שנת 2021 היתה השנה שבה המיעוט הציוני בירושלים הפך למיעוט גם בקרב תושביה היהודים של העיר. על פי נתוני פ"י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בסוף 2020 עמד אחוז החרדים מאוכלוסיית ירושלים על 29.6 אחוז, כאשר אחוז החרדים מאוכלוסיית היהודית עמד על 49.5 אחוז. כאמור, על פי קצב הריבוי הטבעי, ב-2021 שיעור זה חצה את גבול ה-50 אחוז, והפך לרוב.
על-פי נתוני הדו"ח האחרון של השנתון הסטטיסטי לירושלים, היוצא לאור על ידי מכון ירושלים למחקרי מדיניות ועיריית ירושלים, בירושלים מתגוררת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בישראל – 577,600 תושבים וכן האוכלוסייה הערבית הגדולה ביותר – 358,800 תושבים. מתוכם, רק כ-290,000 – כשליש מאוכלוסיית העיר כולה – שייכים לאוכלוסיות המגדירות עצמן כציוניות (יהודים דתיים ומסורתיים וחילונים).
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
הנתונים האלה גם באים לידי ביטוי במצבה הסוציו-דמוגרפי של העיר: ירושלים נמצאת באשכול חברתי-כלכלי 2 מתוך 10 בדירוג הלמ"ס – בדומה לרבים מהיישובים הערביים (כגון קלנסואה ועראבה) והערים החרדיות (כמו בני ברק ואלעד). בשכונות באפיון 9-8, המקבילים ליישובים כמו מבשרת ציון, הרצליה, גבעתיים, והר אדר, מתגוררים בירושלים כ-48,000 תושבים – פחות מ-5 אחוזים מתושבי העיר.
בהתאם לכך, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים עומד על 66 אחוז – שיעור הנמוך באופן ניכר מזה שבתל אביב (90 אחוז) ובחיפה (86 אחוז), ומהנתון הכללי בישראל (81 אחוז).
לאור זאת, לא מפתיע שההגירה השלילית מהעיר נמשכת: בשנת 2019 (האחרונה ממנה יש נתונים בנושא) עברו לגור בירושלים 11,900 תושבים חדשים, ועזבו אותה 20,100 תושבים – מאזן ההגירה שלילי של קרוב ל-2 ל-1.
העובדה שהאוכלוסייה הציונית בעיר הבירה הינה מיעוט הולך וקטן היא אות קלון על ממשלות ישראל לדורותיהן. פוליטיקאים מימין ומשמאל יודעים לדבר גבוהה גבוהה ולהישבע בשמה של ירושלים, אבל בפועל מדינת ישראל ויתרה על עיר הבירה שלה.
ראש עיר כזה או אחר יכול לנסות להחיות את חיי התרבות בעיר ולהתאמץ להפוך אותה לאטרקטיבית יותר לזוגות צעירים, אבל היכולת שלו להשפיע על המאזן הדמוגרפי בעיר מוגבלת עד לא קיימת. לצורך כך צריך תוכנית לאומית כוללת ומשמעותית, שתכלול פיתוח ובנייה של שכונות חדשות המיועדות לאוכלוסייה הציונית, עם תשתיות חדישות ושירותי חינוך ורווחה תואמים, יצירה מאסיבית של מקומות עבודה חדשים והקלות במיסוי לאנשים עובדים הגרים בעיר.
עד שזה יקרה, אני חוזר על ההצעה שהעליתי מעל דפים אלה לפני כמה חודשים: לחלק את ירושלים לרובעים בעלי עצמאות אדמיניסטרטיבית ותקציבית, בדומה לקיים בלונדון למשל. כך תוכל כל אחת מהאוכלוסיות בעיר לפעול למען רווחת תושביה ולהשקיע משאבים בצרכים הרלוונטיים עבורם.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
חבל
יותר נכון, האוכלוסיה המודרנית (כולל דתיים וחרדים מודרניים) הולכת ומתמעטת בירושלים, וזו בעיה.