יו"ר הנהלת יד ושם: "רואים בתקופה הזאת תופעה של זילות של השואה, לא הכחשה, אבל לצערי זילות"

כשיו"ר הנהלת יד ושם דני דיין התמנה לתפקידו בחודש אוגוסט האחרון, מיד עלו ביקורות פוליטיות כנגד המינוי, זאת על רקע כהונתו בעבר כיו"ר מועצת יש"ע. "מבחינתי, כשמוניתי לתפקיד שמתי חומה סינית ביני לבין כל עיסוק פוליטי", הוא מבהיר בראיון ל"כל העיר" לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל היום, חמישי (27.1.2022), "אני אשמור מכל משמר על הממלכתיות ועל הא-פוליטיות של יד ושם".

איך זה הרגיש להיכנס לתפקיד מול ביקורות פוליטיות נוקבות?
"אני רגיל לביקורות האלו עוד מהתקופה שהתמניתי לקונסול בניו יורק. תוך שבועות ספורים, אולי חודשים בודדים, כולם הבינו שאני אדם ממלכתי שמבצע את התפקיד באופן מאוד ממלכתי. אנחנו ביד ושם נהיה מחויבים אך ורק לדבר אחד שזה זיכרון השואה – האמת ההיסטורית".

***

על רקע יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, ניתן להתרשם כי דיין, בן 66, יליד בואנוס איירס, קונסול ישראל בניו יורק עד אוגוסט 2020, שולט ברזי ההתרחשויות התרבותיות בעולם ויודע לזהות זרמים חברתיים וקהילתיים עדכניים. בשיחה עם "כל העיר" הוא מתאר בכנות מגמה שלילית שמתפתחת בעידן הנוכחי בנושא זיכרון השואה – לא רק בעולם, אלא גם בישראל של שנת 2022. "אנחנו רואים בתקופה הזאת תופעה של זילות של השואה", הוא אומר, "לא הכחשה, אבל לצערי זילות".

זילות, איך למשל?
"למשל בהשוואות. אנשים משווים את התו הירוק של החיסונים לטלאי הצהוב – זו זילות של השואה. אין לזה מקום. ההשוואות לשואה בהקשר של החיסונים כיום, הן זילות, וזה קיים לצערנו גם בארץ וגם בעולם".

כלומר, כוונתך לזילות בישראל ובעולם עם הפגנות בנושא החיסונים נגד קורונה והשוואות לשואה?
"כן, פה בארץ וגם בעולם, בהחלט. אנחנו רואים באירופה הפגנות נגד החיסונים שבהן אנשים מניפים טלאים צהובים כמחאה נגד התווים הירוקים – אלו השוואות חסרות שחר".

זאת אומרת שמבחינתך אחד התפקידים של יד ושם הוא למנוע שיח של השוואות על ידי מתנגדי חיסונים ותו ירוק?
"בוודאי. לא מזמן שידרו באחת מרשתות הטלוויזיה הזרות כתבה שבה הכתבת כינתה את אחד הרופאים שאחראים לחיסונים – 'מנגלה'. והרי מדובר באיש שעשה ניסויים בבני אדם באושוויץ. כל הדברים האלה הם בלתי מתקבלים על הדעת, ואנחנו צריכים להילחם בהם".

(צילום: אלכס קולמויסקי-באדיבות יד ושם)

***

אבל לפי דיין יש בעידן הזה גם מגמות שיפור בזכר השואה בעולם. כך למשל הוא מביע סיפוק גדול מהשיח הרחב שמתנהל כיום בקרב קהילות בינלאומיות על האמת ההיסטורית. "אגיד לך, באופן אולי מפתיע, ככל שעוברות השנים, השואה יותר ויותר נוכחת בסדר היום הבינלאומי", הוא מתאר, "זו התפתחות מאוד חיובית – העובדה שנקבע יום זיכרון בינלאומי לשואה – זהו יום מכובד וחשוב. יתר ויותר קהילות בעולם מציינות אותו, השנה למשל הפרלמנט ביפן מציין זאת בפעם הראשונה.

"העובדה שהעולם מציין תאריך לועזי היא טבעית", הוא אומר, "לנו בישראל יש כמובן את יום הזכירון הפרטי שלנו, של העם היהודי. אבל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא תוספת חשובה. אנחנו ביד ושם מקיימים טקס עם נשיא המדינה ועם כל השגרירים הזרים בישראל. מבחינתנו ביד ושם, יום הזיכרון הבינלאומי אינו תחליף ליום השואה והגבורה בתאריך היהודי, אבל הוא תוספת מבורכת.

"מגיעה מילה טובה, צל"ש, לשר החוץ לשעבר סילבן שלום, שפעל רבות בנושא ותרם תרומה גדולה להיווצרות שיח בינלאומי. השואה היא אירוע חסר תקדים – לא רק בקנה מידה יהודי, אלא גם בקנה מידה של האנושות כולה. השואה איננה רצח עם, כפי שמספר פעמים התרחש בהיסטוריה – יש לשואה מאפיינים ייחודיים וחסרי תקדים בתולדות האנושות. לפני חודשיים פגשתי בניו יורק את מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש וממש התרשמתי מהחשיבות שהוא מייחס לזכר השואה ומהצורך לשים אותה על סדר היום התרבותי וההגותי בעולם. חשוב מאוד שהשואה תהיה על סדר היום העולמי".

אבל עדיין יש בעולם גם הכחשת שואה.
"אני מוכרח לומר בסיפוק שהתופעה של הכחשת השואה, כמעט ונעלמה. זאת אומרת, היתה תקופה בשנות ה-80 וה-90 שאפילו בחוגים אינטלקטואלים בעולם, בצפון אמריקה, באירופה, היתה הכחשת שואה, אבל כל זה כמעט שנעלם".

איפה זה בכל זאת קיים?
"היום הכחשת השואה, בוא נגיד, קיימת רק בשוליים הסהרוריים של המדיה החברתית, שם ניתן לכתוב כל שטות או אמירה מטורפת. קצת אנחנו רואים את זה גם בחלקים של העולם האסלאמי, באירן, אבל לא כתופעה רווחת. היום שום אדם רציני – לא מנהיג, לא עיתונאי, לא משפיען, לא אינטלקטואל – לא יכחיש שהיו תאי גזים או שנרצחו 6 מיליון יהודים".

אז לדעתך מדינת ישראל מצליחה במשימה של זיכרון השואה?
"בגדול כן, אבל ככל שעוברות השנים, במיוחד כשאנחנו מתקרבים לתקופה שמסיבות טבעיות לא יהיו ביננו ניצולים, המשימה שלנו הופכת יותר קשה, יותר מאתגרת, ומצד שני עוד יותר חשובה, יותר חיונית. כשלא יהיו ביננו עדים – ודאי שעלול להיפתח פתח להכחשה, לכן המשימה שלנו חשובה מאוד".

(צילום: אלכס קולמויסקי-באדיבות יד ושם)

***

דיין מזהה, די בצדק, את אחת הביקורת על יד ושם בשנים האחרונות, ולפיה המוסד משמש יותר לביקורי מנהיגים זרים, לטקסים וכד', ופחות רלוונטי לציבור הרחב בישראל. ואמנם היו"ר הטרי של הנהלת יד ושם נמצא כאמור רק כמה חודשים בודדים בתפקיד, אך הוא כבר מציין בנחישות כי "אחד היעדים המרכזיים שלנו בשנים הקרובות ייכנס תחת מילת המפתח – הנגשה. בשנים עברו היתה במידה מסוימת תפיסה שכדי לבקר ביד ושם, אתה צריך להגיע להר הזיכרון בירושלים. אני רוצה להביא את יד ושם לאוכלוסיות שונות, גם למי שלא מגיע פיזית ליד ושם.

"כיום אנו מציבים כיעד את הנושא החשוב מאוד של להנגיש את יד ושם לציבור הרחב. אני חושב שאנחנו צריכים לשתף הרבה יותר את הציבור באוצרות התיעוד, העדויות והמסמכים שנמצאים פה".

איך למשל?
"אנחנו מרכיבים בימים אלה את החזון של יד ושם לשנים הבאות, אבל כבר אני יכול לספר שהרצון שלנו הוא לפתוח מרכזי לוויין של יד ושם בארץ ובחו"ל. ניסיון ראשון שאנחנו עושים, ונראה בינתיים מאוד מוצלח, זה מרכז חינוכי שפתחנו בעיר הבה"דים בנגב. המרכז נמצא בכניסה לבסיס, ונוכל לפתוח אותו גם לאזרחים, לא רק יהודים, אני מקווה שגם אזרחים בדואים יגיעו לשם. המרכז הזה – אני בהחלט רואה שאנחנו נשכפל אותו למקומות נוספים – לגליל, ואולי גם לתל אביב, לניו יורק, למוסקבה. אנו רוצים לבצע פיזור, דה-צנטרליזציה – להביא את יד ושם לציבור, לכל האוכלוסיות, ולא שהציבור יצטרך בהכרח להגיע ליד ושם".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

סיורים וירטואליים?
"בהחלט, אבל לא רק. גם לסרוק את המסמכים, את הרשימות, שהכל יהיה מונגש ככל שאפשר. כמובן, שימוש בטכנולוגיה הרבה יותר ממה שנעשה היום. ככל שנושא זכויות היוצרים יאפשרו – שיתוף של הציבור, הנגשה של הארכיון, מסמכים, ספריית הסרטים".

עניין נוסף שדיין מכניס לחזון החדש הוא קידום לימודים אקדמאיים לחקר השואה דרך יד ושם. "לצערי יש היום בישראל פחות חוקרי שואה מאשר בעולם", הוא מספר, "הייתי אומר אפילו – לבושתנו – מדינת ישראל איבדה את ההובלה בחקר השואה. נפגשתי עם שרת החינוך לפני כחודשיים והסברתי שזה מחייב תיקון. יש ביד ושם מכון לחקר השואה, שהוא באמת ברמה מאוד גבוהה, אבל זה לא מספיק. אנחנו חייבים להכשיר חוקרים. אולי למשל נעשה אקדמיזציה של יד ושם בשיתוף אחת האוניברסיטאות".

היית קונסול בניו יורק – במה דומה או שונה תחושת השליחות? פעילות ההסברה?
"זו שאלה מעניינת, כי הייתי ארבע שנים בתפקיד הקונסול בניו יורק, אולי העיר הכי חשובה בעולם אחרי ירושלים, עם האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל, וכשסיימתי את הקדנציה לא הייתי בטוח אם אוכל למצוא עוד תפקיד עם שליחות כזו, או עם עשייה כגון זו. אבל בהחלט, העובדה שכיום יוצא לי לעמוד בראש יד ושם, זו אכן שליחות בלתי רגילה, משימה גדולה".

דיין זוכר היטב איך באירועי יום השואה בניו יורק התרכזו יחדיו יהודים מכל גווני האוכלוסייה – חילוניים, דתיים – מאוחדים בצערם ובתחושותיהם. "יום השואה בניו יורק היה האירוע היהודי הגדול ביותר בלוח השנה", הוא מתאר, "התאספו אלפי יהודים, חילונים, דתיים, והרגישו משפחה אחת שמתאחדת סביב האבל של זיכרון השואה וסביב הלקחים שניתן ללמוד ממנה למאבק באנטישמיות".

אתה רואה את הקרע כיום בעם ישראל. זה יכול להיפתר מתישהו?
"הקרע הוא לא רק בעם ישראל, אלא גם קרע בין ישראל לעם היהודי בעולם, אבל בעוד שהפוליטיקה מפלגת אותנו, והדת מפלגת אותנו, זיכרון השואה יש לו את הפוטנציאל לאחד אותנו. בהחלט אני רואה בזה את אחת המשימות".