חיה גלבוע (33) מרחביה, ראש תכנית חברותא במכון הרטמן, מלמדת תלמוד ומגדר, ומעבירה הרצאות בנושא. היא אמא לשני ילדים; מיכאל (3) ואבשלום (חצי שנה), בן זוגה הוא מריק שטרן.
"אני מאוד פעילה בשנים האחרונות בירושלים בנושאי דת ומדינה – איך הדת במרחב הציבורי הירושלמי בא לידי ביטוי. אני גם מאוד פעילה ביוזמה של 'השגחה פרטית', אני עוזרת לא מעט לזוגות שרוצים להתחתן באופן שוויוני ולא דרך הרבנות, בתכנון החופה, ובמה שחשוב, בעיקר לנשים, לעשות לפני החופה בשביל לוודא שהזכויות שלהם ישמרו. הרבה ממה שאני מרצה עליו בתחום של תרבות ומגדר סובב סביב נשים, ועל סוגיות שרלוונטיות לנשים במציאות הישראלית של 2017, איך יש להם ביטוי במערכת החוק והמשפט ואיך בא לידי ביטוי הזכויות שלהם והשיח המגדרי בחברה הישראלית".
חיה גלבוע (צילום: מיכל פתאל)
מתוך כל העשייה, איפה נמצאת התשוקה הכי גדולה שלך?
"חברותא במכון הרטמן זה הבייבי שלי. זאת תכנית קדם צבאית פלורליסטית שמזמינה צעירים וצעירות בעלי השקפות עולם שונות מישראל ומצפון אמריקה לבנות קהילה משותפת בירושלים. התכנים בתכנית מדברים על האתגרים וההזדמנויות של יהדות צפון אמריקה ובחברה הישראלית. הם לומדים עם טובי החוקרים והחוקרות בעברית ובאנגלית. במסגרת התכנית הצעירים מתנדבים בקהילות בירושלים כמו נוער בסיכון, קשישים, ניצולי שואה, ילדי פליטים, בשביל ליצור חיבור בינם לבין ירושלים. המכנה המשותף למשתתפי התוכנית הוא שכולם יהודים שרוצים ללמוד על החברה הישראלית והעם היהודי מפרספקטיבה פלורליסטית. יש לנו כל שנה מעל 250 מועמדים ואנחנו מגייסים 60 והרוב מגיע מפה לאוזן".
"אם צריך לשים אותי בבית כנסת אני אהיה בבית כנסת קונסרבטיבי שוויוני", מצהירה גלבוע, "אבל בפרקטיקה אני יותר חילונית ובתודעה אני מאוד יהודית. גדלתי בבית דתי, אבל באולפנה לא למדתי תלמוד ולא נחשפתי לפילוסופיה מאחורי היהדות והמסורת. היום אני מגדירה את עצמי אחרת. ביליתי הרבה משנותיי בארצות הברית ואירופה והזהות היהודית שלי לא התעצבה בארץ, אלא במפגש עם קהילות יהודיות מחוץ לישראל, אז אני מרגישה שכדי שזהות יהודית תהיה שלמה היא לא יכולה להתבסס רק על הישראליות. היא צריכה שיהיה לה עוד רובד. וכשאני מסתכלת על החניכים שלי אני מבינה שאנחנו מפגישים אותם עם העובדה, שלעולם היהודי יש הרבה צבעים וקולות, ואנחנו גורמים להם להיות פתוחים לשאלה מה זה להיות יהודי".
- סוף לביתני האשפה בעיר
- הצצה מדהימה: הצצה למחלף הרוזמרין החדשה בכביש בגין
- חזקה, עוצמתית, בועטת: סדנאות ספוקן וורד לנשים בירושלים
(צילום: אביב נווה)
מהי הביקורת שלך כלפי מוסד הנישואין ברבנות?
"היום במדינת ישראל אין דרך להתחתן שלא ברבנות. מי שרוצה להתחתן אזרחי צריך לצאת מחוץ לגבולות המדינה שזה אבסורד כשלעצמו. החופה עצמה לא שוויונית, רק הגבר מקדש את האישה. אין קול אישה בחופה וזה מאוד מפריע לי. ב-2017 אנחנו חובות את עצמנו, הנשים, כשוות ערך לגברים וזה לא יכול להיות שביום הכי חשוב בחיים שלנו זה לא בא לידי ביטוי. אני חושבת שהרבנות עושה עוול לחברה הישראלית ומייצגת את כל מה שלא יפה ביהדות. מי שמנהל את הרבנות זאת קבוצה מאוד מצומצמת של חרדים שלא משקפים את הלך הרוח של החברה הישראלית. הייתי שמחה שהמונופול הזה יישבר ושיקומו לו אלטרנטיבות שמשקפות את העולם היהודי על כל גווניו".
חיה גלבוע (צילום: מיכל פתאל)
מה את עושה כשאת קמה בבוקר?
"מאכילה את התינוק שלי".
מה מרגש אותך?
"הילדים שלי".
איך את שומרת על דיאטה כושר?
"לפני ארבע שנים עברתי לתזונה ללא גלוטן וחלב וזה עשה לי ממש טוב. ואני רצה".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה הרבה. אני קוראת עכשיו את 'אלה תולדות' של אלזה מורנטה, ובכיתי ממנו כבר פעמיים".
מה את אוהבת בירושלים?
"הכל בעיקר את האנשים. אין אנשים כאלה בעולם כולו. הסולידיות, הקהילתיות".
מה את שונאת בירושלים?
"את מה שקורה פה ביום ירושלים. מגיעים לכאן אנשים שהם לא ירושלמים ומכניסים הרבה שנאה לעיר בשם יום ירושלים. אנחנו הירושלמים לא מסתכלים על יום ירושלים כעל יום של שנאה ופחד ולאומנות, אלא על מה ירושלים יכולה להיות מבחינת מפגש בין קהילות שונות, ואלו אנשים שלא מחויבים לירושלים, שזורעים הרבה שנאה ופחד שאנחנו צריכים להתמודד עם זה אחר כך. אני שונאת את הצעדות שמתעקשות לעבור במזרח העיר וברובע המוסלמי והקריאות שירושלים היא רק בירתו של העם היהודי, כי יש פה עוד אנשים ממזרח העיר שמרגישים חיבור אליה".
יורם
מסכים עם כל מילה. נהניתי לקרוא