הפינה ההיסטורית: הבתים "המקוללים" של ירושלים

אגדות מתקופות עתיקות וכן מיתוסים בני ימינו על בתים רדופים הם דבר מקובל בכל מקום, ועל אחת כמה וכמה בערים עם היסטוריה עתיקה וענפה כמו ירושלים. האגדות האורבניות נוצרות סביב מבנים שברבות השנים נודעו בשל כישלונות רבים של בתי עסק שפעלו או כאלה שאת דייריהם שפקדו אסונות תכופים. אמונות בכשפים, בקללות, בשדים ורוחות ובעין הרע, תרמו גם הם להיווצרות סיפורים על בתים המועדים לאסונות ועל בתים שיש בהם אנרגיות שליליות, בתים שמוטב לנטוש אותם – וקשה לפזר את הענן המרחף על מבנה כזה. נספר על מספר בתים מושמצים כאלו, שסביבם נוצרו המיתוסים שרובצת עליהם קללה וראוי להתרחק מהם.

אחד המבנים הללו הוא בניין 13 בכיכר ספרא, בניין אביחיל שפעל בו בעבר בית החולים הרוסי, אשר משמש כיום את עיריית ירושלים. המבנה הוקם ב-1865 ובו בית חולים עם 54 מיטות, שהעניק שרות לצליינים הרוסים. בתקופת המנדט הבריטי, שימש המבנה כבית חולים של הצבא הבריטי ובמלחמת העצמאות הוא שימש את חיילי צה"ל. מאז – הוא מוכר כבית אביחיל.

לאחר הקמת המדינה שוכנו בבניין מעבדות של משרד הבריאות והדסה. פרט למיטות האשפוז, שימש חלקו התחתון כבית לוויות. כאשר פשטה השמועה על כך, היו עובדים שסירבו לעבור לבניין. ב-1995 הגיע למקום מקובל ידוע שהעיד כי נשמותיהם של המתים מסתובבות בו בחופשיות, וכי העובדים מפריעים את מנוחתם. עד מהרה היו עובדים שנתקפו חרדה, וכמה מהם נשבעו כי ראו רוחות ושדים מסתובבים במסדרונות.

המסדרון הארוך בבניין והקרירות תורמים לתחושה הלא נעימה. העובדים נמנעים לרדת לקומת המרתף ששימשה כחדר מתים. על מנת להרגיע את העובדים הובא רב, שערך תפילה במקום וטען כי אין מקום לחששות, משום שלא מדובר בבית קברות, אלא בבית לוויות בלבד.

***

ברחוב יפו ניצב לו בגאון אחד הבניינים המושמצים בעיר אשר נחשב לכישלון ארכיטקטוני (גם על ידי האדריכל דן איתן שתכנן אותו). מדובר כמובן על בניין כלל. מזה שנים הוא מכונה בפי כל פיל לבן, דבר אשר בא להסביר כי הוא ריק ולא מאוכלס ולא ממלא את ייעודו. מעבריו הפנימיים בנויים בצורת ספירלה מוזרה, היוצרת חצאי קומות ומקשה על ההתמצאות בו.

בית עיני (צילום: אדם אקרמן)

הבניין הענק, 15 קומות וגובה של 54 מטר, שבנייתו החלה ב-1972, ונמשכה כ-20 שנה – תוכנן כמרכז קניות מקורה – הראשון מסוגו בירושלים. אך במקום להביא רוח מרעננת לעיר, מראשיתו הוא נראה חסר שמחה לעומת הקניונים המודרניים שנבנו מאז. מכירת החנויות התקדמה מראשיתה בקצב איטי וגם לא כל קומות המשרדים נמכרו. החנויות הושכרו או נמכרו למאות בעלים נפרדים, דבר שהקשה מאד על ניהול המתחם ועל הטיפול בשטחים הציבוריים שלו. ככל שחלפו השנים הלך הבניין והתנוון, בעלי עסקים הוחלפו במשרדים של חברות כח אדם ושל יבואני עובדים זרים.

ב-1981 פורסמה ידיעה בגלי צה"ל שביסודותיו טמון אדם שנרצח על ידי שני עבריינים מוכרים. הסיפור הזה – הפך לאגדה אורבנית פופולרית ולהסבר לכישלון ולרתיעה מהבניין. חקירת משטרה שללה את האפשרות שחברי כנופית הפשע קברו גופה ביסודותיו. לאחר שנים העבריינים הודו כי הם הפיצו שמועה זו במטרה לשבש את החקירה נגדם – וכי האדם שרצחו נקבר בחולות אשדוד.

בשנתיים האחרונות זוכה הבניין לעדנה מסוימת, בזכות עמותת "מוסללה", עמותה שמאגדת יזמים חברתיים-סביבתיים שהחלו לטפח את הגג במרחב לאירוח ולסדנאות – ונפתח מתחם קמפינג קטן – ללינה באוהלים.

***

במרחק לא רב מבניין כלל, ברחוב יפו 86, נמצא הבניין המפואר של לשכת הבריאות המחוזית. המבנה שימש בתקופה העות'מאנית כבית חולים שכלל כ-20 מיטות והוא מרשים ביופיו עד היום. חזיתו סימטרית ובראשו סמל הסולטנות העות'מנית. בחצרו היפה גדלים עצי דקל ואקליפטוסים. ברם, הבניין שמשך שנים רבות תושבי ירושלים האמינו כי שוכנים בו שדים ורוחות – התפרסם בזכות סיפור אמיתי ומתועד שארע בו בשנות הקמתו (1881). באותה שנה הוא הוקם על ידי משפחה ערבית-קתולית אמידה עבור בנם היחיד שעמד להינשא. אם החתן דאגה להלביש את הכלה שהוריה היו חסרי אמצעים, בשמלת קטיפה מעוטרת זהב ובכתר משובץ ביהלומים. הבית כולו עוטר בפרחים והשולחנות כוסו במפות משי עם מיטב המאכלים עליהם. אלא שתדהמתם ולאסונם של הורי החתן – בנם התמוטט לפתע מהתקף לב ונפטר במקום. האם האומללה החליטה לקיים בכל זאת את טקס החתונה – והחתן המת הוצמד אל כסאו ברצועות – לצד הכלה הבוכייה. האם השכולה יצאה בריקוד המסורתי לפניהם, ורק אחר כך קרעה את בגדיה והורידה את ההינומה מעל פני הכלה. הגופה הונחה בארון מתים ונערכה ההלוויה. אירוע האימים מתואר בספרה של ברטה ספפורד וסטר "ירושלים שלנו" – בתה של מייסדת המושבה האמריקאית. משך כעשור עמד הבניין בשיממונו – ורק ב-1890 החליטה מועצת העיר העות'מנית, להכשירו כבית חולים עירוני. ברם, בני ירושלים נמנעו מלהתאשפז בו והוא שירת בעיקר את עניי העם מהכפרים הסמוכים.

***

"בית עיני" ברחוב אגריפס ופינת שילה – הוא בית דירות רב קומות עם מראה המזכיר שכון רב דירות, שאינו הולם את נוף הבתים החד והדו קומתיים של הנחלאות. הבניין הוקם בראשית שנות ה-70 על ידי הקבלן מאיר עייני ויועד להיות בית דירות, משרדים וחנויות. מהתחלה מרבית העסקים בו לא צלחו, התחלופה של הדיירים היתה גבוהה ואפילו הסניף המרכזי של תנועת "כך", שהוקם בו נסגר בשל הוצאתה מחוץ לחוק. משך עשרות שנים מצבו של הבית לא השתפר וקונים לא מיהרו לרכוש דירות, מחירי השכירות ירדו – והוא התאכלס בעיקר באנשים קשיי יום ועובדים זרים. עובדות אלו הולידו אגדה אורבנית כי הבית קולל בזמן בנייתו על ידי הרב מרדכי שערבי – ראש ישיבת המקובלים "נהר שלום" – הנמצאת מאחוריו.

בית אביחיל (צילום: אדם אקרמן)

בוקר אחד עם הזריחה קם הרב להתפלל עם עלות השחר וראה שהבניין הגדול ההולך ונבנה מסתיר את קרני השמש. הרב פנה לעייני וביקש ממנו להפסיק לבנות לגובה ולהוריד את תוספות הבנייה שהסתירה את אור השמש מהישיבה. האגדה אומרת שלאחר שבקשתו לא נענתה, הטיל שרעבי קללה על הבניין. הקבלן שנפגע מהסיפור עשה כמיטב יכולתו לנפץ את האגדה העממית שהבניין מקולל.

אולם קשה לנפץ מיתוס וההוכחות ההנדסיות שהביא הקבלן, שהבניין אינו מסתיר את אור השמש בשעות הזריחה לא עזרו. כאשר שאלו את הרב שרעבי אם הוא קילל את הבניין, תשובתו היתה שלילית.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בכל אופן, עסק אחד הצליח מאוד בבניין וזוהי המאפיה הוותיקה "הבחירה הטבעית", שבעליו ערכו בו טרם הפתיחה, טקס מיוחד עם רב שבירך את המקום והתפלל להסרת כל קללה, במידה והיא רובצת על הבניין.

מינהל קהילתי לב-העיר בנחלאות פעל גם כן להסרת הלחש על בניין עייני לשיפור תדמיתו – ולשם כך גייס את הרב הספרדי הראשי לשעבר, מרדכי אליהו שיסיר את הקללה ויהפוך אותו ל"בניין מבורך".

***

בין הבתים "המקוללים" בולט סיפורו של הבניין המפואר "אוריינט האוס". הבניין נבנה בסמטת אבו עוביידה 6, המתפלג מדרך שכם ליד "אמריקן קולוני". הבניין הסגור מאז 2001, היה בין השנים 1993 לשנת סגירתו לסמל להיאחזות וללאומנות ערבית ומרכז לפעילות אשף. ב-2015 אושרה בקשת בעלי "האוריינט האוס", משפחת חוסייני, להחזירו לייעודו כבעבר ולפתוח במקום מלון יוקרתי. תוכנית השימור אושרה, אך המלון עדיין לא פועל. בבניין המסוגר והנעול פועלת כיום רק לשכת אונר"א של האו"ם.

ישיבת המקובלים נהר שלום (צילום: אדם אקרמן)

הבניין נבחר ב-1897 לארח את קיסר גרמניה וילהלם השני ורעייתו אוגוסטה ויקטוריה, בהגיעם לסיור בארץ ב-1898. בטקס שנערך בווילה הגישה בתו בת ה-8 של חוסייני, ראודה, שי לקיסרית (שטיח רקום עם סמל טורקיה). למרבה הצער ביקור ממלכתי זה הסתיים בטרגדיה קשה עבור משפחת אל-חוסיני. באותו הלילה עלתה הילדה לגג הבניין, לחזות בהכנות להדלקת מנורות שמן לכבוד הקיסר. אש מאחת המנורות אחזה בשמלתה. היא נכוותה בצורה אנושה ולא ניתן היה להציל את חייה. איסמאעיל שהוזהר לפני הטקס מ"עין הרע" – שהיא אם הקינאה – שעלולה לגרור מזל רע למגישה, דחה בזלזול אמונה זו. הוא אמר למתאבלים "לעולם אל תאמרו עוד שאין "עין הרע", עכשיו אני יודע שיש".

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

מחפשים דירה במרכז העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון