מגדל שנלר ו"מחנה שנלר" היו משך שנים רבות מציוני ההיכר הבולטים של ירושלים. הצריח הענק המתנשא על סביבתו היה סמל לרובע גרמני הנתון מאחורי חומות. רובע שאת הקמתו יזם המיסיונר הגרמני יוהן לודויג שנלר. הקמתו ב-1860 הפכה תחנת מיסיון נידחת למפעל החינוכי-מקצועי המפואר ביותר של הגרמנים בארץ ישראל.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
המקום, שהחל כבית יתומים שיזם שנלר עבור קבוצת ילדים שהציל מהטבח שעשו הדרוזים בלבנון בנוצרים מרונים, היה הגרעין לבית החינוך הפרוטסטנטי הגדול ביותר מסוגו במזרח התיכון. "בית היתומים הסורי" הפך בהדרגה לשכונה גרמנית בצפון-מערב העיר, אחות למושבה הגרמנית הטמפלרית בדרומה. המתחם שהקים שנלר על בנייניו (האחרון שבהם הושלם ב-1934), גדל בהדרגה והוענק בהם חינוך איכותי לקרוב לאלף חניכים שלמדו בו. במקום נבנו גם מספר בנייני מגורים, עבור למעלה מ-100 מורים מקצועיים שלימדו בו. בנוסף לערבים נוצרים מקומיים, למדו במקום גם חניכים מארמניה, סוריה, מצרים וחבש. בבתי המלאכה המשוכללים למדו בין השאר חקלאות, דפוס, פחחות, נגרות וחייטות. בבית הספר העיוני הוכשרו תלמידים להוראה ולמקצועות אקדמאים כמו הכנה לרפואה לעריכת דין. בית החרושת ללבנים ולרעפים ובית הדפוס היו מהמתקדמים בארץ. במבנה המרכזי בן 3 הקומות ושתי חצרות – שעליו מגדל הפעמונים – רוכזו רוב שרותי הקהילה של המוסד החינוכי. תחילתו היתה בבית המגורים של לודויג שנלר, שנבנה ב-1856 והיה הבית הראשון שהוקם מחוץ לחומות, ובנייתו והרחבתו נמשכו עד 1910. בתוכו היו חדר האוכל, הספרייה, רוב כיתות הלימוד ואולם כנסייה מרשים. המגדל היפה כולל שעון מכני וכיפת ברזל, והותקנו בו שלושה פעמונים מתנת הקיסר וילהלם השני. כמו כן טבוע בו סמלו של מוסד שנלר – שה האלוהים (המסמל את ישו).
מאז הקמת המתחם לפני כ-150 שנה, עבר המקום גלגולים רבים. במלחמת העולם הראשונה שימש הבניין הראשי, כמפקדה של הצבא הטורקי והאוסטרי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 גורשו הגרמנים מהארץ, ומתחם שנלר היה למחנה צבאי בריטי מבוצר, שבתוכו היה גם מחסן נשק ענק. לאחר עזיבת הבריטים בשנת 1948, עבר המקום לרשות צה"ל ושימש משך 60 שנה כמחנה צבאי של פיקוד העורף וחיל הרפואה. ב-2008 פינה צה"ל את המחנה – והחל תהליך הפיכתו לשכונת מגורים חרדית. עד עתה נבנו במקום כ-800 יחידות דיור, תוך הבטחה לשימור מרבית הבניינים ההיסטוריים וייעודם כמבני ציבור. נינתו של לודוויג שנלר, שביקרה בארץ ב-2006, נתנה הסכמתה המלאה לתוכנית השימור. משפחת שנלר הביעה שביעות רצון מהעובדה כי הבניינים העיקריים ישומרו ותונצח ההיסטוריה המשפחתית. במקום מבנה צבאי מסוגר – תקום שכונת מגורים. החומות סביב הבסיס יפתחו ורחובות האספלט, הצריפים של מגורי החיילים יהרסו ומגרשי המסדרים הצבאים יהפכו לגני משחקים, ינטעו עצים, ויוקמו פארקים לבילוי.
חלק מחלום ורוד זה התממש, אך המצב בשטח מראה כי קשה לגשר בין ההיסטוריה לבין המציאות. המתחם הפך לשכונה חרדית על כל סממניה, ושימור מרבית המבנים עדיין לא בוצע. רק בניין אחד שופץ ביסודיות, אף אחד מהמבנים עדיין לא פתוח לביקור הציבור הרחב וחמישה מהם נעולים ומוקפים בגדרות. לעומתם, שני הבניינים שעברו לגופים חרדים – שוקקים חיים ומשמשים כתלמודי תורה. למתכנן תוכנית השימור נבחר ד"ר האדריכל גיל גורדון, שהתמחה שנים רבות בחקר תולדות ההתיישבות הגרמנית במקום (זו היתה גם עבודת הדוקטרט שלו). גורדון הגיש תוכנית מפורטת, שאמורה היתה להפוך את 50 הדונם של המתחם, עם מאות יחידות הדיור שייבנו סביבו עבור המגזר החרדי, לשטח מעבר פתוח לקהל הרחב. מעבר שיכלול פארקים ושדרות עצים בששת כיכרותיו. גורדון סימן שמונה בניינים היסטוריים בולטים לשימור ובניית חניון תת-קרקעי ענק.
התוכנית אושרה בשנת 2005 וכיום, בחלוף 17 שנה לאישורה, ניתן לסכם כי הבניינים שסומנו לשימור, הפכו למובלעת במתחם החרדי. כאמור, רק אחד מהם עבר תהליך שימור קפדני. בניין נוסף הועבר לרשות חסידי גור, לא שוקם כמובטח והפך לתלמוד תורה. חמישה בניינים נחתמו ונראים עזובים והבניין הראשי משווע אף הוא לשיקומו. כל זאת מאחר והעירייה לא מצאה יזמים המעוניינים להשקיע בשימור היקר ולהפכם למבני ציבור. מסתבר כי ללא משאבי מדינה או הקמת קרן שימור, יזמים לא יכולים לעמוד בעלויות השימור.
לדברי גיל גורדון: "זו היתה התרשלות חמורה של העירייה , עקב לחץ פוליטי של המגזר החרדי, להעניק את מעון העיוורים הנאה והמרשים (שהוקם ב-1903) לחסידות גור, ללא שיקום קודם יסודי. לדעתי לא מאוחר עדיין להתחיל בפינוי זמני של שוכני הבניין, לשכן אותם בקרוואנים שיוצבו בסמוך, ולקיים עבודות שיקום בתוכו".
החניון התת קרקעי הוקם וקיימת התחייבות כי כאשר יסתיים תהליך השקום וההתחדשות של המתחם כולו, ייסגר החניון הזמני הנמצא מול בניין מעון העיוורים, והכניסה למתחם כולו תהייה רגלית. בשדרת המעבר הראשית, נטעו אמנם עצים – אך הרחבה רוצפה בלבנים שחורות-אפורות המעניקות הרגשת קדרות. השלטים הכחולים על גבי הבניינים לשימור, המספרים את ההיסטוריה שלהם, נמצאים במקומם. אולם השלט העיקרי בכניסה הראשית לרחוב מלכי ישראל, המספר על העבר הגרמני של המקום – נמרח בזפת. קטע באורך כ-100 מטר מחומת האבן בחזית נהרס, כדי לפתוח מעבר פנימה וגם לאפשר רצף הליכה בין השכונה החרדית החדשה והשכונות הוותיקות כמו גאולה ומאה שערים.
המחדל הבולט ביותר בעיני המבקר, הוא שהבניין המפואר המרכזי, עם הצריח עומד בשיממונו. בבניין ענק ועוצמתי זה, המשתרע על פני כ-9,000 מ"ר, מתבצעים רק תיקוני חירום בהתקרב החורף. על מנת להיכנס לבניין אין צורך לעבור דרך המתחם, כי הוא הצמוד ביותר לרחוב מלכי ישראל. הבניין מיועד לשמש כמוזיאון לפרטי יודאיקה נדירים, תחת השם "בית קהילות ישראל".
משפחת הלל שיזמה את הקמת המוזיאון, נמצאת בשלב של גיוס תרומות מיהודים ספרדים אמידים, לצורך הכשרת פנים הבניין והקמת תערוכה מתמדת של הכלים. התצוגה תהייה מיועדת לא רק לציבור חרדי, אלא לקהל הרחב. עד כה התקיימה רק בבניין תערוכת ציורים בודדה והמבנה רחב הממדים ממתין להשקעה רבה של משאבים לשמרו ולהפיכתו למוזיאון אטרקטיבי לכלל הציבור הישראלי ולתיירים.
לדברי גיל גורדון: "אין תאריך יעד לפתיחת המוזיאון. להערכתי, לאחר שיגויס הכסף, יימשך התכנון של המוזיאון לפחות כשנתיים. ביצוע שימור של בניין כה ענק עם פיתוח, לוקח עוד שלוש שנים לפחות".
נראה כי לאור מצב זה, אין סיבה עדיין למבקר הסקרן לבקר במתחם שנלר. המבקר לא יוכל להיכנס למבנים ההיסטוריים ולהנות מהם. לחיוב ניתן לסכם, כי פינוי מחנה שנלר יצר מובלעת חרדית הנהנת מהמודרניזציה של ירושלים, מדיור מרווח ומאיכות חיים משופרת, זאת ללא השוואה לשכונות החרדיות הוותיקות.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
ישראל
האשמה היחידה היא של עיריית ירושלים!!!
כיצד נתנו לני חודש לחסידות גור השוכנת בסמוך לשנלר טופס 4 למבנה בעת הכנסת שלהם הגדול ביותר בירושלים… בזמן שלא מלאו את חלקם לשמר את החלק שקיבלו בשנלר, פשוט עיריית ירושלים עושה ככל העולה על רוחה, עצוב שככה.
מתושלח
חצי מעובדי העירייה מושחתים, ראש העיר מושחת , המנכ"ל מושחת , בסוף כל תיבת פנדורה נפתחת !!!!!
ליאת
כן ירבו!