דעה | מה ירושלים צריכה ללמוד מפרעות מאי בערים המעורבות?

ירושלים היא עיר מגוונת ומרתקת. חלק מהיופי שלה היא בשילוב בין אוכלוסיות שונות שנמצאות בעיר – דתיים, חילונים, מסורתיים וחרדים. יהודים וערבים. מואזין שקורה למתפללים לבוא לתפילה ומזכיר ליהודי להתפלל את תפילת המנחה. כולם קוראים לירושלים בית וכולם רואים בה עיר מיוחדת במינה.

אך היופי הזה הוא גם מהווה אחד האתגרים הכי קשים של ירושלים. על היחסים בין בני עם ישראלים השונים נקבעות כמעט תמיד תוצאות הבחירות למועצה בעיר. היחסים בין המיעוט הערבי לרוב היהודי עולים מעל לוויכוח פוליטי ומגיעים לאלימות ולצערנו גם לפיגועי טרור.

לאורך השנים, ממשלת ישראל התעלמה למעשה מהמתח שבין מזרח למערב ירושלים. אנשי שמאל רצו בכלל לחלק את מזרח ירושלים, אז למה להתעסק בבעיה זמנית? אנשי ימין רבים ניסו להתעלם מעצם קיומם של ערביי מזרח ירושלים.

בשנים האחרונות, חל שינוי בריא והממשלה, ביחד עם העירייה, התחילה תהליך של אינטגרציה של ערביי מזרח ירושלים לתוך ירושלים. השינוי הבולט ביותר נמצא בהחלטת ממשלה 3790, שבה ממשלת ישראל החליטה להשקיע מיליארדי שקלים במזרח ירושלים כדי לצמצם את הפערים בין התשתיות והשירותים שמקבלים תושבי מזרח ירושלים אל מול המערב.

התפיסה השתנתה – אנשי ימין כמוני ראו באינטגרציה מעשה ריבוני כי ריבון לוקח אחריות על האוכלוסייה שחיה על שטחו, ואנשי שמאל גם הצטרפו כשהם ראו בזה נושא של זכויות תושב ואדם. משני צידי המגרש גם היתה תקווה אמיתית שצמצום הפערים בתשתיות יביא לאינטגרציה וכך יוריד את הסכנה לאלימות.

ובכן, במאי האחרון, בפרעות שהתקיימו בכל הערים המעורבות בארץ, נוכחנו לדעת ש-לצערנו – טעינו.

צמצום פערים ורווחה כלכלית לאוכלוסייה הערבית בעיר לא תפגע בשאיפות הלאומניות של ערביי ישראל.

בפרעות שהתקיימו בלוד, רמלה, עכו ובכמעט כל הערים המעורבות בארץ, היה מכנה משותף אחד. לא העניים התקוממו אלא גם מעמד הביניים. רוב המעורבים בפרעות היו ללא רקע פלילי. עו"ד אהרון גרבר, מפורום קהלת שחקר את הנושא הגיע למסקנה ש"גם במסקנות ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 שלט הנרטיב שהמניע לאירועים הוא רווחה והזנחה ולא אופי לאומני־גזעני. הנתונים מראים בבירור שהאמירה הזאת רחוקה מהמציאות".

וכך התזה הזאת קרסה, והמחשבה שצמצום פערים בירושלים תביא להפחתת האלימות הופכת ללא רלוונטית כלל.

אין ספק שהסיבות האחרון להשקעה במזרח ירושלים עדיין נוכחות. ימנים צריכים להבין שאם רוצים שירושלים תהיה מאוחדת, אז עיריית ירושלים צריכה להתייחס למזרח ולמערב באותה צורה ולתת שירות ריבוני לשני חלקי העיר. מי שמבחין ביניהם הוא זה שמחלק אותה.

גם שמאלנים צריכים להבין שאם עיריית ירושלים לא תיקח אחריות על מזרח ירושלים, האוכלוסייה תשלם מחיר בזמן שהיא מחכה לחלוקת העיר שכנראה אף פעם לא תגיע.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לכן, אני עדיין תומך בהשקעה הזאת.

אבל גם אם יש לנו אחריות על מזרח ירושלים, אל לנו להתבלבל עם תקוות שווא שרואות בהשקעה הזאת כלי להפחתת החיכוך בין האוכלוסיות.

המתח בין ערביי ירושלים והיהודים החיים בעיר נובע מסכסוך לאומי ארוך שנים, ולא מהזנחה. מי שחושב שזריקת תקציבים על הבעיה תביא לפתרון בעצם חושב שעם מספיק כסף, אפשר לקנות את הרגש הלאומי של בן אדם. אולי זה נכון לגבי יחידים, אבל זה לא נכון להמון. אם מישהו היה אומר שהוא יקנה את ליבי בכסף וככה יהפוך אותי לאנטי ציוני ופרו פלסטיני, הייתי כועס עליו ואומר שהוא מזלזל ברגש הלאומי שיש לי. אז בואו לא נזלזל גם בערביי העיר.

הדרך היחידה לשמור על השקט בעיר היא דרך לא דרך השקעה אלא דרך הרתעה.

כמו שכתב זאב ז'בוטינסקי במאמרו המפורסם "קיר הברזל": "כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא יבגדו בתקווה זו לא תמורת אי־אלו מילים מתוקות וגם לא תמורת כריכים מזינים. וזאת דווקא מפני שאין הם אספסוף אלא עם חי".

מי שרוצה אינטגרציה והורדת מתחים צריך לשאוף לישראל עם ריבונות חזקה.

• הכותב הינו דן אילוז, לשעבר חבר מועצת העיר מטעם סיעת התעוררות (צילום: ראובן קפוצ'ינסקי)