סערת חוק החמץ שמקדמת הממשלה – בעד ונגד

לא כל חוק הוא עילה למחאה / חגית משה

בתוך השיח המתלהם וקרבות האגרוף בשבועות האחרונים, נראה שאנשים משני צידי המתרס מחפשים על מה לריב. בין אלו השמים את מדינת ישראל הדמוקרטית לפני היהודית נגד אלו שרואים בחלק היהודי של המדינה משהו שבלעדיו אי אפשר לקיים דמוקרטיה, נפתח מאבק נוסף שהחליט להכניס אותי לכוננות ניקיונות לפסח עוד לפני שראיתי את הנכדים מחופשים – כן אתם לא טועים, סוגיית הכנסת החמץ בפסח אל בתי החולים חזרה אלינו, והפעם בדמות חוק רשמי שהגיש אחד מחברי הכנסת החרדים.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירה בשכונת מלחה? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

שוב, כותרות מפוצצות וצעקות של אנשים על המשך הכפייה הדתית פה, ואיך לא משנה אם החוק יעבור, הם את הפיתה שלהם בפסח יכניסו לבית החולים גם אם זה ידרוש מהם להסליק אותה באיבריהם המוצנעים. למה הם עושים את זה? כי זה הזמן לצעוק, ככה עושים המנהיגים שלנו כל הזמן בלי הבחנה. שכחנו לחשוב לפני שאנחנו מדברים ומתבטאים בסוגיות כל כך חשובות לנו כעם, אז הנה אני עושה לאותם צועקים קצת סדר:

מצוות איסור אכילת חמץ היא מצווה שנשמרה בקנאות במשך דורות רבים, יהודים איבדו את חייהם כדי לשמור את המצווה הזו, וגם כיום, בישראל של שנת 2022, היא אחת אחת המצוות הפופולריות ביותר ורוב הציבור היהודי מקפיד לשמור עליה – גם מי שאינו מקפיד על שמירת מצוות בשגרה. נכון להיום כ-70 אחוז מתושביה היהודים של מדינת ישראל מעידים שהם מקפידים על שמירת איסור אכילת חמץ בפסח.

חגית משה (צילום: ארנון בוסאני)

מאז הקמתה של המדינה היהודית אסרו על הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח יחד עם השבתת התחבורה הציבורית בשבת, יום השבתון ביום כיפור ועוד החלטות שמצד אחד ישמרו על מדינת ישראל כמדינה יהודית ומצד שני ישמרו עליה כמדינה דמוקרטית. הציבור כיבד את איסור הכנסת החמץ לבתי החולים. כן, גם יהודים שלא הקפידו על איסור חמץ, וגם גויים לא הכניסו חמץ לבתי החולים בפסח והכל היה בסדר, אף אחד לא מת מזה, ידענו לכבד את המאושפזים שכן מפריע להם העניין ואף אחד לא רצה לפגוע ברגשותיהם.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הכשרות בכלל ושמירת איסור חמץ בפסח בפרט, היא מהציוויים הכי בסיסיים של העם היהודי, וביחד עם שמירת השבת, זו אולי המצווה שאותה הכי הרבה יהודים מקיימים. אם במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית, לא נשמור על המרחב הציבורי שלנו נקי מחמץ בפסח, לא רק מטעמי כשרות אלא מהטעם של אווירת החג והתחושה שמדובר בימים מיוחדים לעם ישראל, אז מה נשאר בדיוק מהמדינה היהודית? לאן עוד נוכל למסמס את הערך היהודי במדינה שלנו?

בין אם החוק הזה יעבור ובין אם לא, אני ממליצה לאמץ את הגישה שנקטו בתי החולים הירושלמיים, שבכל שנה הצליחו בכבוד רב ובעיקר ביצירת ערבות הדתית למנוע דרמות, כל שעשו היה לבקש מכל אדם שנכנס להשאיר את החמץ אל מחוץ לבית החולים, ככה פשוט. הנהלות בין החולים לא ביקשו לבחור צד – הן בחרו בדבר האנושי ביותר, פשוט לבקש בנימוס מכל אדם.

ומה עכשיו? עכשיו זה הזמן שלנו להראות ערבות הדדית ולא להכניס חמץ כלל לבתי החולים. אמנם בין אם יהיה חוק רשמי או שלא, הציבור רוצה לשמור על הערכים שלו וזאת הזדמנות עבורנו להפגין כבוד ואכפתיות כלפי אחינו החרדים, הדתיים והמסורתיים המקפידים על שמירת הפסח להגיע לבתי החולים ולקבל את הטיפול שמגיע להם מבלי לפגוע ברגשותיהם.

• הכותבת הינה סגנית ראש העיר חגית משה, יו"ר הבית היהודי

לבקש זה לגיטימי, לכפות ממש לא / מאת לורה ורטון

ושוב חוזר הניגון: יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני מיהדות התורה טועה כשהוא מנסה לכפות בחוק איסור על הכנסת חמץ לבתי החולים בחג הפסח. הרעיון שלו, כפי שהוא עולה מהחוק שמקודם בימים אלה בכנסת, לדרוש ממאבטחים לחטט בתיקים של אורחים ומתאשפזים מקומם עוד יותר.

כל הגישה של הפעלת סמכויות וכוח ממשלתי לכפיית מנהגים דתיים היא פסולה מן היסוד. צדקו אנשי תנועת נאמני תורה ועבודה שהגיבו לדבריו, "חיפוש בתיקים בכניסה לבתי החולים ישניא את היהדות. ראוי לסמוך על סברות הלכתיות מקלות. אכיפת איסור הכנסת חמץ באופן הכולל חיטוט בתיקים ותשאול אישי הפוגע באדם ובאורחותיו, הינה פעולה מיותרת שמשניאה את היהדות ואת עצם הלכות הפסח".

מה שחשוב הוא לטפח רגישות לאחר. מפריע מאוד לראות אנשים שלא עומדים בשקט בצפירה ביום הזיכרון או ביום השואה. ברמדאן אני משתדלת לא לאכול מול מוסלמים שצמים. וכן, כמובן לא אשלוף באגט בפסח דווקא מול אדם ששומר על כשרות בפסח. אין ולא צריך להיות איסור בחוק על נסיעות ביום כיפור: למרות זאת, בריכוזי אוכלוסייה יהודית בדרך כלל לא נוסעים, גם מי שלא צם. לרוב, כשאין כפייה גם אין פעולות דווקאיות.

לורה ורטון (צילום: פרטי)

כדאי גם לזכור שלמעלה מ-40 אחוז מהציבור היהודי מזדהה בסקרים של הלמ"ס כחילוני, כאשר היתר נמצאים ברצף של מסורתי עד דתי, עם מיעוט קטן (כ-10 אחוז) חרדי. 20 אחוז מאזרחי המדינה אינם יהודים. אפשר לבקש, לצפות ולשאוף להתחשבות הדדית, אבל לכפות שמירת פסח? זה צפוי לעשות רק רע. בשנה שעברה, כשסגן שר הבריאות דאז יעקב ליצמן ניסה לכפות משהו דומה על בתי החולים, בג"ץ הבהיר שאין כל סמכות לא לסגן שר הבריאות, לא לבתי חולים ובוודאי שלא לשומרים בשערים לחטט בחפצים אישיים על מנת לאתר ולסלק דברי חמץ. כעת, כאמור, מנסים לכפות זאת בחוק.

והנה נתון נוסף – כמעט מחצית מהיהודים בעולם חיים מחוץ לישראל. הם מצליחים לנהל אורח חיים דתי ויהודי בלי שרים האוסרים על חמץ בבתי חולים ועם, למשל, תחבורה ציבורית בשבת. הסבים שלי, ששמרו על כשרות, הסתדרו – והסבא שלי שהיה רופא, לא ביקש מאף אחד לבדוק חמץ בכניסתו לבית החולים. אנשים דתיים יוכלו להסתדר בביקורים או באשפוז גם אם יימצא חמץ בסביבתם, כאשר הם נמצאים בבית החולים או לקבל טיפול רפואי נחוץ או למען המצווה של ביקור חולים. המדינה אמורה לשמור על סדר, שוויון, ביטחונם וזכויותיהם של האזרחי המדינה, לא לנצל את כוחה כדי לכפות את הדת. המדינה לא הוקמה כדי להשליט את שלטון התורה אלא לשמש בית לעם היהודי, מדינה דמוקרטית ומודרנית שתזכה לתמיכה של העמים.

אם אנחנו רוצים לחיות בשלום בינינו אנחנו צריכים ככל האפשר לעודד התחשבות ולמנוע כפייה מכל סוג שהוא. כפייה וניצול של כוח גורמים נזק, וכדברי "תורה ועבודה", משניאים את הדת. חבל שפעם אחרי פעם מנסים גורמים שונים לכפות את אורחות חייהם על האחר, ואפשר רק לקוות שבעתיד יהיה ברור יותר שלבקש תמיד אפשר, ואילו לכפות רק מעורר התנגדות.

• הכותבת הינה ד"ר לורה ורטון, חברת הקואליציה העירונית ויו"ר מרצ ירושלים