קרב גבעת התחמושת ב-5 ביוני 1967 היה לסמל גבורה של מלחמת ששת הימים. לוחמי חטיבת הצנחנים (חטיבה 55) כבשו את המוצב הירדני המבוצר בקרב מר ועקוב מדם, קרב אכזרי פנים אל פנים, שבו נהרגו 36 לוחמים (21 בגבעת התחמושת ו-15 בכיבוש בית הספר לשוטרים הסמוך אליו). למפקדי פיקוד המרכז ובראשם אלוף הפיקוד עוזי נרקיס, נראה כיבוש המוצב כהכרחי ליצירת מעבר קרקעי מאובטח בין ירושלים לבין המובלעת בהר הצופים. משך 19 שנה (1969-1948) היתה המובלעת נקודת תורפה מרכזית של הקו העירוני (הקשר עמה היה רק באמצעות שיירות אספקה דו-שבועית בחסות האו"ם) – והיה חשש שעם פרוץ הקרבות – צבא ירדן יפעל לניתוקה ולכיבושה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
היה זה קרב אימתני שאחריו הוענקו 15 עיטורי גבורה ללוחמים שלחמו בו. מתוך 120 החיילים הירדנים שלחמו בעקשנות רבה, ביודעם שהם מוקפים מכל עבר בכוחות צה"ל – נהרגו כ-70 והיתר נלקחו בשבי. מעשי גבורה רבים נדרשו מהצנחנים מראשית הקרב, שהחל בשעה 2.30 לאחר חצות ועד 7 בבוקר, כאשר הלוחמה הסתיימה בכיבוש המוצב ופיצוץ הבונקר המרכזי. הצנחנים הצליחו לפרוץ לבית הספר לשוטרים ללא קשיים מיוחדים, כי חיילי הלגיון נטשו אותו מיד לאחר תחילת ההרעשה של ריכוך ארטילרי שקדם להתקפה. ברם, הם נסוגו ב-12 תעלות הקשר למוצב גבעת התחמושת ותגברו אותו.
הבונקר שהתגלה בתעלה המזרחית בגבעת התחמושת (צילום: אדם אקרמן)
המוצב עצמו היה בנוי משלוש תעלות עיקריות – המערבית, המרכזית, והמזרחית. לצנחנים לא היה ידוע על התעלה המערבית, ועל פי המידע שעמד לרשותם, הגנו על הגבעה רק כ-50 חיילים ירדנים. הצנחנים הגיעו לקרב באיחור של כשלוש שעות וכך הקרב שנועד לשעות לילה, הפך לקרב יום. הריכוך המוקדם היה חלש מדי ומסתבר כי לו היתה הפצצה קודמת ממטוסים, היה הדבר פוגע ביכולת הירדנים להשיב מלחמה שערה והיה ממוטט חלק מקירות הבונקרים. הטענה הכואבת ביותר שנשמעה בדיעבד, היתה שכיבוש של היעד המבוצר הזה, לא היה נחוץ – וכי אפשרי היה לעקוף אותו – ולחבור ישירות להר הצופים, והחיילים הירדנים, המנותקים היו נכנעים.
קשתות המבנים שהפכו לסמל אתר גבעת התחמושת (צילום: באדיבות מוזיאון גבעת התחמושת)
גבעת התחמושת הפכה לאתר הנצחה ממלכתי ולמוזיאון, המוקדשים לציון שחרורה ואיחודה של ירושלים ולזכר 183 הנופלים במערכה זו. בתום המלחמה, ביוזמת ההורים השכולים ובראשם יצחק פניגר מקיבוץ גבעת חיים אחוד (אביו של הצנחן עופר פניגר שנפל בקרב) – נמנעה התוכנית להרוס את הגבעה, ששימשה מחסן נשק בתקופה הבריטית – ומכאן גם שמה. ההתעקשות של פניגר בשיחותיו עם ראש העיר טדי קולק הועילה, ובנוסף ל-30 דונם של אזור הקרב – העירייה הוסיפה לצורך הרחבת אתר הנצחה עוד כ 40 דונם. כך, על שטח של 70 דונם הוקם מבנה הנצחה מהמרשימים בארץ. יצחק פניגר היה למפקדו הראשון של האתר והוא הניח את היסוד לכך שגבעת התחמושת תהייה לאתר לאומי להנצחת ולהנחלת מורשת המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים. המיצג האורקולי על ירושלים ערב פרוץ המלחמה וסיפור הקו העירוני שחילק אותה, יחד עם היכל הזיכרון המתעד את דיוקניהם של ה-183 הלוחמים הפכו את המקום למרכז חינוך לאלפים הפוקדים את המקום מידי שנה. בשנת 1972 נטעו 183 עצי זית לכבוד הנופלים. תלמידי בתי ספר מגיעים למקום. לפעילות המעשירה אותם בנושא הקרבות בירושלים במלחמת העצמאות ובקרבות ששת הימים.
חזית מוזיאון גבעת התחמושת (צילום: אדם אקרמן)
לשכת הגיוס נמצאת כיום בתחומי גבעת התחמושת, וכך זו התחנה בה נפרדים ההורים מילדיהם ומוסעים מכאן לבקו"ם והופכים לחיילים. פסלו של האמן הירושלמי סם פיליפ, הנמצא בחצר חזית המוזיאון: "שער המתגייסים" (קרוי גם "סלע ההתגייסות"), בנוי משני עמודי שער שכל אחד מהם שוקל 2 טון. עמודים אלו מסמלים את המעבר מהעולם האזרחי לצבאי. חקוקה עליהם הכתובת "דרך צלחה", והם נושאים תבליטים של העיר העתיקה והחדשה שהתאחדו לעיר אחת. על צידם האחורי של עמודים אלו, נמצאים סמלי כל חיילות צה"ל והפיקודים השונים.
רוצים להישאר מעודכנים?
משך 55 שנה המסיירים בגבעת התחמושת עברו בתעלה ההיקפית המערבית ובמרכזית – והגיעו למבנים שנותרו מהתקופה הירדנית ולאנדרטאות הזיכרון – אך התעלה המזרחית נשארה גנוזה מתחת לשביל אספלט. בלחץ המשפחות השכולות ובמימון משרד ירושלים ומורשת – נחשפה מחדש באחרונה, התעלה המרכזית עם הבונקר שהיה חצוב בה. פתחי הירי בבונקר היו מכוונים לעבר הר הצופים ולהגנת הכביש בין ירושלים ורמאללה. בתעלה נתגלו קליעים, רסיסי רימונים, חפצים אישיים, מטבעות ירדניות וכפתורי מדים של הלגיון. ראוי לציין כי לפני כשנה, בתעלה החיצונית שהובילה מביה"ס לשוטרים לעבר גבעת התחמושת – נתגלתה גופת חייל ירדני על כל ציודו – והועברה לקבורה לירדן.
אנדרטת שער ההתגייסות (צילום: אדם אקרמן)
קרב גבעת התחמושת היה למיתוס – המחלוקות סביבו היו לנחלת ההיסטוריונים. גבורת החיילים שנלחמו בתעלות הצרות מול הכוח הירדני המחופר והמאומן היטב – תוך אבדות קשות ועשרות פצועים והצליחו למוטט את הבונקרים המבוצרים – הייתה למסכת גבורה שלא תשכח בתולדות מלחמות ישראל. שירו של יורם טהרלב , גבעת התחמושת, מעביר עד היום רטט בלב מאזיניו – ומשתף אותם בלהט הקרב – ממחיש את מעשי ההקרבה, האומץ וגבורת הפרט של אחד מהלוחמים למען זולתו והשגת כיבוש היעד.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
תגובות