דעה | בין ירושלים לעוטף עזה – עלינו לנצח, אין לנו ברירה

חודש אחרי אותה שבת שחורה של ה-7/10, יצאתי לסיור של דוברי משרדי ממשלה ודוברי הרשויות המקומיות בעוטף עזה.

מעבר לסיוע במאמצי ההסברה, היתה זאת הזדמנות טובה עבורי לעצב את הזיכרון לאחד מהאירועים הקשים שידענו (כמו שאומרים "אין כמו מראה עיניים"), לפגוש את מעט התושבים שעדיין נמצאים שם ולחזק אותם, להקשיב לצרכים של המפונים שהחליטו לעזוב, ולחשוב מה ניתן לשפר כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר.

במרחק של שעה ו-40 דקות מירושלים, שבה החיים שבו יחסית למסלולם – המציאות נראית אחרת לגמרי. כבר מהיציאה מכביש 6 וככל שמתקדמים מזרחה מתחילים לראות נוכחות צבאית רבה של חיילים ומשוריינים, מחסומים משטרתיים, מעט מאוד אזרחים וכמה צוותים של עיתונאים זרים בווסט כחול שעליו הכיתוב PRESS. ברקע שומעים זמזום בלתי פוסק של כלי טיס שחגים באוויר והדי פיצוצים חזקים של ירי ארטילרי.

הנקודה הראשונה שאליה הגענו היא השער הצהוב בכניסה לקיבוץ כפר עזה. כמו השערים ביישובים הסמוכים לו גם הוא נפרץ באותו בוקר על ידי עשרות מחבלים חמושים. לצד השער עומד שלט עליו כתוב "ברוכים הבאים", ו"כפר עזה נוסד בשנת 1951". מעבר לשער מתגלים ממדי ההרס. מבנים הרוסים, רכבים מנופצים, עצים שמוטים, וכבישים חרוכים. לצידם מראות של חיים שקפאו בזמן – סוכות שעדיין מונחות על הדשא, אופניים מוטלים בצד השביל כאילו רק הרגע ילד נסע בהם, שולחן גינה עליו מונחת כוס קפה. על חלק מהבתים תלויים שלטי הבחירות של אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה האזורית שער הנגב, תושב הקיבוץ שהיה גם מהראשונים שנהרגו בחילופי האש עם המחבלים.

שער הכניסה לכפר עזה (צילום: ערן רופלידיס)

היחידות הצבאיות שסרקו את הבתים בימים הראשונים ריססו בספריי צבע על המבנים את מספר הגדוד, תאריך הבדיקה, האם "זוכה", ואם יש הערות מיוחדות. על אחד הבתים ראיתי שנכתב "שרידי אדם על הספה מימין", כנראה הנחיות לגורמים האזרחיים כמו זק"א ואחרים שיגיעו לסרוק אחריהם.

בשכונה המערבית של הקיבוץ, שמכונה גם "מגורי הצעירים", המרוחקת 2 ק"מ בלבד מגבול רצועת עזה, המראות מחרידים. הגדר העוטפת את הקיבוץ ונושקת לשכונה נפרצה – הבתים הסמוכים מחוררים מכדורים, מרימונים ומירי טילים, מבנים אחרים הרוסים, ולידם רכבים שרופים. ובתוך ההרס וכתמי הדם – פיסות של חיים, כמו בובה של ילד, ספר קריאה פרטי לבוש או סתם כלי מטבח.

בעוד שהלב נקרע מהמראות הבלתי נתפסים, בראש רצים הסיפורים הקשים של אלה שהיו נצורים שעות ארוכות בחוסר ידיעה לגורלם. השעות האיומות של הרצח, האונס, ההתעללות והביזה מקבלות משנה תוקף, והעדויות של התושבים שקפצו לכמה דקות לאסוף את המעט שנותר מאחור ממחישות את גודל הטרגדיה. "הניצחון שלנו יהיה כשיקום לתחייה גן הילדים ויתיישבו במקום משפחות צעירות ולא רק אוכלוסייה מבוגרת", אומר לנו חנן דן, תושב הקיבוץ בקול רועד.

ההרס בכפר עזה (צילום: ערן רופלידיס)

כפר עזה הוא מהיישובים ששילמו את המחיר הכבד ביותר באותה שבת ארורה. מתוך כ-800 תושבי הקיבוץ, נפלו ונרצחו בשטחיו 58 אנשים, מתוכם 40 ילדים, נחטפו 17 ועוד אחד נעדר.

עשר דקות נסיעה משם ואנחנו בשדרות. למרות ירי הטילים והרקטות בעשרים השנים האחרונות, תושביה מעולם לא נטשו אותה, וניחן בה הקסם המיוחד של עיר עם אנשים חמים, אווירה קהילתית, שתרמו לה בין היתר הסטודנטים של מכללת ספיר.

מאז מבצע צוק איתן לפני תשע שנים חוותה העיר "רנסנס". אוכלוסייתה צמחה מ-22 אלף ל-34 אלף (קרוב ל-50 אחוזים). נבנו בה שכונות חדשות, גני משחקים, פארקים ומוסדות חינוך ותרבות, וצמחה בה סצנת בילויים ואוכל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

באותו יום נראתה העיר עצובה מאוד. לראשונה בחיי הבנתי מה פירוש הביטוי "עיר רפאים", כזו שננטשה מתושבים, עסקיה סגורים וכבישיה ריקים. עיר מחוררת ולא רק מירי הכדורים והטילים.

השקט החרישי נשבר לקול "צבע אדום", ונתן תזכורת נוספת להבדלים שבין ירושלים לעוטף עזה. 15 שניות לרוץ ולתפוס מחסה במיגונית, לעומת 90 שניות בירושלים.

ערן רופלידיס בכפר עזה (צילום: באדיבות ערן רופלידיס)

בניגוד לכפר עזה, שבו מה שנותר מהמבנים נשאר עומד כמו מוזיאון חי, תחנת המשטרה בשדרות, שבה התחולל קרב גבורה במשך שעות ארוכות אחרי שהתבצרו בה מחבלים, כבר נהרסה ופונתה ואין לה שום זכר. "תחנת שדרות החדשה נבנתה במקום חלופי, וכאן מתוכננת אנדרטה עם הסמל שנותר שריד מהמבנה הישן", אומר לנו ירון שרון ששון דובר עיריית שדרות.

האירועים בשדרות אילצו את תושבי העיר להסתגר במשך שלושה ימים בבתיהם עד שפונו, והטראומה מהאירועים עצומה. בקרבות שהתחוללו בעיר נפלו ונרצחו למעלה מ-30 שוטרים ותושבים. סיפורי הגבורה של השוטרים בקרב על התחנה, ובקרב להצלת ילדים קטנים מהרכב של הוריהם שנורו למוות, לצד סיפורי הטבח בקשישים בתחנת האוטובוס שעה שהיו בדרכם ליום כיף בים המלח, ילוו את התושבים עוד שנים רבות.

"לצד הצורך ללקק את הפצעים, אנחנו מרוכזים בלנהל עיר שתושביה מפוזרים בכל הארץ ולספק להם את השירותים שהם צריכים. יחד עם זאת אנחנו גם מרוכזים ביום שאחרי – שבו נשוב להיות אותה עיר תוססת, מיוחדת וחמה", אומר ששון. מהיכרותי עם העיר ותושביה – אין לי ספק שזה יקרה.

סיור הדוברים בכפר עזה (צילום: באדיבות ערן רופלידיס)

מוצפים ברגשות מהמראות הקשים והעדויות ששמענו אנו עושים את הדרך חזרה לירושלים, אבל לכולנו ברור – עם ישראל חי ויחד ננצח. עלינו לעשות הכל כדי שנבנה, נשקם ונצמיח הכל ומהר – כי אין לנו ברירה.

שלב התודות: תודה ללשכת העיתונות הממשלתית שיחד עם משרד החוץ, מערך ההסברה ודובר צה"ל מקיימים סיורי הסברה ביישובי עוטף עזה ובשדרות, במחנה הצבאי שורה (שם נערכת מלאכת זיהוי החללים והנרצחים), במכון הלאומי לפירוק תחמושת (אליו מגיעים אמצעי הלחימה ששימשו את חמאס), וכן בפעילויות נוספות כמו הקרנת סרטון הזוועות לכתבים זרים והכנת וחומרים נוספים במטרה לחשוף את האמת.

• הכותב הוא ערן רופלידיס, דובר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה