בשנתיים האחרונות עלינו כולנו לנסיעה על רכבת הרים, שטלטלה את חיינו, את השגרה שלנו, את כל אורחות החיים המוכרות והמובנות מאליהם. כולנו, גדולים וקטנים, עברנו תהליכים רגשיים מורכבים ונאלצנו לצאת מאזורי הנוחות שלנו. בתחילה: איום קיומי – על הבריאות, על הפרנסה, על חיינו כפי שהכרנו אותם. בשלב ההוא, אי שם לפני כשנתיים, התמודדנו עם משבר חריף – גייסנו את כל הכוחות, השקענו הרבה בבית – סידרנו מגרות ואלבומים, בישלנו עם הילדים ואולי אפילו התחלנו לעשות ספורט. לרגעים הרגשנו שזכינו ברגע של עצירה במרוץ – רגע שאיפשר להסתכל על החיים שלנו כמו שהיו עד כאן, ואולי אפילו לבחור מחדש מה חשוב לנו ואיך לחיות את חיינו.
הייתה תחושה שאחרי פסח, אותו חגגנו אחרת, נחזור לשגרה וזו הייתה תחושה כמעט כמו רגע לפני סוף החופש הגדול – כיף. אולם לא הרבה השתנה והשגרה הלא צפויה הפכה שוחקת ומתישה יותר ויותר.
ואיפה זה תופס ילדים?
הילדים, בתחילה – קצת כמו בחופש גדול, נהנו מהשחרור. חלקם הגדול שמח לא ללכת לבית הספר ולגן, חלק מהילדים נהנו לבלות יותר זמן עם הוריהם וחלקם אפילו גילו שנחמד ללמוד בזום – אפשר לישון עד מאוחר יותר, אפשר להישאר וללמוד בבית ואולי גם קצת להימנע מהתמודדויות לא קלות (חברתיות ולימודיות). במרפאות בריאות הנפש בחודשים הראשונים של המגיפה היה די שקט. גילינו ילדים עם חרדה חברתית – בהקלה גדולה כשאינם נדרשים להתמודד עם האתגרים החברתיים. פגשנו ילדים עם קשיי קשב שגילו שבזום, כשכל הכיתה על "השתק" יש פחות הסחות דעת. היו הורים שתיארו שסוף סוף הם מרגישים שותפים ללמידה של ילדיהם, רואים אותם לאורך היום ובעצם – תמיד רצינו להיות איתם. אבל ההקלה הזו הייתה זמנית.
ילדים יכולים וצריכים לצאת מהשגרה וליהנות מזה, אבל חייבים שתהיה שגרה לצאת ממנה. ילדים, ובעיקר מתבגרים, יכולים לפתח את יכולותיהם העצמאיות, יכולים לבשל לעצמם, יכולים להישאר בבית בלי השגחה, כל היום, יכולים ליהנות ממשחק וירטואלי במשך שעות, בלי הפרעה. אבל לא כל יום, לא לאורך זמן, במשך שבועות וחודשים. נער מתבגר שנשאר בבית סוף שבוע, כשהוריו נוסעים – נהנה לתרגל עצמאות חדשה. נער מתבגר שנמצא לבד ימים רבים, חווה בדידות, ניכור וחוסר אונים.
הורים רבים מצאו את עצמם לבד בהתמודדות עם ילדיהם. כולנו הבנו שיש לנו תפקיד חשוב כאן, שהאחריות לספק את כלל הצרכים ההתפתחותיים של הילדים והמתבגרים עברה אלינו. המסגרות החינוכיות, בתי הספר והחוגים הופסקו. פחות הסעות, פחות שיעורי בית, פחות סנדוויצ'ים לארוחת עשר שצריך להכין – אבל מה עושים עם החלל שנוצר? לא כולנו נולדנו מפעילים בימי הולדת, לא כולנו חובבי יצירה ולא כולנו מסוגלים להיות גננות או מורים. מי בכלל יודע מה הצרכים ההתפתחותיים של ילדים ומתבגרים?
כל בני האדם צריכים ביטחון – פיזי ורגשי, צריכים קשר אנושי, צריכים להיות חלק מחברה, צריכים ללמוד ולהיות בתהליך של התפתחות. איך זה נראה בגילאים השונים? מה הילדים שלנו צריכים בכל שלב בהתפתחות שלהם? על מה להקפיד? ואיפה לשחרר?
גיל הינקות:
התינוקות הקטנים קיימים ומתפתחים בתוך הקשר האנושי, הם מתפתחים בעודם עם אדם אחר הדואג להם, מזהה באופן רגיש את הצרכים שלהם ומגיב אליהם. הם מבינים ולומדים את העולם במידה רבה דרך העיניים והתחושות של הוריהם והמבוגרים הקרובים להם. ההורים מהווים עבור התינוק את עיקר הקשרים החברתיים ומייצגים עבורו את העולם. תינוקות צעירים, הנמצאים עם מבוגר השומר עבורם על שגרה (אוכל, שינה, טיול וכו'), פנוי לזהות את הצרכים שלהם, להסתכל עליהם ולהגיב אליהם, מטפל בהם ונהנה מנוכחותם – מתפתחים היטב.
האתגר הגדול להורה לתינוק צעיר בימי המגיפה נמצא ביכולת שלנו להיות פנויים, קשובים ופתוחים לילדינו. והאתגר קשה כאשר מתמרנים בין עבודה מהבית ובמיוחד כאשר אין להורה את הזמן, השקט והפנאי לעצמו. הדרך היחידה לעמוד באתגר היא לקחת את הזמן הפרטי של ההורה לעצמו ולהטען מחדש.
ההמלצה הכי חשובה להורים לתינוקות קטנים, הנמצאים בבית לאורך זמן, כאשר המסגרות החינוכיות נסגרות תהיה – מצאו את הזמן לעצמכם. קחו "פסק זמן" מהילדים, תעשו משמרות. למען בריאותו הנפשית של ילדכם – קראו עיתון, דברו בטלפון, תהיו קצת לבד. כך תוכלו להיות באמת איתו, ולהיות עבורו "עולם" כשאתם ביחד.
גיל הרך:
ילדי הגן עסוקים באתגרים התפתחותיים נוספים – ביסוס העצמאות שלהם באכילה, רחצה, התלבשות, משחק ולמידה, התפתחות מוטורית ושפתית, פיתוח יכולת לוויסות עצמי של רגשות, מאבקי שליטה. בגילאי הגן הילדים צריכים הורה שיוכל להתוות סדר יום קבוע וברור – מסגרת צפויה, שתקנה ביטחון. סדר היום הברור מפחית עימותים, מרגיע ועוזר לילד להבין מה צפוי לו ומה מצופה ממנו.
ילדי הגן צריכים זמן למשחק חופשי ופתוח, עם הורים, עם אחים וגם לבד (בנוכחות ההורים). ילדי הגן צריכים ורוצים להיות שותפים בנעשה בבית – בהכנת ארוחות, שטיפת כלים ותליית הכביסה. זה השלב בו הילדים באמת שמחים ורוצים לעזור בבית. אמנם העזרה לא תמיד יעילה, ולרוב איטית ומלכלכת – אבל פיתוח המיומנויות לתפקוד עצמאי ופיתוח השותפות בבית ובמשפחה חשובים מאוד.
ועוד טיפ חשוב – צאו מהבית. כל יום. לטייל בחוץ, לגן המשחקים או סתם למכולת. ההשפעה של השמיים, השמש והאוויר הפתוח על מצב הרוח היא אדירה.
גילאי בית הספר היסודי:
ילדי בית הספר היסודי, ובמיוחד הילדים שנכנסו לכיתה א' בזמן המגיפה, מתמודדים עם אתגרים חדשים נוספים. למידה, הגבלות חדשות על סדר היום – זמן ללמוד וזמן להפסקה, מטלות ודרישות חדשות. בשנות בית הספר היסודי הילדים מפתחים יכולות חדשות ובונים את תחושת המסוגלות שלהם. הערך העצמי של הילד נבנה מתוך ההישגים שלו, המיומנויות אותן מצליח לפתח. כאשר קיימים קשיים בלמידה, ברכישת קריאה וכתיבה, בהתמודדות עם למידה מרחוק, חשוב ביותר להשקיע בפיתוח תחושת המסוגלות גם במקומות אחרים, ולא רק בלמידה – משחק כדורגל יכול להיות מקום נהדר להצליח בו.
ילדי בית הספר היסודי מבינים בהדרגה מהי מחלה ומהו מוות, מהי מצוקה כלכלית ומהו איום פיטורין. מגיפת הקורונה הציבה בפני הילדים לא מעט נושאים חדשים היכולים לעורר חרדה, ולהורים תפקיד חשוב במתן מידע אמיתי באופן מותאם.
גיל ההתבגרות:
בגיל ההתבגרות המתבגרים מבססים את הזהות העצמית הבוגרת שלהם בתהליך הדרגתי. התהליכים ההתפתחותיים החשובים האלה מתחילים להיווצר באינטראקציה עם מתבגרים אחרים. שם מוקד ההזדהות, שם מתאמנים ביצירת מערכות יחסים בשלות של חברות, שם עסוקים בסוגיות של קרבה, אינטימיות ונאמנות. המתבגרים הצעירים בעלי יכולת בסיסית לדאוג לעצמם ויכולים להישאר לבד בבית. הם נמצאים בתהליך הדרגתי של מעבר מתלות לעצמאות, והתהליך הזה אינו רציף. המתבגר יכול להיות לבד בבית, יכול להכין ארוחה, יכול לארח, אבל לא יכול להכין את כל הארוחות ולא יכול לגור לבדו.
ילדי חטיבות הביניים עברו שנתיים קשות ביותר. חלקם עשו מעבר למסגרת חדשה, כמעט בלי לפגוש את המורים והמחנכים ואת החברים החדשים לכיתה. הם נדרשו לנהל סדר יום עצמאי, לבד בבית, ולקחת אחריות על הלמידה והמשימות שלהם. הם נפגעו מצמצום של האינטראקציות החברתיות. למעשה – הם נדרשו לנהל אורח חיים של אדם בוגר, באופן מוקדם מדי.
תלמידי התיכונים "זכו" להתמודד עם מגפת הקורונה כשהם מעט בוגרים יותר ו"זכו" לחזור למסגרות החינוכיות מוקדם יותר (יתרון אחד לבחינות הבגרות).
שנות ההתבגרות מתאפיינות באפשרות להתנסות בתפקידים שונים, ללא מחויבות. המתבגר יכול לנסות ולבדוק כיוונים שונים, להתחיל התחלות חדשות ולעזוב בלי לשלם מחיר יקר על העדר המחויבות, נטייה טבעית ובריאה זו להתנסות וחיפוש הוקצנה אצל חלק מהמתבגרים בתקופת המגיפה, כאשר מתבגרים רבים מתקשים לחזור ולקבל עליהם את כללי המסגרת ולמעשה נשמטים בהדרגה מהמסגרות החינוכיות. האתגר הגדול של הורים למתבגרים הוא לשמור על קשר והשגחה לצד מתן חופש ועצמאות, עם מעורבות ותמיכה מופחתת של מורים ומדריכים, ההורים נמצאים בתפקיד המבוגר האחראי לבד מתמיד.
ומה הלאה?
לצד ילדים ומתבגרים הסובלים מקשיים רגשיים ניכרים, פגשתי גם ילדים ומשפחות הצולחות את האתגרים של מגיפת הקורונה. המאפיינים הבולטים של המשפחות ה"חזקות" הם תקשורת פתוחה, הנאה משותפת, יכולת לקיים שגרה לצד יכולת גמישה להשתנות. היכולות המשפחתיות הללו מתבססות על הקשרים והכוחות שהיו במשפחה מאז ומעולם, על המעורבות והשותפות של כל בני המשפחה ועל ההובלה הרגישה של ההורים. לאורך השנתיים האחרונות שמעתי הרבה מאוד רעיונות נהדרים של הורים וילדים להתמודדות עם סגרים, בידודים וקשיים נוספים. היו משפחות בהן הקפידו על מפגשי זום עם סבא וסבתא, כאשר יש למפגש תוכן מוגדר – סבתא יכולה להקריא סיפור לפעוט, יכולה ללמוד וללמד משהו, הקשר הבין-דורי נשמר, הבדידות קצת מופגת וכולם מרוויחים. היו משפחות שיצרו "קפסולה" משותפת עם משפחה של שכנים או חברים. כך ניתן לחלוק את תפקידי המבוגר בהשגחה ועזרה ולגוון את המפגשים החברתיים של הילדים. היו משפחות שהגדירו מחדש תפקידים בבית – בבישול, בניקיון ובכביסה – כשכולם בבית יש יותר משימות וכשחולקים אותם עוזרים לילדים ללמוד מיומנויות חשובות ולהיות שותפים בנטל.
בשורה התחתונה האתגר הגדול הוא למצוא איזון מחדש – בין זמן של כל המשפחה יחד, זמן אחד על אחד (חשוב גם למתבגרים!) וזמן לבד, חשוב לשמור על מעורבות ועניין בחייהם של הילדים, חשוב לייצר סדר יום ברור וחשוב גם לצאת מהבית. וכמובן – כאשר הקשיים מטרידים ומדאיגים – תמיד אפשר לפנות ולהתייעץ.
מערך בריאות הנפש של שרותי בריאות כללית כולל צוות מיומן של רופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים במרפאות הקופה ובמרפאות ספקים. המרפאות מציעות שרותי הערכה ראשונית והתאמת תכנית טיפול – מעקב פסיכיאטרי, טיפול רגשי לילדים ונוער והדרכות הורים. ההפניה למסגרות בריאות הנפש נעשית על ידי רופאי הילדים והמשפחה.
רוצים להישאר מעודכנים?
תוכן מקודם
תגובות