מבין כל הסגל וצוות העובדים של הפועל, אני וד"ר יונתן מרסקי היחידים שנכחנו בניצחון הקודם והראשון אי פעם של הפועל נגד דרושאפקה בחוץ. זה היה בחורף 2002, גירדתי מצה"ל איכשהו אישור לטוס לאיסטנבול ל-3 ימים עם אבא שלי, מותיר אחרי עיר מוכת פיגועים ומחלקת חיילים שבוזה בקו בשטחים שלא מבינה למה המ"כ שלה פתאום נופש בקונסטנטינופול. מלבדנו הגיעו מהארץ גם ילד בר מצווה חמוד ואביו, ובאולם הצטרפה אלינו קבוצת ילדים מהמקהילה היהודית בעיר, מונהגת על ידי האוהדת רבקי רוזנר שעבדה שם כשליחה. אילפנו אותם לשיר "הפועל עולה" במבטא טורקי, הקהל המקומי לא הבין מאיפה זה בא לו, סינישה ק'ליצ'ביץ' הבריק ויצאנו מהשכונה האיסטנבולית המוזרה הזו עם ניצחון.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
הדומה בין העונה ההיא, 2001/2, לעונה הנוכחית הוא שבשני המקרים הפועל העמידה סגל שונה קונספטואלית משאר הליגה הישראלית. אז הטריק היה להחתים חצי מנבחרת העתודה (משה מזרחי, שחר גורדון, איציק אוחנון, אורי יצחקי) לצד שלישיית זרים מוכשרת ומאיר טפירו אחד, בזמן ששאר הליגה התבססה על ישראלים מנוסים; והעונה הסיפור הוא קבוצה טקטית, קשוחה, שומרת וממושמעת בהנהגת מאמן אירופי יסודי, בזמן ששאר הליגה מעמידה סגלים סטייל ג'י ליג עם מאמנים שנותנים לשחקנים חופש. מכיוון שמשמעת ותיאום אלה דברים שלא נבנים ביום, לקח לאלכסנדר דז'יקיץ' זמן להוכיח לעולם שהקונספט שלו עובד. הוא עשה את זה בסוף וסתם את הפה ללא מעט כותבי טורים (אני נגיד) שטענו שסמית' חייב לעוף ושההתקפה של הפועל נוראית.
השחקן שהכי מסמל בעיני את ניצחון השיטה של דזיקיץ' הוא דווקא איתי שגב. בקיץ, ההתעקשות להשאיר אותו נראתה משונה מאחר ולאיש יש סט התקפי מוגבל והפועל גם ככה סובלת מסגל ישראלי חלש. אלא שדז'יקיץ' כאן כדי להזכיר לנו שגבוהים שיודעים לקלוע יפה מחצי מרחק כמו זלמנסון אבל שומרים זו95עה יש לא מעט. אבל כמה סנטרים ישראלים ישנם שיכולים לשמור על גבוה זר באירופה? או לקבל גארד זר אחרי חילוף ולדפוק לו גג לפרצוף בסוף המהלך? ההבדל בין שגב לזלמנסון הוא כל ההבדל בין הסגלים של הפועל תחת קטש ופרנקו, שניסו להלהיב בהתקפה וקיוו לשרוד בהגנה, לבין כדורסל אירופי אמיתי שלא בונה אסטרטגיה עונתית שלמה על כך שאיש כמו ג'קובן בראון, למשל, יתפוס יום.
הנאשם לכלא
אמן.