"הכביש שישחרר את הפקקים בירושלים" מבטיחות כותרות העיתונים לנהגים הירושלמים לקראת הפתיחה המתוכננת של כביש 16 בסוף החודש. הכביש יוביל מסיבוב מוצא לצומת בייט דרך מערכת מסועפת ויקרה של גשרים, מחלפים ומנהרות.
אמנם מאז שחרב הבית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים, אך בכל זאת אעז להתנבא ולחזות את מצב התנועה בעיר בעוד חודשים ספורים: אחרי הקלה רגעית הפקקים יחזרו לירושלים. עומסי התנועה אולי יופחתו בנקודה אחת אך יגברו בנקודות אחרות. כשם שפתיחת כביש מס' 1 המורחב, עם מנהרת הראל וסיבוב מוצא המחודש לא הביאה להפחתת הפקקים בכביש זה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
הגיע הזמן שנפנים: כבישים לא מפחיתים פקקים אלא מחמירים אותם. כבישיה העמוסים של ירושלים זקוקים להפחתת כמות הרכב הפרטי הנוסע בהם ומעבר להתניידות בקשת רחבה של אמצעי תחבורה: החל מהליכה ברגל, דרך אופניים, קורקינטים, מוניות שירות, מוניות רגילות, אוטובוסים וכלה ברכבת קלה וכבדה.
סלילת כבישים חדשים בעיר הסובלת מבעיות תנועה משולה להוספת חורים בחגורה של אדם הסובל מעודף משקל. בשני המקרים אלו פתרונות זמניים ותו לא. מה שנדרש הוא שינוי התנהגות יסודי ורכישת הרגלים חדשים או בקיצור: דיאטה. דיאטת כבישים שתצמצם את השטח שהעיר מקצה לנסיעת רכב פרטי ותעביר את השטח המתפנה לזכות דרך לתחבורה ציבורית וחשוב מכך – לשטחים ירוקים והקמת מוקדי עניין, מסחר ותעסוקה.
כביש 16 (צילום: יוני סיבוני)
נוהגים לומר לנו שאכן הכיוון של העיר הוא לעבור להתניידות בתחבורה ציבורית אך שזה יהיה אפשרי רק לאחר השלמת רשת קווי הרכבת הקלה. הדבר דומה להבנה שאנו צריכים לעבור דיאטה בשל מצב בריאותי מסוכן אך נמנעים מלעשות זאת כי עדיין לא חיסלנו את מלאי החטיפים בבית. כל מי שמתחיל דיאטה יודע שהשלב הראשון הוא לזרוק את השתייה הממותקת מהמקרר ואת החטיפים מהמזווה. גם דיאטת הכבישים של ירושלים צריכה להתחיל מחר בבוקר בסגירת נתיבים, גם אם טקטית וזמנית, ובקידום משמעותי של שדרות ירוקות על חשבון נתיבי התנועה. ההצעה להפיכת דרך חברון מכביש קטלני לשדרה ירוקה צריכה להיות ההתחלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
משך שנים טיימס סווקר בניו יורק היה אזור עמוס בפקקי תנועה. עד שבא מייקל בלומברג וסגר את הככר לתנועת רכבים. תחילה באופן זמני, לאחר מכן קבוע. האזור הפך לפורח והומה יותר מתמיד. לא צריך להרחיק עד ניו יורק, רחוב יפו חזר לחיים בעקבות הרכבת הקלה והמדרחובים המזינים אותה. איש אינו מתחרט שפארק המסילה שלנו נבנה במקום הכביש המתוכנן. את המגמה הבריאה הזו יש להמשיך. זה צעד לא פופולרי. להכביד על הנהגים הסובלים כבר היום ידרוש אומץ ציבורי רב. אך טובת העיר וכלל תושביה גוברים בעניין זה. במקום להתאכזב מכך שעוד כביש יקר שנבנה על חשבון משלם המסים נסתם ונגדש באלפי מכוניות מוטב להתחיל בדיאטת כבישים מחר.
- הכותב הוא ממייסדי "האגודה למען ירושלים"- התארגנות אזרחית חדשה למען איכות החיים של תושבי העיר
יוני
כמה שטויות, אם היו קוי אוטובוס טובים ומסלולים קצרים היה ניתן לסגור כבישים לטובת נתצ, כיום שיש מעט מאוד קוים כאלה, לא ניתן לסגור כבישים, עד שלא יושלמו קוי הרכבת.
חניה חינם, נזק יקר
התירוץ הקבוע של לא לעשות כלום עד שתהיה פה רשת רכבות קלות הורג את העיר. כבר היום, עם תחבורה ציבורית מבוססת אוטובסים, יש פה תחבורה ציבורית לא רעה בכלל רק שהיא תקועה בפקקים אחרי נהגים שמקבלים פה חניה בחינם ולא מעט עובדי מדינה שמקבלים הוצאות רכב. משקיעים מליונים מכספי ציבור בשדרוג מדרכות שהופכות לחניונים. ירושלים, עיר בלי אסטרטגיה.
משה
עמית, כל הכבוד. לדעת רבים אין דרך אחרת אלא ליישם שינויי רדיקלי בסדרי העדיפויות העירוניות ויפה שעה אחת קודם, אחרת כולנו נשלם את המחיר: יותר פקקים, יותר פיח, יותר תאונות ופחות מרחב עירוני שנעים לחיות בו.
איל
לא בנבואה מדובר אלא במציאות שבוא תבוא עלינו אם לא יתחולל פה שינוי. כדאי להסביר מהו ביקוש מושרה ומהן ההשלכות של תוספת כבישים, מחליפים בטווח הבינוני והארוך.
מעין
צודק במאה אחוז
האזרח ק'
הנבואה אכן ניתנה לשוטים. אין צורך בנבואות זעם אלא בעבודה על פי תחזיות מבוססות מודלים תקפים ונתונים עדכניים. מערכת תחבורה יעילה מצריכה כבישים, נתיבי תחבורה ציבורית, קווי רכבת, מסלולי אופניים ורחובות להולכי רגל, במינונים ובשילובים שונים. האפשרות להמיר תשתית אחת באחרת היא מוגבלת ברמה המעשית. הרחבת רשת הכבישים אכן לא "מחסלת" את הפקקים בדיוק כשם שניתוח מעקפים לא מבטיח למנותח חיי נצח, אבל במקרה של כביש 16 יש סיבות טובות לצפות שתועלות תורגשנה, וכמו מהלכים נוספים שנעשו סביב הכניסה לירושלים יש לראותם בהקשר של התמונה הרחבה (מישהו הזכיר רכבת?). השינוי התודעתי לו קורא עמית פוני הוא ראוי וחשוב, אך הדרך אליו מחייבת הירתמות ערכית ומעשית ברמה הלאומית והעירונית, היא לא תוכל להתבסס על היטפלות למיזם כזה או אחר או על סיסמאות ריקות של "דיאטה". אם נאמץ באופן פשטני את הרציונל לפיו לא הנהגים, אלא רק הכבישים גורמים לפקקים, אפשר לוותר מראש ולחזור לתקופת האבן.
יגאל
עמית, אתה ממלא הזמנה של מישהו? אתה עושה צחוק מעצמך. ראייה צרה וקצרה, לא מערכתית. תגובות כאן "מאזרחים פשוטים" לא מכתבים ולא מבעלי מקצוע מבוססים וענייניים להבדיל ממך.
מכ
אולי יוכלו לספק יותר הסעות לאזורי תעסוקה כך שלא יהיה צורך ברכב פרטי לכל מקום
Citizen X
כותב הכתבה הוא דביל.
רוכב יום יום לעבודה.
ירושלים אינה עיר לאופניים עבור רוב הציבור. בתור רוכב אופניים יום יומי אני יכול לומר שלרוב האנשים זה לא מתאים. בכל מקרה אנשים לא יכולים לרכוב מירושלים החוצה. לכן הכביש אינו מיותר. ניתן להקצות בו עדיפות לאוטובוסים. בתחנת הרכבת נבון, זמן הכניסה והיציאה ארוכים ואין אפשרות נוחה להוריד נוסעים. גם בתחנה המרכזית אין מקום להורדת נוסעים. לכן השילוב של תחבורה ציבורית קשה. פוני, כשתהיה יותר מבוגר נראה אותך נוסע עם ילדים בתחבורה ציבורית ותראה כמה זה "נוח" נראה אותך ממתין לאוטובוס בתחנה שלא נותנת צל כי תוכנית אב לתחבורה כלל לא מנסה להתאים את התחנות לפי רוחות השמים. נראה אותך ממתין לרק"ל בתחנה שלא מגינה מגשם. נראה אותך מעלה אופניים לאוטובוס או לרקל. די לדבר בסיסמאות. כשתגור בהר חומה, לא תחשוב לסגור את דרך חברון. בדרך חברון, הגדלת המדרכה לא תייצר תנועת הולכי רגל כי זה רחוב שאין בו כלום. רחוב יפו הפך לרחוב שלא נגיש לקשישים, בעלי עגלות, וכל מי שאינו בכושר. קל לדבר כשאתה צעיר בריא. בא נדבר על רכבת תת קרקעית במקום לסגור כבישים. ירושלים לא תהפוך להולנד. בניויורק יש תחתית. ניו יורק מישורית. ירושלים אינה ניו יורק. גילה אינה שכונה עצמאית, גם לא ארמון הנציב. יש צורך לאפשר לאנשים להגיע לסופר, לגן ילדים, לפעמים גם ברכב פרטי. לא כולם יכולים להוריד 3 ילדים תוך רכיבה על אופניים בקור הירושלמי.
יחיאל
עם כל הכבוד, בתמונה שצורפה אני רואה כ"כ הרבה ירוק שאין צורך להוסיף עוד שטחים ירוקים. ונמאס כבר מהתירוץ הזה של שטחים ירוקים. יש מספיק שטחים ירוקים בירושלים ומחוצה לה.
הפתרון הוא פשוט מאוד, ליישם את תכניות תמ"א 3 מלפני 45 שנה ולהשלים את כבישי הטבעת המזרחית והמערבית לירושלים. קרי ממוצא לעין יעל ובגין צפון דרך בית זית והדסה עין כרם. וכן את החיבור בין הר חומה למעלה אדומים ולפסגת זאב דרך חיזמה. בנוסף כביש 39 מבגין דרום דרך עין יעל לצור הדסה ומשם לקרית גת. בנוסף יישור הרכב לבית שמש והמשכתי לקרית גת אשקלון ובאר שבע.
מצדרביעי
ליוני:
התחבורה הציבורית אכן רחוקה משלמות בלשון המעטה, אבל עדיין גם ברמתה כיום אם נסיעה בה תיקח חצי מהזמן שלוקח לנסוע ברכב, להרבה אנשים זה יהיה יותר נוח (ובפרט למי שזמנו יקר)….
זה לא מופיע בכתבה
עמית פוני עבד בחברת דונה והיה אחראי על התחדשות עירונית. רק אומר…
חננאל
ההבדל בין רחוב יפו לדרך חברון הוא שסגירת רחוב יפו לא הפך אף שכונה לשכונת בלון שאין איך לצאת ממנה ולהיכנס אליה, ואילו סגירת דרך חברון תחנוק את ארנונה וארמון הנציב. פארק המסילה לא רלוונטי, הוא לא קוטע שום כביש – להיפך: הוא נקטע על ידי כבישים ראשיים.
ירושלמי
אוחחח כמה שטויות בכתבה אחת…
בתור תושב צפון ירושלים, (פסגת זאב) כביש הכניסה הצפוני (מנהרת הארזים) הוא פשוט הצלה. חוסך מלא פרקים וכאבי ראש של הכניסה לעיר.
באופן דומה, הכביש החדש יספק כניסה חלופית לאיזור דרום ומערב העיר, מה שמקל ללא ספק על הפקקים. מה גם, שנכון להיום כדי להגיע חברים דרום אתה צריך לעבור את כל הכניסה לעיר, שדרות הרצל עד לכניסה להכין. כל הפרקים באיזור שם יחסכו ללא ספק.
קיצור, גיבוב שטויות
חייל דוס
אוסף של שטויות !!!
בתוך העיר ממרכזי העבודה \בילוי לשכונות חייבת להיות העדפה ברורה לתחבורה ציבורית !!!
מחוץ לעיר בין ירושלים למרכזי הערים צירך תחבורה ציבורית
אבל לא ניתן לבטל את הרכב הפרטי – נכון שפעם לא היה לכל אחד רכב אבל גם פעם פעם היה סוס ועגלה….
אדם שרוצה לבקר את ההורים בשעות הערב בר"ג ייקח רכבת לת"א ומשם עוד אוטובוס? יגרר שעתיים בדרכים עם הילדים? ומה עם מי שיש לו אירוע באולם אירועים באיזו צומת בדרום?
יש המון המון נסיעות שאינם ממרכז העיר למרכז ת"א !
בתוך העיר אין פתרון כי אין מקום לכולם ומי שרוצה להגיע למרכז העיר נסדר לו תחבורה יעילה אבל מחוץ לעיר בנוסף לרכבות \אוטובוסים צריך לאפשר גם יציאה מהירה