לא רבים מודעים לעובדה כי יצחק רבין נולד בירושלים. זה קרה ב-1 במרץ 1922 בבית ברחוב אתיופיה 9 – ביתו של הסופר מרדכי בן הלל הכהן, שהיה הדוד של רוזה רבין, אמו של יצחק.
הוריו של יצחק רבין ז"ל – נחמיה ורוזה – עלו מרוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ועוד טרם נישואיהם לקחו חלק בפעולות "ההגנה" בעת פרעות שנת 1920. רוזה (הכהן) שנודעה גם בפעילותה בהסתדרות העובדים, עלתה ארצה בשנת 1919 באנייה 'רוסלאן' יחד עם עוד כ-700 עולים – ביניהם רבים שהפכו לשמות מאד ידועים בהשפעתם על היישוב, כמו למשל רחל המשוררת, ההיסטוריון יוסף קלאוזנר, האדריכל זאב רכטר, ישראל גור (אביו של המשורר חיים גורי), הצייר ליטבינובסקי, ד"ר חיים גליקסון (לימים עורך 'הארץ'), ד"ר חיים יסקי (מנהל בית החולים הדסה שנרצח בשיירה להר הצופים ב-1948) – ואחרים שעל שמם רחובות רבים בארץ.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
קודם שכרעה ללדת את בנה הבכור, עקרה רוזה עם בעלה נחמיה מחיפה לבית דודה (האח של אביה), מרדכי בן הלל הכהן בירושלים. היה זה בית דו קומתי מפואר שנבנה על ידי רג'יב נשאשיבי, שכיהן אז כראש העיר. מרדכי בן הלל הכהן (1936-1856) היה אדם רב פעלים – עסקן ציבורי, איש עסקים, עיתונאי וסופר מוכשר. הוא התגורר בתל אביב והיה ממייסדי אגודת הסופרים. בו זמנית בן הלל הכהן, היה ממקימי מפעל 'עתיד' בחיפה (לימים נקרא "שמן תעשיות").
בשנת 1917 גורש מרדכי בן הלל הכהן על ידי השלטונות הטורקים מתל אביב. אחרי כיבוש ירושלים בידי הבריטים, עבר להתגורר בשכירות בבית המרווח ברחוב אתיופיה 9. הוא התגורר עם משפחתו בקומה העליונה, שבה היו 20 חדרים – ובאולם רחב הידיים בקומת הקרקע, פתח את משרדי 'אגודת הלוואה וחיסכון ירושלים בע"מ'. האגודה התרחבה – והיתה לבנק מצליח, ובן הלל הכהן היה למנהלו. האגודה שירתה בעלי מלאכה – בעיקר אנשי העלייה השלישית ושמה לה למטרה, עזרה הדדית בתחומי המסחר והמלאכה. בקומה העליונה התגוררה גם משפחת ד"ר ארתור רופין – מנהל מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית, שנשא לאשה את חנה – בתו של מרדכי בן הלל. חנה רופין קבלה בשמחה את רוזה ובעלה, וכאשר הגיעה עת הלידה – היא לקחה אותה לבית החולים 'שערי צדק' הישן (ברחוב יפו). יצחק רבין נולד בבית החולים ובחודש הראשון לחייו שהו הוריו עמו בבית המפואר –ולאחר מכן עברו להתגורר בתל-אביב. יצחק הילד המשיך להגיע בחופשות לבית הלל הכהן – בעיקר בחודשי החופש בקיץ – והתיידד מאד עם שני ילדיו של ארתור רופין: כרמלה (שנישאה ליגאל ידין) ואחיה הצעיר רפאל (רפי). הדוד מרדכי בן הלל – היה מבקש מיצחק ורפאל, לעזור לו בסידור ספרייתו הענקית – ובכך רצה להחדיר בהם הערכה למילה הכתובה.
יצחק ורפי אהבו לטייל בירושלים, בעיקר בעיר העתיקה. בזיכרונותיו מספר רבין שעל מנת להגיע לכותל, הם נאלצו להיכנס לעיתים קרובות לתגרות ידיים עם נערים ערבים, אשר זרקו עליהם אבנים. התגרויות ותקיפות של הצעירים הערבים, לא הפחיתו את משיכתו של יצחק הנער לעיר העתיקה.
וכך כתב: "מגיל צעיר ראיתי בירושלים סמל יהודי לקיומו הרוחני של העם היהודי, וכשהלכתי ברחובות העיר הייתי מתמלא בתחושה מיוחדת. הרגשתי כאילו אני חי בעת ובעונה אחת בשתי תקופות – בימי האבות ובימינו. כשחזרתי מדי שנה ללימודים, ציפיתי בכיליון נפש ליום בו אחזור ירושלימה".
ואכן, יצחק רבין חזר פעמים רבות בחייו לירושלים כלוחם, כרמטכ"ל, פעמיים כראש ממשלה ואף נקבר בהר הרצל בחלקת גדולי האומה לאחר הירצחו בנובמבר 1995.
בגיל 26, בשנת 1948, הוא היה למפקד חטיבת "הראל", שמפקדתה היתה בקיבוץ קריית ענבים. כמפקד החטיבה הצעיר ביותר בתולדות צה"ל, הוא נאלץ עם כוח אדם מוגבל ונשק קל לקבל החלטות קשות ולמנוע את ניתוק ירושלים משאר חלקי הארץ. ירושלים היתה למרכז המערכה במלחמת העצמאות, והערבים ריכזו את מרבית מרצם וכוחם לכיבוש העיר ולשליטה עליה. יצחק רבין פיקד על שיירות האספקה אל ירושלים. בערב פסח 1948 הוא כתב: "הצטרפתי לשיירה השנייה וזכורות לי היטב עיניהם המשתאות של ילדי ירושלים שהצטופפו סביב המשאיות שהביאו קמח, סוכר, ירקות ופירות – מצרכים שהעיר לא ראתה שבועות רבים. הילדים זעקו לעברנו 'תיזרקו לנו מלפפון' – ואנו זרקנו להם מהמלפפונים הטריים שהבאנו".
כרמטכ"ל זכה יצחק רבין לראות ב-1967 את ירושלים המאוחדת. הוא ראה בטקס באמפיתאטרון בהר הצופים, בו הוענק לו תואר דוקטור של כבוד לפילוסופיה, על ידי האוניברסיטה העברית – את אחד מרגעי השיא של חייו. ב-29 ביולי 1967 נשא רבין נאום בלתי נשכח וסמלי, שבו הבליט את העובדה כי צה"ל הוא צבא העם וחוזר אל העם. יצחק רבין היה גם ראש הממשלה הראשון שנולד בישראל.
מן הראוי שהבית בו עשה רבין את ימיו הראשונים יישא לוחית זיכרון עם שמו ותאריכי חייו. בשנת 1992 הבית הדו קומתי ברחוב אתיופיה 9 ובית המידות הצמוד לו – שאף הוא בעל שתי קומות (הנושא את המספר 7) נרכשו. למעשה שני הבתים הצמודים והמוקפים חומה – הם מקשה אחת מבחינה ארכיטקטונית ושניהם נבנו על ידי בני משפחת נשאשיבי. בחזיתם משתרעת חצר גדולה ומטופחת – ומאחור ישנה חצר קטנה הפונה לרחוב בני ברית.
יצוין כי בבית המסומן במספר 7, התגורר בשכירות המחנך ואיש הציבור דוד ילין – והוא ייסד בו את בית המדרש העברי למורים. היתה זו אחת מתחנות הביניים של בית המדרש – עד שהגיע למקומו הקבוע ב-1929, בשכונת בית הכרם. בניין מספר 9 נרכש על ידי יהודי בעל אמצעים מצרפת, שהקים בקומתו הראשונה מוסד לסיוע לעולי צרפת בקליטתם בארץ בשם "קעליטה". עובדי המקום ובעל הבית – מודעים לעובדה שכאן נולד יצחק רבין. ברם, קביעת לוח הנצחה עם שמו של יצחק רבין על חזית הבניין – אינה מעניינם – אלא נתונה ליוזמתה של עיריית ירושלים והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. בבית הסמוך, אתיופיה 11, התגורר אליעזר בן יהודה מחייה בשפה העברית. בן יהודה ומרדכי בן הלל היו מיודדים מאד וביתם היה פתוח זה לזה.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
ימני
חייבים לשרוף את המקום הזה ולמחוק כול זכרון של רבין
נירה כלב
בית יפיפה, תפנו לנירית כליפא היא כבר תטפל בנושא אולי כדאי לעשות שם תמונה מאבן של רבין ומשפחתו.