דעה | אין לאן לברוח: לאלי אוחנה יש אשמה לא מבוטלת במצבה של בית"ר

בחודש מאי האחרון מונה אלי אוחנה למנהלה המקצועי של בית"ר על ידי הבעלים משה חוגג, מספר ימים לאחר מכן כתבתי כאו טור שעסק במינוי של השחקן האגדי לתפקיד. כבר אז ציינתי כי במידה ויהיה כשלון, ויש כזה, החיצים יופנו אליו וזה יהיה כאב ראש לא קטן עבורו. מצבה של בית"ר כידוע בכי רע והיא נמצאת בתסבוכת עמוקה במאבקי התחתית ובמלחמת הישרדות קיומית. עם כל האהבה והערכה שיש לי לסמל הכי גדול של בית"ר אי אפשר לברוח מכך שאוחנה נכשל ובגדול. אפשר לנתח את המספרים הרעים או להגיד שהאחריות היא של משה חוגג, אבל אי אפשר שלא להתייחס לחלקו של החלוץ העבר האגדי למצב.

מאז שאוחנה הגיע לבית"ר, גם אם לא באשמתו, המועדון עסוק בלא מעט רעשים תקשורתיים, בעיקר סביב בעלי הבית – משה חוגג ואלי טביב – והתנהלותם מעוררת המחלוקת.
לזכות אוחנה יאמר, שלפחות מול חוגג הוא עמד על הרגליים האחוריות כדי שבית"ר לא תתפרק לגמרי בחלון ינואר האחרון, והשאיר לו ולקבוצתו האהובה סיכוי להינצל מירידה. בשורה התחתונה, מבחינה מקצועית הוא שותף לאחת הקבוצות החלשות בתולדות בית"ר ואי אפשר לברוח מההבדלים התהומיים בין הצלחתו כשחקן לכשלונותיו כמנהל מקצועי (וכמנהל).
בחירת הזרים בבית"ר השנה היא רעה מאוד, כשלמעט מחיאס, כל יתר הזרים נחשבים בעיני לכשלון וזה כאמור חלק מהתחום של אוחנה בבניית הקבוצה הנזקפת לרעתו. סגל השחקנים באופן כללי מזכיר יותר בניית קבוצה של החלק התחתון בטבלה ולא מפתיע שבית"ר נמצאת שם כאשר היה אפשר לבנות סגל ראוי יותר שמתאים לקבוצה כמו בית"ר. אפשר לתרץ בכך שיש בעיות כלכליות, אבל בקיץ עדיין העמיד חוגג תקציב ראוי, מהגבוהים בליגה, ואוחנה פשוט בזבז אותו. רק לשם המחשה – אי אפשר היה להנחית שחקן כמו אדוארדו גררו ממכבי תל אביב שחתם ביריבה העירונית דלת האמצעים? זה עד כדי כך מסובך?
גם אם התקציב מוגבל כביכול, עדיין אפשר לאתר כשרונות בכסף לא גדול שיכולים לפרוץ, ממש כמו בר כהן מנוף הגליל, אבל כנראה שלבית"ר בכלל ולאוחנה בפרט אין “עין טובה" לשחקנים.
הפועל חדרה הצנועה מצליחה בתקציב קטן לגבש קבוצה טובה במחירי מציאה ואילו בית"ר הגדולה לא מצליחה לפגוע בשום דבר, אולי רק בליבם של אוהדיה הנאמנים הכואבים את מצבה העגום.
שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהב את אלי אוחנה ומעריך את מה שעשה עבורה, אך יחד עם זאת איני יכול לשקר לעצמי ולהמשיך להגן עליו ולהסיר ממנו את אחריות למצב.
אוחנה חייב להבין שעם תפקיד כה חשוב באה אחריות גדולה והוא חלק מהמצב של הקבוצה. עמוק בליבו אני בטוח שהוא יודע שזה סגל שלא תואם את הדי.אן.איי הבית"רי. הדוגמא הטובה ביותר היא האסלביינק שעם כל הכבוד לשער היפה שכבש ביום ראשון האחרון נגד סכנין, זה לא החלוץ שבית"ר צריכה להישען עליו והוא ראי למצבה הרע. מדי פעם בית"ר תנצח כמו שהחלוץ יכבוש, אבל זה מוביל אותה הישר למאבקי התחתית.