דעה | זה לא תרחיש אימים – זו המציאות: תתכוננו לעוד עונה קשה בבית”ר

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

שחקנים בכירים צפויים לעזוב ואפילו המאמן לא יודע אם יישאר כאן, למרות ששני הצדדים רוצים חתונה, שוב הכל שאלה של תקציב.
אם כל זה לא מספיק, גם אלי אוחנה מסיים חוזה הקיץ, האם הוא יישאר? אם זה תלוי במשה חוגג, וכרגע זה תלוי בו, כנראה שלא. זו היתה אחת העונות המתישות שעברנו. התחושה של פירוק והריסה ובעיקר חוסר אכפתיות של הציבור ריחפה מעל המועדון.
לכל אורך הדרך האמנתי שבית״ר תישאר, אבל בפרק הזמן שבין עזיבת קומאן להגעת אבוקסיס, נדמה היה שזה הולך ומתפורר ואפילו אני השלמתי עם הירידה הצפויה. התקשיתי לראות את בית״ר מתמודדת איתה. לבסוף – אל תשאלו איך ולמה – בית״ר הצליחה להישאר בליגה. זה לא מובן מאליו וקרה הודות לקסמים של אבוקסיס, אבל מה הלאה? לא כל כך ברור.
אבוקסיס הוכיח השנה שהוא יכול להעמיד קבוצה ראויה ולוחמת גם בתקציב מינימלי. צמרת? אל תגזימו. ובכל זאת, חוסר הוודאות סביב בית״ר משתק ומונע מהמועדון אפשרות להתקדם ולתכנן את העונה הבאה כראוי. התקציב חונק את המועדון, ירדן שועה לא יישאר כאן (אני חושב שבאר שבע עם ז׳וסואה זה אחלה שידוך), גם אוראל דגני כנראה יעזוב (כמו שועה גם לו חוזה לעונה הבאה ובכל זאת) וכך גם מיכאל אוחנה (חבל, עד שהתעורר).
אז מי יישאר? ומי יבוא? זה מה שכולם שואלים את עצמם.
בגזרת האוהדים נדמה שהאדישות שולטת, הפילוג בקרב הקהל נמשך, המצב הבטחוני תופס את רוב תשומת הלב הציבורית ומשאיר אבק למאבק הקיומי של בית״ר, ובטח שלא משאיר מקום למחאה נגד חוגג.
טוב היה אילו האוהדים היו מתאגדים ויוצאים ביד אחת כנגד בעל הבית, אבל מה שקורה בפועל זה מצב אבסורדי שבו במקום שיתוף פעולה, יש יוזמות חד צדדיות לא מאורגנות שנגמרות בזיקוקים לחלון של השכנה או לעג ברשתות החברתיות (״איזו מחאה, הגיעו רק 8 אנשים״). בינתיים האוהדים ממשיכים לשבת בשקט, בוהים, מנסים לתפוס את המציאות המשוגעת הזאת, אי הוודאות הנוראית – מחכים שיבוא רוכש. יושבים ומחכים.
ובנימה אישית, זה נורא עצוב לראות את מה שהמודרניזציה עשתה למכבי חיפה ומכבי תל אביב, ואפילו הפועל באר שבע, לעומת התהומות אליהן הגיעה בית״ר, שלא הסתגלה לעידן החדש, שעדיין ״מתעסקת בקקה״, כמו שאומרים ברחוב, או לא מוצאת את דרכה, כפי שאני רואה את זה. זה עצוב גם בשביל הילדים שהיינו, שגדלו – ורואים את הקבוצה שלהם במקום כל כך נמוך, מוטלת כאבן שאין אף אחד חפץ בה, אבל זה עצוב גם בשביל הילדים של עכשיו, ואלה של מחר – שירושלים הגדולה, עיר הבירה של ישראל, לא יכולה להציע להם קבוצה אחת עוצמתית וטובה להזדהות איתה.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון