הפינה ההיסטורית: גילוי מקום הפריצה של הצבא הרומי בחומת ירושלים

חורבן בתי המוקדש בירושלים צוין לפני כחודש, בט' באב – וזו הזדמנות טובה לדבר על מחקר חדש שמתעד את כלי המשחית, שבהם השתמשה האימפריה הרומית כדי לדכא את מרד היהודים.

כידוע, ירושלים ובית המקדש השני חרבו לאחר ארבעה חודשי לחימה עזה בתשעה באב שנת 70 לספירה. מלבד תיאוריו המפורטים של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, לא נמצאו עד כה עדויות לאילי המצור הענקיים, מגדלי המצור ומכונות הירי המשוכללות, שבהם השתמשו הרומים על מנת לפרוץ ולהעפיל אל החומות הבצורות. בחפירה משותפת של הארכיאולוגים ד"ר רינה אבנר וכפיר ארביב, שנערכה ב-2015 במגרש הרוסים, בעת עבודות ההצלה לרגל הנחת היסודות לבניין בצלאל החדש, התגלה קטע הפריצה המשוער בחומות העיר השלישית. במקום הפריצה נתגלו סימני קרב קשה וסימני שרפה מהמאבק שהתחולל במקום. נמצאו 82 אבני קלע ואבני בליסטראות פזורים בשטח קטן, וראש חנית קבור במפולת האבנים. חלקן של האבנים שבורות ומנופצות, לאחר שהתנגחו בחומה.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

כפיר ארביב חקר ותיעד בעבודת המאסטר שלו, אותה השלים השנה, את כלי המשחית הרומים שהתגלו במקום ובחפירות נוספות בירושלים. ארסנל כלי הנשק הרומים שהתגלו עד עכשיו כולל מאות אבני בליסטראות (משקלן הממוצע כ-11 ק"ג – ואבן אחת היא בגודל הידוע בשם "כיכר" ומשקלה 26 ק"ג). הן שוגרו ממכונת ירי למרחקים של 100 עד 400 מטרים. קלעי אבן שוגרו באמצעות רוגטקות על ידי חיילים מאומנים. הקטפולטות היו מכונות ירי ששיגרו חצים (ובהתאמה ירו גם כידונים), לטווח של 200-150 מטרים. בנוסף התגלו חניתות, חרבות, ראשי חיצים – חלקם גם חודרי לבוש שריון. בעזרת תוכנת מחשב, הצליח ארביב למקד במדויק את אבני הבליסטראות שנמצאו – ולעשות חישובים בליסטיים, הכוללים את זווית ההטלה והמרחק אליו הגיעו באמצעותן.

שרידי החומה השלישית (צילום: אדם אקרמן)

לרשות הרומאים עמדו 65 אלף חיילים מאומנים ומקצועיים מקבלי שכר. הלוחמים היהודים בירושלים מנו כ-23 אלף איש, שלא עברו אימונים סדירים והשתמשו באלות, פגיונות וחרבות – וכן בחניתות, בכידונים ובקשתות. לבוש מיגונם היה מאולתר, אך רוח לחימתם ואומץ לבם חיפו על חוסר המקצועיות שלהם. בנוסף לכך עד הטלת המצור על העיר, היתה מלחמת אחים בין הפלגים השונים, שפגעה במצבת כוח האדם הלוחם, והשרפות שפרצו זרעו הרס במחסני המזון. רק עם תחילת ההיערכות של הכוח הרומי מול החומות, החלו מפקדי הפלגים לפעול בתאום נגד האויב המשותף. נוצרה ביניהם אחדות למראית עין. היהודים לחמו בעקשנות ובתחבולות – פרצו לגיחות מפתיעות, חפרו מנהרות תת-קרקעיות, פגעו בסוללות שהקימו הרומאים, שרפו מגדלי ירי והסבו אבדות רבות. היה שלב בלחימה בו הרומאים היו על סף ייאוש וחשבו שלא ניתן לכבוש את העיר הבצורה, בעלת שלוש חומות הגנה ומגדלי שמירה רבים. טיטוס, שפיקד על הלוחמה לאחר שאביו אספסיאנוס נאלץ לחזור לרומא, החליט להקים דייק סביב העיר ולהרעיב את תושביה – ואמנם הרעב פגע ביכולת העמידה של תושבי ירושלים ומגניה. טיטוס החל את המצור על ירושלים בי"ד בניסן, ערב פסח. תאריך זה נקבע בעצת יועציו מתוך הידיעה, שאלפי עולי הרגל שימצאו בירושלים בעת הזו, יכבידו על מאגר המזון ויחישו את נפילת העיר.

אבני הבליסטראות המפוזרים באזור הפריצה (צילום: באדיבות רשות העתיקות)

טיטוס זיהה את נקודת החולשה היחסית של החומה השלישית. היתה זו החומה הצפונית והמאוחרת מבין הביצורים שהקיפו את העיר. החומה הזו נבנתה חלקית על ידי המלך אגריפס הראשון (ששלט בין השנים 44-41 לספירה) – וזאת על מנת להקיף גם שכונות חדשות, שנבנו בצפון ירושלים כדוגמת בית זיתא. אגריפס תכנן חומה רחבה ובצורה הבנויה מאבני גזית, אך מלאכת הבנייה נפסקה בשל פקודה שקיבל מקיסר רומא קלאודיוס, שחשש שהקמתה יכולה לעורר מרידה. השלמת החומה נעשתה בחיפזון על ידי המורדים רק בסמוך לפרוץ המרד – כך שהיא לא היתה חזקה מספיק. טיטוס העמיד את טובי לוחמיו מול החלק הצפוני-מערבי של החומה. הם יצרו "דבוקת צב" – מאות חיילים שנעו עם המגנים, סוככים את גופם וראשם. בשורה אחריהם היו פרשים ובתווך עמדו הקשתים. אילי הניגוח קורבו לחומה ואפשרות הגיחות נמנעה. לאחר 15 יום הצליח איל ברזל גדול במיוחד, שכונה "ניקון" (ביוונית "המנצח"), ליצור פרצה בחומה. הרומאים הרסו עד היסוד את שכונת בית זיתא ופירקו את רובה של החומה השלישית. המאבק על החומה השנייה וניסיונות הפריצה אל תוך העיר נמשכו ארבעה ימים. כאשר הרומאים הצליחו לחדור פנימה, הם הוקפו מכל עבריהם על ידי הלוחמים היהודים, שאילצו אותם להימלט תוך איבוד חיילים רבים. כישלון זה גרם לדמורליזציה בשורות הצבא הרומי, אך לרשות טיטוס עמד צבא ענק – מכונת מלחמה אכזרית וכמעט בלתי ניתנת לעצירה. מעשי הגבורה וההקרבה של המגנים לא יכלו לעמוד מול הלגיונות המאומנים והממושמעים, ונפילת ירושלים נחרצה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

זעם המפקדים הרומים תחת פיקודו של טיטוס על האבדות הקשות והתמשכות הלחימה משך חודשים ארוכים, בא לידי ביטוי בהריסת העיר עד היסוד. מרבית החוקרים נוטים לקבל את הגרסה של ההיסטוריונים הרומים, כי טיטוס פקד לשרוף את בית המקדש, בעוד יוסף בן מתתיהו מספר כי היו חילוקי דעות – וטיטוס פקד כי יש להימנע משריפתו. תהלוכת הניצחון המפוארת שקיים אספסיאנוס לכבוד הניצחון הבליטה עד כמה הם ראו בדיכוי המרד הישג כביר. בתהלוכת "הטריאפ" ברחובות רומא הובלו אוצרות בית המקדש. צעדו שבויים רבים ובסיום המצעד הומת שמעון בר-גיורא, הבולט בין מפקדי המרד. ברומא הוקם "מקדש השלום" לשמירת אוצרות בית המקדש, הופקה סדרת מטבעות לרגל הניצחון על היהודים ונבנה "שער טיטוס". המלחמה ביהודה הוצגה כקרב איתנים וניצחון על עם עקשן וסורר, ובסיום התהלוכה, אספסיאנוס וטיטוס הקריבו קורבנות במקדש יופיטר.

שחזור הבליסטרה היורה אבנים (איור: באדיבות המאייר שלום קוולר)

יצוין כי בימי המרד הגדול היו לרומא 27 לגיונות פרושים ברחבי האימפריה. לדיכוי המרד הגדול עמדו לרשות אספסיאנוס וטיטוס ארבעה לגיונות – בכל אחד מהם היו כ-6,000 אלפי חיילים. בנוסף לכך, עמד לרשותו עוד לגיון שהורכב מלגיונרים מפרת וממצרים, שמנו כ-5,000 חיילים. כוח ענק של יחידות עזר, שמנה כ-21 אלף חיילים, הגיע מסוריה, כ-20 אלף חיילים נשלחו על ידי מלכי חסות, שהיו חייבים לשלוח כוחות צבא לסייע לרומא בעת מלחמות. המנגנון הצבאי הרומי היעיל הזה ותרגול מתמיד של תכסיסי מלחמה, סייע לקיסרות הרומית לשלוט משך מאות בשנים בשטחי הכיבוש. לאחר דיכוי המרד ביהודה הוצב הלגיון העשירי, שמחנהו היה על הר הזיתים ואנשיו הצטיינו בירי בליסטראות על העיר הנצורה, לשמור על חומות ירושלים וחיילי הלגיון התמקמו באזור מגדלי המצודה של הורדוס (אזור מגדל דוד של ימינו) שלא הוחרבו.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

מחפשים דירות גן במרכז העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים