין ספק שהתקיימו התנאים של אמצעי וכוונה, והם החלו לירות. אין ספק שחייל המילואים לא רצה לגרום למותו של יובל ז"ל, אם היה יודע שמדובר ביובל.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאשר חייל המילואים החל בירי, ספק אם ראה מהיכן הגיע יובל. כאן נכנס מושג משפטי של "טעות במצב דברים". חייל המילואים סבר שיובל הוא מחבל, ועשה מעשה בדמות מצב דברים שאינו קיים. סייג זה, אם יוכח, יקנה לחייל המילואים, הגנה מלאה מאחריות פלילית.
יובל חש בסכנה והבין שיורים עליו כי חושבים שהוא אחד המחבלים. הוא הרים את ידיו, כרע על ברכיו ופשט את חולצתו, על מנת להוכיח שאין נשק באמתחתו, ואף צעק מספר מילים בעברית ולמרות זאת נורה, התמוטט ובצער רב איבד את חייו.
אין מילים לתאר את האסון. משפחה דואבת וכואבת על אדם שחירף נפשו למען הזולת ולצידו חייל המילואים שפעל מתוך אמונה אמיתית שהוא הורג מחבלים.
כאמור, בעתות שגרה, עת נפסק האיום וה"מחבל" פורק מנשקו, הרים את ידיו ונכנע, היה על חייל המילואים לנצור את נשקו ולחדול מהמשך הירי. אך התקופה שונה ומהווה משתנה חשוב במשוואה. כאשר קיימת מתיחות ביטחונית, אסור ליטול כל סיכון, ויש לנטרל את המחבל עד תום. אם אכן יובל היה מחבל והיה מנוטרל מנשקו, פושט את בגדיו ועדיין נורה, לא היתה נכתבת כאן אף מילה ולא היתה מובעת כל תרעומת או חרטה.
החקירה נמשכת, אך אין ספק שצריך לחדד את הכללים ולהיות יותר זהירים בכל המובנים ולבחון את האירוע בכלים משפטיים ועובדתיים. כולנו אחים, ומטרתנו זהה: שנהיה מאוחדים ולא תהיה בנינו כל איבה. רק כך ננצח במלחמה.
יהיה זכרו של יובל קסטלמן ברוך, אמן!
- הכותב הינו עורך דין יהודה שושן, מומחה בתחום הפלילי וחייל מילואים בצו 8
Dan Meridorski
Not so fast
The soldier should have stopped shooting once Yuval went on his knees, raised his hands up
and screamed, in Hebrew, that he is a Jew, an Israeli and not a terrorist
The soldier should be repremended, stripped of his M-16 and put in jail for at least 6 moths