מה שמכונה על ידי הממשלה 'רפורמה משפטית', לא היה אלא אמצעי להוציא לפועל את מה שרקח בנימין נתניהו עם שותפיו הקואליציוניים: אתם – אריה דרעי, משה גפני, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר (וגם אבי מעוז) – תקבלו כל מה שרק תרצו, ובתמורה תתמכו בכל מהלך כדי למלט עצמי ממשפטי האלפים.
כך בן גביר הפך להיות שר לביטחון לאומי; כך דרעי, למרות הרשעותיו בפלילים, מונה לשר בשני משרדים גדולים ויוקרתיים; כך לגפני הובטחו כספים סקטוריאליים ובעיקר פטור מגיוס. הכל, כמובן, על חשבוננו ועל חשבון טובת המדינה ואפילו בטחונה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה במרכז העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
זה שכינה אותו "שקרן בן שקרן" (סמוטריץ), כמו גם האחרים, כבר מכירים את מנהגו "להשתמש ולזרוק". כדי להבטיח שיקבלו – הוכנה ה"רפורמה המשפטית", זו שבאמצעותה הוא היה אמור לספק את כל המתנות האלה.
ביהירותו ובזחיחות הדעת הוא גם מיהר, באמצעות יריב לוין, להכריז על כך מיד. כך גם חשף את כל הקלפים. כולם ידעו שכל בג"ץ "שפוי" יבטל חוק אחר חוק. כדי שיהיה "בג"ץ מתאים" התוכנית היתה למנות שופטים באמצעות "ועדה מטעם".
בלהיטותו למצוא כל דרך להימלט ממשפטו, התעלם מכל המומחים וגם מהנזקים הכלכליים והביטחוניים האדירים (שכבר נגרמו). הוא גם התעלם מטובי בנינו, שבייאושם התריעו מפני חשש לפגיעה במוטיבציה (לא "סרבנות" ולא קצה מזה). הוא "לא סופר" אף אחד. הוא לא השתיק, גם לא גינה, כל נבל מאלה שהעזו לכנות את טובי בנינו בשמות גנאי נוראיים "בוגדים", "נפולת של נמושות" וזורק "לעזאזל" את קרעי ולשונו הגסה כלפי אלה. הוא צריך גם אותם והוא לא "יקפיץ" אותם עליו. זה שאמר "הם מפחדים", הפך להיות לפחדן שפל מכל. כל זה נמשך שבועות רבים ושום דבר "לא הזיז לו".
למרבה המזל קם "צדיק בסדום". נוכח אזהרות גורמי הביטחון הבכירים לא יכול היה יואב גלנט אלא לדפוק על השולחן ולהזהיר. התגובה המצערת היתה להרוג את השליח. אז קרה הדבר שאף אחד, בעיקר לא נתניהו, לא צפה: הדור הצעיר, זה שכביכול מעדיף לבלות בברים ובחופי הים, קם ו"שרף" (מטפורית כמובן) את המדינה. בזכותם של צעירים מרגשים אלה – ועל כך צריך להודות לו – יצאו לרחובות מאות אלפים. הבולטים הם דווקא אותם צעירים שעד כה נחשבו לכאלה שלא מתעניינים בפוליטיקה. אלה הראו לו (ובעיקר צעקו בקולי קולות) ש"נפלתם על הדור הלא נכון". הוא גם הרגיש את הרעידות מבית תרתי משמע. גם רבים ממעריציו, שחייהם נעצרו מלכת, הבינו את התוצאות ויצאו גם הם לרחובות. גם אלה כבר מבינים שה"רפורמה" נועדה כל כולה לצרכיו האישיים. במקביל גם מדינות העולם הראו לו כתף קרה והשפילו אותו (הוא כבר לא יכול "לנסוע לאמריקה" וגם רעייתו ובנו יחמיצו עוד טיול על חשבוננו). נוכח כל אלה, לא היתה לו ברירה אלא לרדת מעץ הרפורמה.
נתניהו ממשיך לחשוב שהוא קוסם, אך דומני שאיש לא בולע את הלוקש. לכל ברור שזהו עוד תרגיל. לכאורה הקפיא את החקיקה ולכאורה תהיה הידברות. גם יריב לוין יודע ששיחות הפשרה יתפוצצו, ואז יאשימו את האופוזיציה ובלחיצת כפתור יעבירו את החוק, שכבר מוכן. כך גם הרגיע את בן גביר, כשהעניק לו עוד צעצוע בדמות משטרה פרטית משלו.
אם באמת היה אוהב את העם ודואג למדינה – היה פשוט מתפטר. אבל, הוא יודע שאם יתפטר, אזי יצטרך להמשיך ולהתמודד עם משפט. והיועצת המשפטית לממשלה, שהוכיחה מאיזה חומר היא עשויה, לעולם לא תבטל אותו (בניגוד לקשקושי הסרק, גם הסכם עם האופוזיציה שבו תסכים לוותר על המשפט, לא יכול לחייב את היועצת המשפטית לממשלה). כבר כתבתי בעבר שלא תוצאת המשפט מטרידה אותו, שכן ממילא משפט הוא לא יסתיים לעולם., אלא העלויות האדירות. הוא יכול היה "לחסוך" אם היה עושה עסקת טיעון, אלא שאז היה נאלץ להיפרד מכיסאו. לזה הוא לא מוכן. כדי לדחות את הקץ, הוא נוקט בסחבת בשיטת "או שהפריץ ימות, או שהגביר ימות, או שהכלב ימות".
התוצאה של טקטיקה זו היא המשך הוצאות כספיות, שעד כה עלתה לו מיליונים ויעלו עוד כסף – והרבה. הוא ובני ביתו כבר הוכיחו שכסף הם מאוד אוהבים. תאוות הכסף היא זו שגרמה מלכתחילה להסתבכויות. כך סיגרים, כך שמפניות (מעניין לבדוק את הוצאות המשפחה על סיגריות ושמפניות מאז, להערכתי מינימלי עד אפסי) וכך גם פרסומים חיוביים שצריך לקנות בכסף, אך הוא שילם עבורם באוצרות המדינה.
קמצנות היא מחלה קשה, שלעתים מעבירה אדם על דעתו. לא אני הראשון שזיהה תכונה זו בקרב משפחת נתניהו. הבעיה היא שמרוב ש"מחשיבים אותו", מתעלמים מתכונה נוראה זו בהקשר לאינטרס האחד והיחידי שיש לו – להימלט ממשפט יקר זה. כל עוד המשפט מתנהל, יצטרך להיפרד מכסף ונכסים שצבר במשך עשרות שנים.
אם היה צריך עוד הוכחה לכך שרק הכסף מטריד אותו, זו באה בדמות חוק בזוי שלא התבייש לחוקק, קרי חוק שאמור היה להתיר לאיש ציבור לקבל תרומות, בעיקר לשם מימון הליך משפטי. על הדרך לא שכח את יורש העצר. לפי אותו חוק גם ל"ילדו" מותר לקבל "תרומות". כך גם של הבן שלו, היה אמור לקבל כסף זה כדי לתבוע כל מי שבא לו, או כדי לשלם למי שיתבע אותו. מה איכפת לו? הרי הוא לא ישלם. לא מופרך לחשוב שלעו"ד בן צור הובטח שיקבל את שכרו (גם) מתוך הכסף שנאסף במסגרת "גיוס המונים" ו/או אותו כסף שביבי אמור להחזיר לבן דודו. אלא שהניסיון לחוקק חוק בזוי זה, כבר היה יותר מידי. אפילו תומכי הליכוד – ויש בהם הרבה אנשים הגונים – זיהו את האבסורד.
אכן, מבחינתו של ביבי, "כסף יענה את הכל". בכלל לא איכפת לו שמדינה שלמה מתענה בגלל אותו כסף שהוא מנסה לחסוך.
לכאורה נתניהו יכול היה לבקש מינוי סנגור ציבורי. זו אמנם בושה, אבל מטבעו קמצן לא ממש מתבייש. קדמו לו גם אחרים שביקשו סנגוריה ציבורית כשאפשר שהפרוטה דווקא כן מצויה בכיסם. אלא שהוא עצמו יודע ששום בית משפט לא יעז להעניק לו שירות יקר זה על חשבוננו. גם הציבור יתרעם.
כך נתקענו עם ביבי ועם המשפט. קיבלנו בינתיים רק הפוגה קלה. תוך זמן קצר השיחות יתפוצצו אז יחזור ויעניק לאותם קיצוניים, שכל אחד מהם מהווה מיעוט, "מתנות" על חשבון העם והמדינה, ומנגד – הם יעניקו לו כל שירצה כדי להימלט ממשפטו. אין לי ספק שהמפגינים ימשיכו ו"יעמידו אותו במקום" וישירו לו: "יאללה ביבי, לך הביתה, שלום ולא תודה".
וודקה
כמה כואב לכם שהשלטון בידי הימין. מיסטר עו"ד תמשיכו להרעיל על ראש הממשלה 7 שנים מנסים לתפור לו תיקים כל הנחשים ואתה יודע שהוא חף מפשע. אז תמשיכו לאכול את הלב שלכם ואנחנו נחליט מה עושים עם המדינה שלנו.עד קץ הימים. הליכוד . ומפלגות הדתיות. רות סוף