הפינה ההיסטורית: שפת התקווה – האספרנטו - בירושלים

האגודה הראשונה לקידום שפת האספרנטו בארץ, הוקמה בירושלים לפני 115 שנה (1908) על ידי ד"ר אהרון מאיר מזי"א (מזי"א) – רופא עיניים ובלשן שנולד בבלארוס. מוצאם של מרבית מפעילי שפת האספרנטו היה מרוסיה ומפולין, וזה היה תחביבם, בנוסף לעיסוקם בתחומי רפואה, מדע ובלשנות. הם היו בעלי זיקה ציונית, אך גם מודעים לערכה של שפה בינלאומית, המגבירה אחווה ויכולה לשמש לקרוב לבבות, בין בני אדם ללא שייכות לאומית. לדידם, האספרנטו יכולה להפחית עוינות כלפי היהודים, שנחשבו לנטע זר בכל ארצות גלויותיהם.

כזו היתה גם מחשבתו של יוצר השפה ד"ר אליעזר לודוויג זמנהוף (1917-1859), שנולד בביאליסטוק בפולין. כמו ד"ר מזי"א, גם זמנהוף היה רופא עיניים ובלשן חובב. הוא התמלא בתסכול כאשר ראה את הסכסוכים הרבים שהיו בין הלאומים, שהרכיבו את אוכלוסיית העיר כמו פולנים, רוסים, גרמנים וליטאים – והיהודים דוברי היידיש. זמנהוף הגה את הרעיון ליצור שפה בינלאומית, קלה ללימוד, שתהווה גשר בין תרבויות ותמנע הרבה מהשנאה, הדעות הקדומות והעוינות בין הלאומים השונים.

בשנת 1887 ראה אור ספרו "שפה בינלאומית, הקדמה וספר לימוד", תחת השם דוקטור אספרנטו (הדוקטור המקווה), שמבלי שהתכוון, נתן לשפה את שמה (תקווה). אוצר המילים של השפה לקוח משורשים של לשונות לטיניות וסלביות שרווחו באירופה. היא מבוססת על 16 כללים בסיסיים – כל מילה נכתבת כפי שנשמעת, כללי הדקדוק הם בסיסיים ביותר ולמידתה קלה.

ממציא שפת ה'אספרנטו' – אליעזר לודוויג זמנהוף (צילום: מתוך ויקיפדיה)

זמנהוף ייעד להפוך את שפת האספרנטו לשפה שנייה של כל אדם בתבל, לצד שפת האם שלו – על מנת שתשמש כלי לתקשורת בין תרבויות ולאומים שונים, אך המציאות, כידוע, היתה שונה. האספרנטו הצליחה אמנם כשפה המתוכננת ביותר, היא צלחה פיצולים רבים, אך נפגעה מהרדיפה בידי המשטרים הנאצים והסטליניסטים, שניסו להכחידה, וראו בה שפה "יהודית בינלאומית", שמסכנת את יעדיהם.

אף מדינה לא ויתרה על שפתה הלאומית, והאנגלית נשארה השפה הבינלאומית. בשני העשורים האחרונים התאוששה מעט שפת האספרנטו, הרבה בזכות מהפכת האינטרנט שהרחיבה את אפשרות התקשורת בין דוברי השפה. כיום מונים דוברי האספרנטו כשני מיליון איש ברחבי העולם. בעשור האחרון נוסף לקהילת לומדיה, גם ציבור צעיר. ההצטרפות לקהל המשתמשים בה, היא יותר מטעמים חברתיים ותרבותיים, מאשר מחזונות אוטופיים ואידאולוגים.

בקונגרס העולמי השנתי הראשון של דוברי האספרנטו שהתקיים ב-1905 בעיר הצרפתית בולון-סור-מר, נאם זמנהוף והוכיח כי ניתן לקיים תקשורת מדוברת בשפה זו, ולא רק יכולת התקשרות בכתב. הוא עצמו תרגם את התנ"ך לאספרנטו וחיבר שירה מקורית, והראה שהשפה יכולה לשמש גם להבעה רגשית וספרותית. הקונגרסים העולמיים של דוברי אספרנטו, מתקיימים ברציפות מאז כינוס הקונגרס הראשון, מלבד בשנות מלחמות העולם.

בית 'אספרנטו' ברחוב זמנהוף בירושלים (צילום: אדם אקרמן)

ד"ר זמנהוף זכה שיום הולדתו, ה- 15 לדצמבר, נחוג לזכרו בכל קהילות דוברי האספרנטו ורחובות על שמו קיימים בערים גדולות בעולם. זמנהוף היה חובב ציון והאמין שהעם היהודי זקוק לטריטוריה משלו. הוא היה בקשר הדוק עם 'בילויים' שעלו ארצה. אמונתו כי השימוש באספרנטו תגביר את הטוב שבאדם לא צלחה את מבחן הזמן. הוא לא יכול היה לשער כי ביתו האהובה, לידיה, וממשיכת דרכו בהפצת האספרנטו, בלשנית ומתורגמנית. תיתפס בגטו ורשה על ידי הנאצים ב-1942, ותשלח למותה במחנה ההשמדה בטרבלינקה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בירושלים זכה הבית בו התגורר חנוך רוסק, מחבר המילון אספרנטו-יידיש, להיקרא 'בית זמנהוף', והרחוב בזכות פועלו, נקרא אף הוא 'זמנהוף'. מדובר ברחוב קצר (מקביל לרחוב המערביים), בשכונה הקטנה מחנה ישראל (בין רחוב הס לאגרון). זהו בית אבן ערבי נאה, שנבנה בראשית ה-20 ואוכלס בשנות ה-50 על ידי שתי משפחות ניצולות שואה מאירופה. באחת הדירות פעלה הוצאה לאור בשם "אספרנטו" שהקים רוסק. במפעל המילון החל רוסק עוד בפולין ב-1937, מתוך אמונה שלשתי השפות – אספרנטו ויידיש – יש הווה מצליח וצפוי להן עתיד מזהיר, ועל כן ראוי שיחובר מילון שיתרום להצלחתן המשותפת. אחרי עלייתו ארצה, רוסק היה מודע שהשואה ומלחמת העולם גרמו לדעיכת השפות, אך החליט להמשיך במלאכת השלמת המילון. בשנת 2021, במסגרת "בתים פתוחים", ניתן היה לבקר בדירה (זמנהוף 12) – ולראות את חדר עבודתו של רוסק, שבו תצוגת מגזינים וספרים באספרנטו, ואף את מכונת ההדפסה ששימשה אותו.

בשנות ה-70 הוצגה במועדון בית הלל לסטודנטים, בקמפוס באוניברסיטה העברית בהר הצופים, תערוכה על פועלו של זמנהוף ועל ממשיכי דרכו בסניף הירושלמי לקידום שפת האספרנטו. הבולט בפעילות למען האספרנטו והיחיד שלא נולד באירופה, היה הרב פרופ' עזרא ציון מלמד (1994-1903). הוא עלה בגיל שנה מאיראן ואביו היה לרב עדת יהודי פרס בירושלים. מגיל צעיר הוא התבלט כעילוי במסגרות ירושלמיות ללימוד תורה, והחל לעסוק בחקר התלמוד. בשנת 1926 התעורר עניינו בשפת האספרנטו ולכן הצטרף לכיתת לימוד של השפה. בשעורים אלו הוא הכיר את אשתו שושנה רוטמן, בתו של חסיד חב"ד (בזמנו נישואין בין עדתיים נחשבו לנדירים). מלמד חיבר משך שנתיים את המילון הראשון עברית-אספרנטו, שיצא לאור ב-1938, בהוצאת בית הדפוס "מוריה" בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו היתה בתחום התלמוד הבבלי, כן לימד בבית מדרש למורים העברי (כיום ע"ש דוד ילין). במרוצת שנותיו התמנה לפרופ' למקרא באוניברסיטה העברית, וזכה לקבל פרס ישראל ותואר יקיר ירושלים. בשנת 1925 התקיים בירושלים הכנס הלאומי הראשון של דוברי אספרנטו, ואיתמר בן אב"י הקנאי לשפה העברית, הקדיש בעיתונו עמוד שלם לפרסומו. הוא לא ראה באספרנטו הבינלאומית שפה מתחרה לעברית המתחדשת בארץ מולדתה.

של הרחוב ע"ש אליעזר זמנהוף בירושלים (צילום: אדם אקרמן)

ירושלים התברכה בפעילים נודעים רבים לפני קום המדינה וגם אחרי הקמתה, שהגיעו מתחומים מגוונים לאהבת שפת האספרנטו. ביניהם היה עמנואל אולסוונגר – חוקר פולקלור, שעלה מפולין ב-1933 והשתכן בירושלים. הוא הפיץ את השימוש באספרנטו בחוגים רבים. דמות מעניינת היה נתן בן ציון חבקין שעלה מבלארוס, ושילב את עיסוקו כחלוץ הצמחונות בארץ בקידום שפת האספרנטו. יצוין גם המתמטיקאי והמוזיקאי יוסף כהן-צדק מווילנה (נפטר ב-1991 בירושלים), שהקדיש הרבה ממרצו לתרגם לאספרנטו יצירות ספרותיות ושירה (תרגם גם את המנון התקווה).

האגודה לאספרנטו בישראל, שחברים בה כ-200 פעילים ומספר דובריה עומד על כ-1,000, מוציאה לאור את כתב העת "האספרנטיסט הישראלי". בין העורכים האחרונים הבלשן הירושלמי ד"ר דורון מודן והאסטרופיזיקאי פרופ' עמרי ונדל, מדען בכיר באוניברסיטה העברית, שהיה גם נשיא האגודה לאספרנטו בישראל עד 2020, אז הוא נבחר להנהלת ארגון 'אספרנטו' העולמי (כיום מתפקד כנשיא הארגון בישראל יהושע טילמן). בשנת 1967 אמור היה להתקיים בארץ, הקונגרס של ארגון האספרנטו העולמי, אך בשל פרוץ מלחמת ששת הימים הוא הועבר לרוטרדם בהולנד. הקונגרס התקיים בארץ בשנת 2000 בתל אביב, בהשתתפות למעלה מאלף פעילים שהגיעו מ-60 ארצות. בשנת 2007 לרגל, במלאות 120 שנה לפרסום הספר על שפת האספרנטו, הנפיק השרות הבולאי בישראל, בול ובו דיוקנו של ד"ר זמנהוף.