דיירים ברחוב סול ליפצין בהר חומה טוענים כי עיריית ירושלים אינה אוכפת חניה על מדרכות, מאפשרת לרכבים לחסום להולכי הרגל את המרחב ההליכתי וגורמת לסכנה גדולה לציבור הולכי הרגל. אצבע מאשימה מפנים הדיירים גם כלפי המינהל הקהילתי בהר חומה, אשר מאפשר את הדבר ואף הגיעה לסיכום עם עיריית ירושלים על צמצום האכיפה ברחוב המדובר, שלא כמו ברחובות אחרים בשכונה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה בדרום העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
"מה שקורה אצלנו ברחוב נוראי", אומר בשיחה עם "כל העיר" דייר ברחוב. "הרבה מאוד רכבים חונים על המדרכות בניגוד לחוק, גורמים לסכנה גדולה לציבור הולכי הרגל, להורים עם עגלות ולאנשים עם מוגבליות. המצב הזה פשוט לא הגיוני – אי אפשר ללכת על המדרכות, ומצד שני – גם הכביש הרבה פחות בטוח כי המכוניות נמצאות חצי על הכביש וחצי על המדרכה – כך ששדה הראייה הרבה יותר מצומצם. פנינו לעירייה אין ספור פעמים, הזמנו את הפיקוח – אבל נאמר לנו שהם התבקשו לא לאכוף".
לטענת אותו הדייר, "המינהל הקהילתי בהר חומה נותן יד לדבר. אם הבנו נכון – אז יש הסכם בין המינהל לבין העירייה באיזה רחובות אוכפים ובאיזה לא. אצלנו החליטו שלא אוכפים כי יש ציבור שצריך להגיע להתפלל בבית הכנסת. אבל באיזה מחיר? עד שמישהו ייפגע?".
מבט קצר אל עבר הרחוב מגלה את הסכנה הטמונה. מדובר על רחוב צר יחסית עם שני נתיבי נסיעה – אחד לכל כיוון. בשלב מסוים, בסיבוב, ישנו קו הפרדה לבן שמפריד בין הנתיבים, וניתן להבחין בקלות שאין שום סיכוי לרכב שלא לעבור את קו ההפרדה הלבן כאשר מכוניות חונות עם 2 גלגלים על המדרכה ו-2 גלגלים על הכביש. התוצאה, כאמור, סכנה כפולה – הן למשתמשי הדרך והן להולכי הרגל.
בנוסף, לא מעט רכבים נצפים כשהם מחנים את הרכב שלהם בניגוד לכיוון התנועה ולמרות שיש קו הפרדה לבן, זאת אומרת שהם חוצים קו הפרדה כדי לשים את הרכב על המדרכה – דבר שהוא לכשעצמו מהווה סכנה.
דייר נוסף ברחוב סול ליפצין מספר ל"כל העיר" על קושי נוסף שנגרם מהחניה על המדרכה – קושי רב לצאת מהחניה התת קרקעית של הבניין, שכן הרכבים חוסמים חלק מהמעבר. זה גורם לנו לעוגמת מפש נוראית. במינהל הקהילתי נותנים לזה יד, והם יצטרכו לתת על זה את הדין אם חלילה וחס תהיה כאן תאונה קשה".
התופעה הזו, של רכבים שחונים על המדרכות ללא אכיפה ופיקוח מצד העירייה, הפכה כבר מזמן לכלל עירונית. עד כדי שנדמה כי המשפט 'מדרכות נועדו להולכי הרגל' תקף כמעט בכל מקום בעולם פרט לירושלים, זאת בחסות העלמת עין מכוונת של עיריית ירושלים, אותה עירייה שביד אחת שלה אומרת ומכריזה שהיא מקדמת הליכתיות ונסיעה בתחבורה ציבורית אבל ביד השנייה לא מאפשרת להולכי הרגל להלך בבטחה על המדרכות.
באשר להר חומה – מבדיקת "כל העיר" עולה כי נושא התנועה והחניה ברחוב סול ליפצין נידון במינהל הקהילתי ביחד עם יועצי תנועה של העירייה ובשיתוף תושבים מהשכונה.
בין ההצעות שעלו כדי פתור את העניין – הפיכת הרחוב לחד סיטרי, אבל חלק מהתושבים התנגדו לכך. על כן, עד למציאת פתרונות קבע והסדרת החניה בשני צידי הכביש – הוסכם על מדיניות של הפעלת שיקול דעת באכיפה (שזה בעצם אומר לא לאכוף, ר"ג), ועד אז – לאכוף חניות מסכנות חיים.
כאמור, סיבוב קצר ברחוב מראה כי גם עבירות מסכנות חיים לא נאכפות, וכך גם עבירות תנועה מסכנות חיים – כמו חניה על מדרכה נגד כיוון התנועה במקום שיש בו קו הפרדה לבן ברור מאוד.
במענה לפניית "כל העיר", מעיריית ירושלים נמסר כי "עיריית ירושלים בשיתוף פעולה עם המנהל הקהילתי בשכונת הר חומה, בוחנת בימים אלו את הסדרי האכיפה ברחוב. עיריית ירושלים אוכפת ותמשיך לאכוף כמידי יום עבירות מסכנות חיים, במטרה לשמור על בטיחותם של כלל משתמשי הדרך".
אולם את הדיירים התשובה הזו לא מספקת, הם טוענים שאין אכיפה – לא בשעות היום ולא בשעות הלילה, והדבר מפריע ומסכן מאוד את כלל משתמשי הדרך – הן על הכביש ובמיוחד על המדרכות.
אחד לא מהשכונה
ככה זה כשהאנשים מהמנהל הקהילתי ומהעירייה רואים את העיר רק ממושב הנהג. אם נושיב אותם, לדוגמא, על כיסא גלגלים, ונבקש מהם לנווט במסלול המכשולים הקרוי בטעות "מדרכה (ברחוב ישראלי)", הם עשויים ללמוד דברים חדשים לגמרי על העיר, החיים, היקום והכל.