תקועים בעמידה: זמני ההמתנה של הולכי רגל ברמזורים ברחבי העיר לא סבירים

לפני כמה שנים גיליתי עובדה מעניינת ומטרידה. גיליתי שהרמזור, שתמיד חשבתי שתפקידו להעביר בבטיחות את הולכי הרגל, הוא למעשה כלי לניהול תנועת רכבים, שמטרתו האמיתית היא להזרים את התנועה כמה שיותר טוב.

אם כך, למה זה מטריד? שהרי הרמזור בסך הכל מחלק את זכות המעבר בכביש בין הולכי רגל? אסביר. החלוקה מבטאת תעדוף של מה חשוב יותר וחשוב פחות – הולכי הרגל או המכוניות. במאה ה- 20, עם התגברות התנועה בכבישים, מתכנני תנועה בערים תעדפו את תנועת הרכבים.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירה במרכז העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

בעשורים האחרונים חלה מהפכה בערים בעולם, שקראה להפיכת הפירמידה – במקום לתת עדיפות לרכבים יש לתעדף הולכי רגל. המשמעות היא שהולך הרגל יקבל יותר זמן ברמזור, בעוד שהרכב ימתין בסבלנות. לעיתים אף מותקנים לחצנים על הרמזור אשר מקצרים את זמן ההמתנה של הולך הרגל (יש אחד כזה ברחוב רמב"ן). כך, הולך הרגל לא מתייאש בזמן ההמתנה וחושב שמישהו בעירייה מתחשב גם בו. תעדוף הולכי הרגל מוביל לכך שנעים ונוח ללכת בעיר ומבהיר לכולם שהעיר מעודדת הליכתיות.

כל עיר שמכבדת את עצמה באירופה עוברת את המהפכה. אולם, היפוך בפירמידה לא הגיע לירושלים. נהפוך הוא, בשנתיים האחרונות רומזרו צמתים בעיר אשר מעמידים את הולכי הרגל בהמתנה של פרקי זמן שאינם סבירים.

ברמזורים הללו הולך הרגל זוכה, במקרה הטוב, לכמה שניות של חסד. הוא חייב להיות מרוכז מאוד בהתחלפות הרמזור, אחרת יעברו ויחלפו להם 7, 10 או 13 שניות התהילה שלו – ורמזור הולכי הרגל יתחלף שוב לאדום. ומה עם הורים ילדיהם + עגלת ילדים שתוך שניות צריכים לאסוף את כולם לחצייה בטוחה? ומה עם אוכלוסייה מבוגרת שמתנהלת באיטיות? שלא לדבר על בעלי מוגבלויות. כל אלו נתונים לחסדי נהגי המכוניות שנותנים להם לסיים את החצייה – או שלא.

זה המצב במרבית הרמזורים לאורך רחוב עזה, כמו גם בצמתים רמב"ן/איבן עזרא, שמואל הנגיד/המעלות, גן הפעמון; טהון פינת בורוכוב, כיח/אגריפס ולאורך הכביש לכיוון הגבעה הצרפתית.

השיאן העירוני, השלילי כמובן, הוא הרמזור בסמוך לתחנת הרכבת הקלה 'שבטי ישראל' – שם על הולכי הרגל לרוץ (כן, לרוץ) את 25 המטרים של מעברי החציה ב-5 שניות. ואם הם מצמצמו – יש עונש של לפחות 90 שניות עד ל-5 שניות הבאות. שיהיה בהצלחה.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם איך עירית ירושלים הגיעה לחלוקת הזמן בצומת שבה 90 אחוז מהזמן ניתן לרכבים בעוד שלהולכי רגל נשאר רק כ-10 אחוז מהזמן? והאם יש הסבר פשוט (או מסובך) שאנו הולכי הרגל לא מבינים? אז זהו, שלא בדיוק. מסתבר שהעירייה עושה ספירות תנועה. הבעיה נעוצה בהגדרה של מה היא תנועה. על פי כיכר ספרא – תנועה היא ספירת רכבים בלבד הנחוצה לתזמן את הרמזור. כאשר הולכי הרגל הם שקופים אין כל טעם לתזמן רמזורים גם על ידי הוספת ספירות הולכי רגל בצמתים. התוצאה היא ההתעללות בהולכי הרגל שגורמת במקרה הרע, לחוויית הליכה מרגיזה ושאינה מעודדת הליכתיות ובמקרה הגרוע יותר, לחצייה באדום.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

משה ליאון, אנחנו מזמינים אותך ביום גשם או יום שמש קופחת לעמוד איתנו במעברי החצייה המרומזרים בעיר. זאת חוויה פוקחת עיניים שאנו בטוחים שתשנה את התנהלות כיכר ספרא בהתאם. מהנדס העיר כבר מנסה להתמודד עם הבעיה.

כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על הכפתור הנכון במרכז בקרת הרמזורים – זה הכפתור שהופך את הפירמידה. ואם אתם לא מוצאים את הכפתור, אז לפחות אפשר להתקין לחצנים על רמזורים אשר נותנים עדיפות להולכי הרגל. זה לא מדע טילים.

מהעירייה נמסר בתגובה: "הרמזורים בעיר, ובאזור המדובר בפרט, פועלים בהתאם להנחיות משרד התחבורה ומתוכננים כך שגם כאשר הרמזור מתחלף לאדום במהלך חציית הכביש, יוכל הולך הרגל לסיים את החצייה בבטחה. בשל העובדה כי ברחוב עזה אירעו מספר רב של תאונות במעורבות הולכי רגל בעבר, התקינה העירייה בשיתוף משרד התחבורה רמזורים למען בטיחותם של כלל משתמשי הדרך. מאז התקנת הרמזורים, ירד באופן משמעותי מספר התאונות בהן מעורבים הולכי רגל. עיריית ירושלים תמשיך לפעול למען בטיחותם של כלל משתמשי הדרך ולמענם".