"מה יש בפוליטיקה המעורר באדם רגש יצרי כה חזק המבעבע ועולה ממעמקים חסרי היגיון כאלה? התשובה לשאלה היא פשוטה. היא נקראת תעמולה, ובמילה אחרת: הסתה".
את המילים האלה כתב ד"ר עדו נתניהו, אחיו של ראש האופוזיציה, במאמר שפרסם באתר Ynet בסוף השבוע האחרון.
- למאמר של עדו נתניהו לחצו כאן
נתניהו האח טוען במאמרו כי מתעוררות בו מחשבות נוגות על היכולת להסית ציבורים נאורים באמצעות חרחורי גרון בלתי פוסקים והשמעתן של חצאי-אמיתות. ההסתה היחידה שמזהה עדו נתניהו היא כלפי אחיו, ומטרתה המרכזית, לשיטתו, היא "הסטת הויכוח הפוליטי מתחום המחשבה והניתוח הלוגי אל תחום הגירוי הרגשי – וכך להביא למניעתו של ויכוח רעיוני". ד"ר נתניהו מסביר כי כאשר "השנאה מציפה את הישות, לא רק שאין כל צורך בדיון כזה, אלא גם אין כל אפשרות לנהל אותו, מי שמוחו נמצא במצב צבירה כזה, שבו השנאה משתלטת על כל הוויתו הפוליטית" לא יוכל לשקול באופן ענייני את אפשרויות הבחירה הפוליטיות שניצבות בפניו.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
המאמר הזה של ד"ר עדו נתניהו הוא מרתק, בעיקר משום שהוא ממחיש את עוצמת חוסר המודעות העצמית בסביבתו של בנימין נתניהו. קשה להאמין כי ראש האופוזיציה עצמו, אשר שיתף את המאמר ברשתות החברתיות, שותף אמיתי לאותה חוסר מודעות, אצלו זה כנראה יותר ענין של חוסר עכבות.
אין ספק שקיימת שנאה עזה לבנימין נתניהו בקרב ציבור גדול מאוד. האם היא גדולה יותר מהשנאה המופנית כלפי ראשי המפלגות האחרות? ספק גדול. די להעיף מבט בפרסומים הבוטים ברשתות החברתיות כלפי יריביו של נתניהו, ולראות את הסרטון האחרון של תומכי גוש ביבי דורכים בהנאה על תמונה של לפיד שקובעה לרצפה, באקט שסגנונו מאפיין יותר תומכי טרור בשכם ובעזה. חבר הכנסת שלמה קרעי מן הליכוד, תיאר לא מזמן את יו"ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, כמי שניצבת בשורה הראשונה עם גדולי עוכרי ישראל מאז ומעולם, וקינח במילים "שחורים בגדייך ושחורה נשמתך". סולידי.
עדו נתניהו מספר עד כמה נרתע מ"מבטים רושפי שנאה וקריאות בוז" שהופנו בעבר לפי אביגדור ליברמן כשנכנס לקונצרט מוזיקה קלאסית בבנייני האומה בירושלים. כנראה שנתניהו האח פספס את סרטון הליכוד האחרון שהציג דמות מאויירת של ליברמן כרשע שטני שאש בוערת בעיניו. באורח פלא הוא גם פספס את המבטים רושפי השנאה והקריאות הקולניות הקצובות "מוות לרבין", שהשמיעו בקולי קולות המפגינים באוקטובר 1995 בכיכר ציון בירושלים, אל מול עיני אחיו, בנימין, שניצב במרפסת הצופה על הנעשה בכיכר. בני בגין, דן מרידור ודוד לוי הסתלקו מאותה הפגנה בעקבות הקריאות לפגוע ברבין. כנראה שנפשם עדינה יותר, וסלקטיבית פחות, מזו של ד"ר עדו נתניהו.
פוליטיקה של זהויות – בנימין נתניהו (צילום: דוברות עיריית ירושלים)
מכל מקום, צדק נתניהו האח כשכתב כי מטרת ליבוי השנאה באמצעות תעמולה היא לשבש את שיקול דעתו של הבוחר, ולהטות את ליבו באופן רגשי, כך שיגבור על בחינה שקולה של העובדות הרלוונטיות. אלא שמי שמנצח ביד רמה כבר לאורך שנים, על תעמולת השנאה מסוג זה הוא דווקא אחיו. נתניהו יודע להפעיל תעמולה שמטרתה להשחיר את יריביו הפוליטיים, אך עיקר מאמציו הופנו לתעמולה אחרת, כזו המופנית לא כלפי אדם ספציפי, אלא דווקא כלפי ציבור מסוים. מי שעוקב אחר הרטוריקה של כמה מתומכיו בליכוד, ונציגיו בתקשורת, מבין כי האויב מבית, על פי נתניהו, הוא הציבור האשכנזי-חילוני. באמצעות סכסכנות וליבוי רגשות איבה כלפי "שמאלנים", "אליטות", "ישראל הראשונה", "ההגמוניה", או כל מילה מכובסת אחרת שמשמעותה אשכנזים חילונים, מחזק נתניהו את תדמיתו כנציג האותנטי של ציבור אחר, הציבור המזרחי-מסורתי.
נתן אשל, יועצו האישי הקרוב ביותר, אישר בקולו את אסטרטגית "השנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו", כפי שעלה מפרסום הקלטה שלו על ידי חדשות 12. נתניהו עמל על מיתוגו של הציבור האשכנזי-חילוני, שככלל נטה להצביע יותר למפלגות שמאל-מרכז, כציבור ש"שכח מה זה להיות יהודי", וכמי שערכיו מאיימים כביכול על צביונה היהודי של המדינה. מי שעוקב אחר הרטוריקה של חברי כנסת מסוימים בליכוד, כמו גלית דיסטל אטבריאן, או תומכי נתניהו בתקשורת, כמו ינון מגל, יראה כי העיסוק במוצא העדתי תופס יותר ויותר נפח בטיעוניהם, תוך שהם חוזרים בכל הזדמנות אפשרית על האמירות "אמרו עליכם צ'חצ'חים/בוטים עדר" וכיו"ב. יש שיגידו כי דווקא הניסיון המאומץ הזה לשכנע בכוח את הציבור המזרחי להיעלב ולתעב את "השמאלנים" האשכנזים, הוא כשלעצמו גובל בהתנשאות ופטרונות.
מכל מקום, היתרון במעבר לפוליטיקת זהויות עבור נתניהו הוא ברור. ברגע שההזדהות של קהל היעד עם נתניהו דומה להזדהות של אוהדים עם קבוצת הכדורגל שלהם, כלומר באש ובמים ללא קשר לביצועיה של הקבוצה, אזי נתניהו חסין מפני פגיעה אלקטורלית גם כאשר הוא לא מקיים את שהבטיח ערב בחירות, וגם כאשר הוא מואשם בפלילים בשלוש פרשיות שונות. מי שמצליח לשכנע את בוחריו שכתב אישום נגדו הוא כתב אישום נגדם, וכי כל ביקורת כלפיו נועדה בעצם לפגוע בהם, משוחרר לחלוטין מהצורך לספק לבוחרים תוצאות בפועל. זה ההישג הגדול של נתניהו.
על דרך הילוכו של נתניהו בהקשר זה, יעידו מעשיו לאחר דבריו המפורסמים של יאיר גרבוז. גרבוז, שאינו פוליטיקאי כלל, נאם בכיכר רבין על מה שהוא תפס כהתגברות של זרמים ביהדות שמאמצים יותר ויותר מנהגים בעלי סממנים פגאניים שמנותקים מערכי היהדות במקור, ובתוך כך התייחס ל"מנשקי קמעות". מבחינת נתניהו דברי גרבוז היו כפרי בשל שנפל בידיו. מה עשה נתניהו? החליף את המילה "קמעות" במילה "מזוזות", חרף ההבדל המהותי בין שני המונחים, וכבר למחרת הדליק את השטח בכנס פעילי ליכוד כשאמר: "שמעתי מישהו מדבר על מנשקי המזוזות. ממתי זה פשע לנשק מזוזה?".
רוצים להישאר מעודכנים?
שאלו את עצמכם, איזו מילה נתפסת כמילת גנאי בישראל – ימני או שמאלני? שאלו עצמכם מה היה קורה אם היו מונפים בחוצות ישראל שלטים ממומנים עם הכיתוב "ימנים בוגדים", ואם שלט כזה היה מוצב על מחסום לפני בית ראש הממשלה בתקופת בנט או לפיד. בבלפור בתקופת כהונתו של נתניהו נתלה שלט "שמאלנים בוגדים" על מחסום כזה, אבל אני מעריך שרובכם זוכרים דווקא את דברי גרבוז המסולפים, ולא את העובדה הזו. איכשהו, כשמדובר ב"שמאלנים", אפילו אמירות מזעזעות של תומכי ליכוד מוכרים כי אותם "שמאלנים" עוכרי ישראל הם בעצם "צאצאי נאצים" שהסתננו לישראל, עוברות בשקט. במאמרו של נתניהו האח, על השנאה והקלפי, היתה חסרה התיחסות לשנאה מסוג זה.
צודק אמנם עדו נתניהו בטענתו, כי מי שמייצר שנאה תהומית המונעת מן הרגש, מבקש גם לחפות בדרך זו על חולשת טיעוניו. ואולם, בעוד הוא טוען כי פשיטת הרגל האידיאולוגית אל מול מול קרקע המציאות היא נחלתו של השמאל או המרכז הפוליטי בלבד, מתעלם הוא מהמבוי הסתום בו מצוי דווקא הימין העמוק. במה מתבטאת האידיאולוגיה הימנית במצע הנוכחי של נתניהו? נתניהו לא מדבר על השתלטות מחדש על כל שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה, אלא אימץ את תכנית השלום של טראמפ שדיברה על חלוקת הארץ לשתי מדינות. נתניהו יודע שלהצטלם במשרד על רקע דגל ישראל או לנופף בסיסמה ריקה מתוכן על "גאווה לאומית" מאחורי זכוכית משוריינת, זה נוח בהרבה מאשר לממש אידיאולוגיה שתחייב דור שלם של צעירים יהודים לשמש בעצמם כשוטרים על אוכלוסיה אזרחית עוינת של מיליוני ערבים, כי זו המשמעות האמיתית של פירוק הרשות הפלסטינית.
דומה כי רגע לפני ההצבעה בקלפי, נתניהו מעדיף שהבוחר הפוטנציאלי שלו לא יעסוק בהשוואות בינו לבין לפיד בעימות טלויזיוני ממנו התחמק, או בין ביצועי צה"ל בתקופתו לבין ביצועיו בשנה וחצי האחרונות תחת ממשלת השינוי, אלא שיזכור את מה שהידהד באוזניו בשיטתיות, ש"שמאלנים" קראו לו "צ'חצ'ח" ולעגו לו שהוא מנשק מזוזה. זאת כי בנימין נתניהו מבין היטב את שהסביר אחיו, ד"ר עדו נתניהו, על הבוחר הפוטנציאלי – כאשר "השנאה היצרית משתלטת על כל הווייתו הפוליטית בסערת רגשות תמידית המלובה תדיר מבחוץ, לא יוכל באמת להתפנות למחשבה על המשמעויות" של בחירתו בקלפי.
תגובות