ההתרגשות לאורך תקופת ההיריון, ההמתנה לרגע הלידה המפעים והציפייה להחזיק את הקטנטן או הקטנטנה בידיים – הם חלק מהחוויה אותה עוברות נשים רבות מרגע גילוי ההיריון ועד להתרחשות בחדר הלידה. לעיתים, מקדים הרגע הנכסף, והתינוק נולד טרם זמנו, ואז נחשפים לעולם חדש שבו המילים "תקווה", "סבלנות" ו"אמון בצוות המטפל" מקבלים משמעות של ממש.
יחד עם השמחה וההתרגשות מתגנבות להן גם תחושות של בהלה, חשש או דאגה לרך שנולד לפני הזמן, ונדמה כי הימים נמשכים ונמשכים. כאן, בדיוק ברגע שצריך אותם, נכנסים לפעולה המלאכיות והמלאכים בלבן – צוות הפגייה שמלווה את ההורים ואת התינוק מהרגע הראשון ועד השחרור הביתה. האחיות/ים והרופאות/ים, עובדות סוציאליות, דיאטניות, יועצות הנקה ובעלי תפקידים נוספים, צוות מיומן שמתמחה בתחום הפגים, עוטף את היולדת או את בני הזוג והמשפחה ועושה כל מאמץ על מנת להקל ולתמוך בהם עם ההתמודדות החדשה. הצוות מסייע, מסביר, משמש אוזן קשבת ובעיקר עוטף את ההורים בכל שלב ושלב.
עבודת צוות הפגייה בהדסה בולטת בעיקר בימים המרגשים של קמפיין "רפואה עם נשמה" אותו מוביל דירקטוריון המרכז הרפואי הדסה, המזמין את הציבור לבחור באנשי הצוות שעושים מלאכתם במסירות ובאנושיות יוצאות דופן.
פרס "רפואה עם נשמה" מבקש להעצים את כל בעלי התפקידים בהדסה, בהם צוות הפגייה, המיילדות, אנשי האדמיניסטרציה, הביטחון, הפיזיותרפיה, התזונה ועוד. אם חיכיתם להזדמנות להודות לאחד מאנשי הדסה, אשר העניק לכם מעצמו מעל ומעבר ולא נשכח מלבכם,
ניתן לעשות זאת בקלפיות אשר ממוקמות בכל רחבי בתי החולים של הדסה, באמצעות קישור מקוון ובברקוד המצורף. לנוחיותכם, ניתן לרשום בגוגל "פרס הדסה לרפואה עם נשמה" ולבחור בקלות באדם שבו אתם מבקשים לבחור.
ההורים הם חלק בלתי נפרד מהטיפול
רעות אדרי היא אחות ותיקה ומנוסה בפגייה בהדסה הר הצופים. כאימא לשבעה ילדים, היא יודעת דבר או שניים על תינוקות, ובניסיונה 16 שנים כאחות פגייה. "להיות אחות בפגייה, זה לפעול במקום מאוד מיוחד עבור התינוקות שרק נולדו וזקוקים להשגחה ולטיפול מיוחדים", מספרת רעות. "הפגייה היא עולם המתמקד בטיפול בקטנטנים שחווים חוסר בשלות, וכמו שזה נשמע, צריך הרבה סבלנות עד שהילוד יהיה מספיק מפותח כדי להשתחרר הביתה. אנו פוגשים כל יום הורים מודאגים, שרבים מהם לא ציפו ללידה מוקדמת והיא הפתיעה אותם, הם מלאי חששות ואנחנו נמצאות שם עבורם לא פחות מאשר עבור התינוקות הקטנטנים. אנחנו מקפידות לתת להם את המקום להשמיע את החששות שלהם, לדבר על הפחדים, להסביר ולומר להם שהם יכולים לשאול כל שאלה, גם אם היא נשמעת להם מיותרת או לא הגיונית. לכל אחות יש את הנקודות שדרכן היא מתחברת להורים ונותנת להם את האוזן הקשבת לה הם זקוקים".
מה את יכולה לספר על המפגש הראשון?
"המפגש הראשון הוא בדרך כלל עם בן הזוג או המשפחה, מאחר שהיולדת נמצאת עדיין בחדר ניתוח או בחדר לידה. מדובר במפגש שהוא תמיד טעון בהרבה רגש. מצד אחד, ישנה חרדה גדולה לגורל הילד, ומצד שני המחשבה על היולדת, ולכן הדבר הראשון שאני משתדלת לעשות זה לפשט להם את הדברים. זה תמיד מחזיר אותי לחוויה האישית שלי, כשאחת התאומות שלי הייתה בפגייה ובכל פעם שאב מגיע לכניסה, אני נכנסת לנעלים של בעלי, שהיה אז מאוד טרוד ומודאג. כשמגיעים בני זוג אני יודעת מה עובר עליהם. אני צריכה להרגיע, נותנת להם מים קרים, מעודדת ומסבירה כל מה שניתן, על מנת שייצאו עם תמונה שלמה ויידעו שהילד מטופל ונמצא בידיים הטובות ביותר. תמיד חשוב לי להביט בעיניים, להקשיב ולהציג תמונה מלאה ואמיתית, גם אם היא בהתחלה לא הכי אופטימית, על מנת שההורים יצאו מחוסר הוודאות בו הם נמצאים. צריך להבין שיש לנו מנעד של תינוקות מגיל 24 שבועות של הריון ועד תינוקות שנולדו במועד, וחשוב לי שהם יידעו שהתינוק מטופל לא רק מקצועית על ידי אנשי המקצוע הטובים ביותר, אלא גם רגשית ובצד של החמלה ויש הורים שזוכרים לי את זה גם שנים אחר כך ומספרים שזה מה שעשה להם טוב והרגיע אותם".
אדרי מוסיפה, שלצוות חשוב שלאורך כל הדרך ההורים יהיו חלק בלתי נפרד מהטיפול. "אנחנו ממליצים להגיע כמה שיותר ולשהות לצד התינוק, מאחר שהילד צריך את ההורים שלו לידו, וזאת כמובן בגבולות שזה מתאפשר להם, מאחר שגם ההורה צריך לקחת את ההפסקות שלו ולפעמים יש לו עוד ילדים בבית. אנחנו מלווים את ההורים בכל השלבים של האשפוז בפגייה, גם כשהם כבר יכולים להאכיל את התינוק, לקלח ולהלביש אותו. אנחנו מסייעות בכל מה שניתן ויש לנו תוכנית מובנית בעת הכנת ילד לשחרור ומוודאים שהאם מוכנה ויש לה את כל הכלים, גם בצד הטיפולי וגם בצד הנפשי, ושההורים יהיו בטוחים בעצמם".
למה בחרת להיות דווקא אחות בפגייה?
"יש משהו קסום ביכולת לתמוך בחיים הראשוניים ואחרי שאנחנו משקיעים בפג, עוטפים אותו בצמר גפן והוא יוצא בריא במקסימום בריאות שניתן ובהמשך הוא חוזר אלינו בתור ילד, זה מאוד מרגש ומספק, שאת אחראית ושותפה למתן סיכוי חיים לילדים הללו".
ספרי על רגע שלא תשכחי.
"יש לי הרבה סיפורים שמלווים אותי לאורך השנים ואני עוקבת אחרי הילדים ופוגשת אותם. יש מקרים עם פגים קטנים במיוחד, כשכולנו במאמצי על – כל בעלי התפקידים בפגייה – נלחמים עליהם, וכשאני רואה אותם משתחררים כשהם חזקים ובריאים, זה נותן לי המון כוח להמשיך בעבודה".
רוצים להישאר מעודכנים?
שיתוף ההורים לאורך כל התהליך
טליה לב, היא האחות האחראית בפגייה בהדסה עין כרם. במשך שבע השנים האחרונות היא עובדת בפגייה, ובשלושת החודשים האחרונים משמשת אחות אחראית. "מבחינה סטטיסטית, 10 אחוז מהלידות הן לידות פגים", מסבירה לב ומדגישה שפגים מוגדרים כמי שנולדו בטרם חלפו 37 שבועות הריון, אך לא כולם מגיעים לטיפול בפגייה. "מגיעים אלינו פגים שנולדו לפני השבוע ה-35 או פחות משני ק"ג. חלקם נאלצים לשהות ביחידה לטיפול נמרץ ילודים וחלקם בפגייה הרגילה, והצוות המקצועי מטפל בהם בהתאם למצבם. האחיות שלנו מנוסות בטיפול גם במקרים המורכבים והעדינים ביותר, ביילודים בני יומם שנמצאים בסכנת חיים של ממש".
לדברי לב, האינקובטור והטיפול הרפואי מהווים באופן כזה או אחר תחליף לרחם שבו היילודים היו אמורים לשהות עוד כמה שבועות, אבל הם לא מהווים תחליף להורים. "מהרגע הראשון, וזה גם נר לרגלינו, אנו מקפידים על שיתוף ההורים בתהליך: בנושא הפגייה, המראה של התינוק, הבהילות, הדחיפות הרפואית והמושגים הרפואיים שעלולים לפעמים להבהיל את ההורים שלוקחים צעד אחורה. ליבנו איתם, תמיד ידוע לכולנו מה עובר עליהם, אבל מבחינתנו יש להם תפקיד מאוד גדול ולכן אנחנו מזמינים את ההורים להגיע לפגייה 24/7, בכל עת וזמן.
"באחת היחידות שלנו מטופלים זה לצד זה תינוקות ששוהים בחלל משותף, עם מרפסת שצופה לנוף הירושלמי, ואין ספק שהיתרון הגדול הוא יצירת הקשרים בין ההורים ובעיקר בין האימהות – ואנחנו מעודדים זאת. היכולת לחלוק את הדאגה עם עוד אימהות שחוות את מה שאת עוברת, יחד עם התמיכה והליווי שלנו, עוזרת מאוד".
ספרי על המפגש הראשון עם ההורים שמגיעים לפגייה.
"המפגש הראשון עם ההורים נעשה לאט-לאט ובעיקר בחיבוק. בדרך כלל זה מול בן או בת הזוג, הסבתא או קרוב משפחה, מאחר שהאם נמצאת בחדר לידה או בסיום הלידה. אנחנו מסבירים להם את התהליך הראשוני ומה אנחנו עושים, ומאוד חשוב לנו לשתף את ההורים לאורך כל התהליך, כי במקום שיש ידע יש פחות אי ודאות ופחות פחדים. חשוב לנו שההורה ייגע פיזית בתינוק מהרגע הראשון, שיידבר איתו ולא יהסס להתקרב ואנחנו מדגימים איך לעשות זאת. מחקרים מראים שהמגע משפר גם את תחושת ההורים וגם את המדדים של התינוק, ולכן חשוב לנו שההורים ירגישו את הילד שלהם ואנחנו ממש רואים את התהליך איך הוא נבנה".
טליה מספרת על מקרה אליו נחשפה לאחרונה. "היה לי מקרה של אימא שאמרה לנו שהיא לא יכולה לראות מחטים ודם, ושאלה איך היא תיכנס לתינוקות שלה. לקחנו אותה יד ביד, בחיבוק, וביחד הכנסנו את היד לאינקובטור. כל שנייה ושנייה עברה כמו נצח. כמובן, שאם זה עדיין מוקדם בשביל ההורה, החשיפה תהיה איטית והדרגתית, והאם תשב בחדר ליד ונשדר לה את מה שאנחנו מאמינים בו – שהכל בסדר, הכל לגיטימי. השבוע סיפרה לי אותה אם שהיא עשתה עם הילד 'מגע עור לעור', שיטה שנקראת 'קנגורו', ואין דבר יותר טוב מזה. במקביל, למי שבוחרות בכך, יש לנו תהליך של ליווי ועידוד לשאיבת חלב אם, וגם שם אנו נמצאות עבור האם, אבל לא בלחץ או בקביעת עובדות. הטיפול האישי והרגשי מאוד חשובים, ולכן יש אצלנו אחות על כל 3-1 מטופלים בטיפול נמרץ, וביחידת הביניים יש אחות על כל 5-3 מטופלים. יחס האחות-מטופל אצלנו מאפשר לנו לתת את מלוא תשומת הלב למטופלים ולהורים".
איך מצאת את דרכך המקצועית לפגייה?
"במשך הרבה שנים שימשתי יועצת הנקה, וכל הזמן הרגשתי שאני צריכה לעבוד בצוות של יחידה שמציל חיים. כשהחלטתי לעשות הסבה, החלטתי ללמוד סיעוד, וכשהאחות הראשית של הפגייה הגיעה להרצות בנושא הפגים, מיד הבנתי שזה מה שאני צריכה ורוצה לעשות. יש לנו בפגייה צוות מדהים של מגוון מקצועות וסיירת של אחיות שכל אחת נותנת את הצבע שלה ואת תשומת הלב המלאה למטופלים הקטנים והבוגרים. המגוון האנושי הוא גדול ומאוד, מרגש באיכותו ובמקצועיותו".
יש מקרה אחד שמלווה אותך?
"קשה לי לשכוח הרבה מן ההורים והתינוקות, זה חיבור מאוד מהיר לאנשים שלא הכרתי, כי פועלים ביחד לאורך זמן. הקשר עם האימהות לאחר הלידה הוא מאוד אינטימי, אני נחשפת אליהן בשלבים מאוד מוקדמים אחרי הלידה והקשר הופך להיות מאוד הדוק, ברמת השיחות באמצע הלילה ובזמן ההנקה. יש אימהות שנמצאות פה ארבעה וחמישה חודשים והן הופכות להיות משפחה. השנה, למשל, החלטנו לעשות לראשונה הרמת כוסית להורים לראש השנה. אנחנו מזמינים את האימהות הוותיקות שהשתחררו לספר להורים הטריים את הסיפור שלהן, לספר גם לצוותי הפגייה הכל על הטיפול שהן קיבלו. אנחנו לומדים כאן כל יום מההורים ומהתינוקות על נחישות, על אופטימיות ועל תקווה".
תגובות