11 יום עברו מאז אותה שבת שחורה שתיזכר לדיראון עולם, וסיפורי הזוועה מתערבבים בסיפורי גבורה אשר גורמים לשערות של כולנו להסתמר. סיפור אחד על קור רוח יוצא דופן הוא של סרן ק', מ"פ בפלוגת טנקיסטיות.
לוחמות הטנקים בפלוגה הקטנה שייכות לגדוד קרקל – חיל הגנת הגבולות. זוהי פלוגה שעד לא מזמן הופעלה כפיילוט, ומיום הקמתה ספגה ביקורות, השוואות ובחינות תחת זכוכית מגדלת. ואם יש למישהו ספק – כל צוות פלוגת פרא מורכב מחיילות בשירות סדיר וקבע, שהמבוגרת שבהן היא צעירה בתחילת שנות ה-20.
"את האירוע התחלנו עם היתקלות בכביש 232, כביש הגישה ליישובי העוטף, ובלחימה מול עשרות מחבלים", מספרת סרן ק', "המשכנו בסריקות במרחב כדי לוודא שאין עוד איומים באזור, ולאחר מכן הגענו לגדר המערכת, שם הבנו שכנראה מה שראינו עד עכשיו הוא רק תחילת האירוע. חזרנו לאחור, הצטרפנו למח"ט, וביחד איתו התחלנו נסיעה על הכביש עם הטנק לכיוון קיבוץ חולית לאחר קבלת מידע על אירוע במקום. כשהגענו לחולית, שער הקיבוץ היה סגור. האזור נראה יחסית שקט, ולא שמענו יריות".
מ"פ בקרקל, סרן ק' (צילום: דובר צה"ל)
רוצים להישאר מעודכנים?
"פתאום התקדם אלינו מתוך הקיבוץ חייל וסימן לנו להיכנס פנימה בעקבותיו", ממשיכה סרן ק', "הבנו שכוחות נוספים עדיין לא חברו לאירוע בקיבוץ, אז לקחנו תנופה עם הטנק, שברנו את שער הקיבוץ ונסענו על פי ההוראות של החייל. הוא הוביל אותנו למוקד האירוע. הגענו לנקודה המרכזית בחולית, ולאחר שווידאנו שאין אזרחים בפנים, ירינו במקלעים לכניסה לבית כדי לגרום למחבל לצאת. לפתע הותקפנו מכיוון השדה שמאחור. סובבנו את הטנק וירינו צרורות למרחב. אחד מהלוחמים נפגע, וזיהינו את המחבל, ירינו פגז למרחב, שברנו את הגדר ההיקפית כדי לוודא שהשמדנו אותו וראינו שמצב הכוחות היה יציב. הלוחמים שהיו בפנים סרקו את המרחב כדי לחפש עוד מחבלים בסביבה האזרחית. תוך כדי הסריקות אבטחנו את המרחב וירינו צרורות כדי לא לאפשר למחבלים להתקרב, בזמן שווידאנו שכל התושבים מוגנים".
סרן ק' בשטח (צילום: דובר צה"ל)
ואם זה לא מספיק, אז "לאחר מכן, המח"ט עלה בקשר, עדכן על חדירת מחבלים בצד השני של היישוב והורה לנו להגיע לשם. כשהגענו לשם הבנו שהמחבלים ברחו. התחלנו נסיעה לכיוון מערב על מנת לאתר את המחבלים. כשהבחנו שהם יורים במרחב זיהינו שניים מהם, דרסנו אותם וחיסלנו אותם. חזרנו ליישוב וביצענו סריקות ביחד עם חיילי סיירת גולני וברדלס כדי לוודא שכל המחבלים חוסלו. במקביל, הטנק השני של הפלוגה חבר למרחב ואבטח את ה-D9 שתפקידו היה לחשוף את שטח השדה כדי שיוכלו לזהות מחבלים נוספים".
הלוחמות האלו נמצאות מאז בוקר יום שבת, 7 באוקטובר, בעמדות הטנקים בדרום, ומגנות בחירוף נפש על המדינה בהקרבה ובעוצמה נשית שראוי לספר עליהן. והן גם משתיקות את כל אותם מלעיזים פרימיטיביים וחשוכים שטענו (ועדיין טוענים) שמקומן של נשים אינו בצבא (וד"ש לאבי מעוז).
אהרון כהן
כמה נקודות:
1. אין שום ספק שבמקרה הזה היו גיבורות.
2. באמת לא מתאים נשים בצהל מ 2 סיבות.
א מפריע לחיילים הבנים להילחם ולהתאמן. ומפריע לכשירות הצבא.
ב. מה לעשות שבנות פחות חזקות, אמיצות, ויותר רגישות. זה לא חיסרון אבל בצבא זה כן. (אני לא אומר, יש נשים עם אופי יותר גברי אבל בודדות)
3. למה אתם מערבים עכשיו שנאת חינם ופוליטיקה במלחמה שיש לנו בה גורל משותף?
גם אני יכול להגיד שהיה סיפור על אחת שהיא הייתה עם נשק בחדר במוצב והתחבאה מתחת למיטה ופחדה לירות במחבלים שנכנסו לה לחדר והם גנבו לה את הנשק ובנס לא הרגו אותה כי היה מעצור. וכל זה בזמן שכל השאר יוצאים ומגנים בחירוף נפש ולא מתחבאים.
אבל אני לא אומר על זה כלום בגלל 2 דברים.
א. אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
ב. עכשיו זה זמן לאהבת חינם ולא לקרע בעם ולכן לא צריך להגיד את זה.
בקיצור אהבת חינם לכולם. אמן. (וממליץ ומקש מכם להוריד את הקטע עם אבי מעוז וכל מה שכתבתם שם).