הפינה ההיסטורית: 100 שנים למותו של אליעזר בן יהודה

בעוד כשלושה חודשים, ב-16.12, ימלאו 100 שנים לפטירתו של אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית (אשר נפטר בכ"ו בכסלו תרפ"ג). לציון התאריך החשוב, פנתה עיריית ירושלים ל-13 מאיירים וביקשה מהם לבחור מילה שמחייה השפה העברית חידש, ובהשראתה ליצור איור. האיורים נתלו על הקירות בכיכר ספרא ובכך הם מנציחים 13 מילים שכיחות כיום (מתוך כ-300) שבן יהודה החדיר לשפה העברית המודרנית. באיורים המשעשעים ורוויי הומור, ניתן לראות מילים כמו גלידה, ממחטה, תזמורת, משטרה, חממה, אופניים, מגהץ, אקדח, משקפת, מכתבה (שולחן כתיבה) ומוז (בננה).

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

התערוכה נקראת "האלפבית של אליעזר בן יהודה", כאשר מאחורי בחירת השם עומד שירו המפורסם של ירון לונדון "אליעזר בן-יהודה, יהודי מבדח – מילים, מילים מלים – הוא בדה ממוחו הקודח".

'משקפת' – מתוך תערוכת האיורים 'האלפבית של אליעזר בן יהודה' (צילום: אדם אקרמן)

למרות הכתוב בשיר ('יהודי מבדח'), חייו של אליעזר בן-יהודה לא היו מבדחים כלל, אלא היו רוויי מאבקים ודבקות במשימת חייו: להחזיר שפה קדומה לשימוש כשפת דיבור ותקשורת בעידן המודרני. הוא השיב לעברית את חיוניותה והפך אותה לשפת בית, שפת ילדים, שפה טבעית. קשה למצוא בהיסטוריה עוד דוגמה לשפה שנעזבה למשך דורות ארוכים, השתמרה רק בתפילה ובכתב והצליחה לחדש נעוריה. אליעזר בן-יהודה (1922-1858) הקדיש למעלה מ-40 שנות חייו להחייאתה של הלשון העברית. בשנת 1881 הוא עלה ארצה מרוסיה עם אשתו דבורה (הסב את שם משפחתו מפרלמן לבן-יהודה), התיישב בירושלים – והכריז כי ידבר מעתה רק עברית. תוך מאבק עקשני בכל אלו שהערימו מכשולים בדרכו, ביניהם קטני אמונה שהתייחסו בספקנות לאפשרות מימוש חלומו וקנאים דתיים אנשי 'הישוב הישן', שהתנגדו לשימוש חילוני בשפה העברית – הוא רב את ריב הלשון העתיקה.

אליעזר בן יהודה (צילום: מתוך ויקפדיה)

האם זכה אליעזר בן-יהודה שביתו יישמר כמוזיאון? העובר על פני הבית ברחוב אתיופיה 11, אינו רואה סימן וזכר לכך שבבניין זה, בקומה השנייה, חי ופעל מחייה הלשון העברית. ביו כתליו של בית זה, עסק אליעזר בן-יהודה במפעל הענק של כתיבת מילון השפה העברית. חידוש מאות מילים ומחקר בלשני. בדירה שכורה בבית סמוך (רחוב אתיופיה 13) ערך בן-יהודה את עיתוניו: "הצבי" (ששמו שונה ל"האור") ו"ההשקפה" והשתתף בקביעות בביטאון "החבצלת". אליעזר בן-יהודה השתמש בעיתונות להפצת דעותיו בעד תחייה לאומית של העם, השפה והארץ. עזר כנגדו הייתה רעייתו חמדה (אחות אשתו הראשונה שנפטרה) – ובביתו נולד הילד הראשון שדיבר רק עברית מילדותו – איתמר בן-אב"י.

'תזמרת' – מתוך תערוכת האיורים 'האלפבית של אליעזר בן יהודה' (צילום: אדם אקרמן)

כל הניסיונות של עיריית ירושלים להציב לוח הנצחה בכניסה לביתו של אליעזר בן-יהודה, נתקלו בידיים אלימות שעקרו אותו ממקומו. נותר רק שקע רבוע חצוב בקיר. ללא ציון, הדרכה והכוונה, איך עובר האורח יכול לדעת שבמקום זה התגורר אדם, שעסק במפעל לאומי והצליח להגשים את מלות השיר 'ארץ חמדת אבות': "פה תהיה השכינה שורה, פה תפרח גם שפת התורה".

'גלידה' – מתוך תערוכת האיורים 'האלפבית של אליעזר בן יהודה' (צילום: אדם אקרמן)

אותם הקנאים, שרדפו אותו עד חורמה בחייו, ממשיכים לשנוא אותו גם לאחר מותו. עקשנותו, קנאותו ומלחמתו ב'חלוקה' (חיים מתמיכה כספית שהגיע מחו"ל), החריפה עוד יותר את מאבק החרדים בו. הם השליכו אבנים אל ביתו, הכריזו עליו חרם וסרבו לקבור את אשתו הראשונה ואת בתו, שמתו ממחלות. שונאיו אף הלשינו עליו בפני השלטון הטורקי כי הוא מהפכן וכתוצאה מכך נאסר ורק במאמצים רבים שוחרר מהכלא. הרחוב בו התגורר היה (ועודנו), דרך המחברת בין מרכז העיר לשכונות הדתיות. המעבר ליד ביתו מזכיר לחרדים את הצלחתו של בן-יהודה בהפצת השימוש בעברית ומבעיר את חמתם.

'מכתבה' – מתוך תערוכת האיורים 'האלפבית של אליעזר בן יהודה' (צילום: אדם אקרמן)

לאחר מסכת של התנכלויות החליטו אליעזר בן-יהודה ואשתו חמדה, לעזוב את הבית ברחוב אתיופיה, הסמוך לשכונת מאה שערים ולבנות לעצמם משכן בשכונת תלפיות המרוחקת. אולם אל הבית החדש ברחוב עין גדי 38, עברה להתגורר רק חמדה. אליעזר בן-יהודה נפטר זמן קצר לפני שהבית הושלם. מילון בן-יהודה, של העברית הישנה והחדשה, שבן-יהודה הספיק לערוך את המילון עד הפרק השביעי, ולאחר מותו המשיכו במלאכה פרופ' משה צבי סגל ונפתלי טור-סיני.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

את פועלו של אליעזר בן יהודה משמרת כיום האקדמיה ללשון העברית, השוכנת בקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם. במקום נמצא חדר משוחזר ובו הריהוט מחדר עבודתו של אליעזר בו-יהודה. ספרייתו העשירה ושולחן הכתיבה מעליו מתנוסס הפסוק "היום קצר והמלאכה מרובה". כאשר מעיינים ברישומיו האישיים, בפתקאות עם מאות המילים שחיבר וחידש ובתצלומים המשפחתיים – ניתן להבין את תחושת השליחות שבערה בו. חדר הזיכרון הקרוי "יד לאליעזר בן-יהודה", הוקם על ידי האקדמיה ללשון העברית בשיתוף עיריית ירושלים. האקדמיה היא הממשיכה של "ועד הלשון", שייסד בן-יהודה (יחד עם דוד ילין) בשת 1889 (שמונה שנים אחרי עלייתו מליטא). בן-יהודה הספיק לפרסם בחייו במילונו עד האות ל' – ורק בשנת 1959 השלימה האקדמיה מפעל זה, המכיל 16 כרכים.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

מחפשים בית בירושלים? היכנסו ללוח הנדל"ן של "כל העיר"