הציל חיים וחזר שוב ושוב אל התופת: הגבורה יוצאת הדופן של בן שמעוני מהמונאקו

בן בנימין שמעוני הוא עוד אחד מגיבורי השבת השחורה של ה-7 באוקטובר. אחד מהגיבורים ששילמו בחייהם על הצלת חיים של אנשים אחרים בזמו המתקפה הרצחנית והבלתי נתפסת של ארגון הטרור חמאס.

בן ז"ל עבר בהרבה מקומות בחייו הקצרים, רק בן 31 בהירצחו, אבל היתה לו אהבה מיוחדת לירושלים, כך מעידה חברתו ג'סיקה אלטר. השניים הכירו בירושלים, ולדבריה "אין כמעט אדם שפגש את בן – ולא התאהב בו מיד. גם לי זה קרה. הוא נכנס ללב של כל מי שהכיר ופגש אותו".

את בן ז"ל אתם בטח מכירים מבר המונאקו, שם הוא היה אחד מהשותפים, או אולי מהבורגר מרקט, "שאותו הוא פתח כדי לתת לבליינים הירושלמים עוד מקום לסיים בו את הערב", לדברי ג'סיקה. הוא אהב את ירושלים ותכנן להמשיך ולפעול בעיר ולמענה.

אבל בן ז"ל הוא הרבה יותר מאוהב ירושלים. הוא גיבור אמיתי. סיפור הגבורה שלו יספור גם בשוך הקרבות שמתנהלים כיום. הוא נרצח אבל לא לפני שהציל 12 אנשים אחרים תוך סיכון גדול של חייו.

פוסט שפורסם ברשת מביא את סיפור הגבורה יוצאת הדופן של בן ז"ל: "בן בנימין שמעוני בן 31 מאשקלון הצליח לברוח מהמסיבה ברעים. הוא נכנס לרכב שלו, אסף בדרך 4 אנשים שלא הכיר ונמלט מהתופת. הוא הגיע לבאר שבע, הוריד את הנוסעים והתקשר לאחיו. בעולם נורמלי, כאן היה אמור להסתיים הסיפור שלו. אדם רגיל היה חוזר הביתה, מחבק את המשפחה שלו, שותה משהו ומודה על נס ההצלה שלו. אבל שום דבר כאן לא נורמלי, ובן בנימין שמעוני לא היה אדם רגיל.

"‏למרות הפצרותיו של אחיו, הוא החליט לחזור למסיבה ולחלץ את החברים שנשארו מאחור. הוא נכנס אל איזור האש, חילץ 8 אנשים נוספים והביא אותם אל חוף מבטחים. עכשיו הוא בטח אמר לעצמו "זהו בן עשית מספיק, הצלת 12 נפשות, לך הביתה", לא?
‏

"לא. כי בן בנימין שמעוני לא היה אדם רגיל. אדם רגיל בורח מתופת, לא חוזר אליה בקור רוח, אדם רגיל מונע מיצר ההישרדות שלו, לא של חבריו. אדם רגיל מפחד. בן בנימין שמעוני לא פחד והוא לא היה אדם רגיל.
‏

"הוא אדם שחזר בשנית אל התופת כי אולי הפעם ימצא את חבריו. הוא אדם שאהבת האדם והטוב שבו גבר על הפחד הכי בסיסי של אדם רגיל. פחד המוות. הוא אדם שהביט למוות בעיניים וניצח. פעמיים. בפעם השלישית, אחרי שאסף 3 אנשים נוספים הוא נתקל במחבלים ונרצח. בפעם השלישית המוות ניצח. כי בעולם הזה, שבו שום דבר לא נורמלי, המוות מנצח גם אנשים לא רגילים.

"‏בן בנימין שמעוני לא היה אדם רגיל. הוא היה מלאך שחי בינינו. הוא היה גיבור ויפה ואהוב. יהי זכרו ברוך". (פוסט של רחלי פרייפלד).

בן בנימין שמעון ז"ל (צילום: אלבום פרטי)

כשבועיים וחצי חלפו מאז אותה שבת שחורה, אבל לקרוביו של בן ז"ל, במיוחד לבת הזוג שלו ג'סיקה אלטר, חשוב מאוד שבירושלים, העיר שאותה הוא אהב, יזכרו את סיפור גבורתו וגם את אהבתו אל העיר.

עוד לפני כן, היא מבקשת לדייק כמה דברים באשר לגבורתו של בן. "אחרי הפעם הראשונה, הוא הוריד את האנשים והתקשר אליי. סיפר לי שהוא הציל 5 אנשים. קיבלתי עוד טלפונים באותו הבוקר, מאחיו, מהחברים, מהמשפחה – כולנו דאגנו לו". לדבריה, "כל מי שדיבר עם בן באותו הבוקר התחנן אליו שלא יחזור, אבל למרות ההפצרות של אחיו, של אבא שלו ושלי – הוא חזר אל התופת. ואז שוב".

"בן אמנם לא היה ירושלמי, אבל היו לו את כל הגנים והגינונים הירושלמים", אומרת ג'סיקה ל"כל העיר". "בכלל, כשאנשים הבינו עכשיו, סביב הרצח שלו, שהוא בכלל ממפוני גוש קטיף ושהוא גדל באשקלון היו בשוק. כולם היו בטוחים שהוא ירושלמי לגמרי".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ג'סיקה ממשיכה ואומרת: "בן אהב את ירושלים. הוא חשב שהיא עיר מיוחדת. הוא אהב להיות בה. לבלות בה. הוא הכיר אותי בירושלים. הוא רצה להכניס קצת חיים לעיר שאותה הוא אהב, ולכן פתח את 'המונאקו' ואת 'הבורגר מרקט'. אני חושבת שהוא תרם ועשה הרבה למען העיר והרבה אנשים הוקירו לו תודה על זה. רבים הכירו אותו ואהבו אותו. ראש העיר משה ליאון, ניר ברקת, שהבת שלו חברה טובה מאוד שלנו. אני חושבת שה'מונאקו' נתן הרבה שעות וימים של אושר לצעירים בירושלים, כולל אבנר, הבן של ראש הממשלה נתניהו, ששלח לי הודעה בשבוע שעבר".

בן ז"ל עם חברתו ג'סיקה (צילום: אלבום פרטי)

מעבר לחיבור עם ירושלים, חשוב לזכור את בן ז"ל על הדרך שבה סיים את חייו. על הגבורה שהפגין ברגעיו האחרונים. על החיים הרבים שהציל. על הפעולות הנחושות שלו, על חוסר ההיסוס והכניסה אל התופת שוב ושוב ושוב.

גלעד שגב כתב שיר לזכרו של בן ז"ל.

"ומי האדם,
שיחזור אל הגיהנום,
רגע אחרי שהצליח להימלט ממנו,
ושהאהבה שבו לאחר,
גדולה מפחדיו הגדולים ביותר.

ומי האדם,
שברגע אימה,
הרים מבטו מן האדמה,
ובחר לעזוב חוף מבטחים,
כדי להציל נשמה ממים סוערים.

ויש רע ויש רע,
זה הכל בניקוד שבפנים,
ומי האדם שכתב את שיר הרעות מחדש,
במסיבה ליד קיבוץ רעים.

ובזכות האדם שאהב,
יותר מהכל,
יותר מפחדיו,
בזכותו נדע מי אנחנו,
אנחנו העלים שלא ינשרו עם הסתיו".

יהי זכרו ברוך.