אחד הבניינים המפוארים הנמצאים במזרח ירושלים (מחוץ לשער שכם), שנבנו על ידי מעצמות זרות החל משלהי המאה ה-19, הוא מכון אולברייט למחקר ארכיאולוגי של ארצות הברית, אשר ממוקם ברחוב צלאח א-דין 26. מעטים הישראלים שנכנסו פנימה דרך השער הירוק והמרשים, עם סמל המכון המעוגל במרכזו – שמעליו מעוצבת הכתובת הארוכה: 'Albright Institute of Archaeological Research'.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
משנת 2021 החל המכון האקסקלוסיבי להיפתח לציבור הישראלי, וניתן לבקר בו (בתיאום מראש כמובן), ולהתרשם מהמתחם עם הבניין ההיסטורי בעל החזות הסימטרית. המבנה שוכן בין עצי אורן עם חצר פנימית וגן מטופח, שבו שקועה בריכת מים עם מזרקה. במסגרת המיזם "בתים פתוחים" האחרון, ניתן היה לבקר במתחם וליהנות גם מתערוכת צילומים של שדה התעופה עטרות – בתקופת פריחתו תחת השלטון הירדני (1967-1948). התערוכה התפרסה על קירות אכסדרת החצר, המהווה מעבר קסום לאורך קיר הבניין, הפתוחה כלפי הגן. בשולי הגן פזורים ארונות קבורה (גלוסקמאות מימי בית שני) וכדי חרס עתיקים. ב-2021 הוסרטה במקום סדרת דרמה טלוויזיונית על בסיס הספר "מלכת היופי של ירושלים" (ששודרה בערוץ yes). כן צולם במתחם סרט דוקו-דרמה, בהפקה אמריקאית, על מגילות מדבר יהודה, שבדיקתן וצילומיהן הראשונים עם גילויים בפברואר 1948, נעשו בספריית המכון. יצוין כי המכון שוכן באזור בו עברה החומה השלישית שהקיפה את ירושלים בימי בית שני. בסמוך לבניין ניתן לראות את אבני הענק של שרידי החומה – שנופצה על ידי לגיונות רומאים, שפרצו לעיר מצפון.
מכון אולברייט קרוי על שמו של הארכיאולוג, הבלשן וחוקר המקרא הדגול – ויליאם פוקסוול אולברייט (1891 -1971). הוא נוסד לפני כ-120 שנה (בשנת 1900) בירושלים, על ידי האיגוד האמריקני שמושבו בבוסטון, למטרות קידום חקר התרבות של המזרח הקדום, ובתחילה נקרא "בית הספר האמריקאי לחקר המזרח" (ASOR). הבניין הנוכחי הוקם לפני קצת פחות מ-100 שנה (1925), ובשנת 1970 הוחלף שמו למכון אולברייט, אשר שימש משך שנים ארוכות כמנהלו. זהו מכון המחקר הארכיאולוגי הוותיק ביותר בירושלים, והבולט ביותר מבין מכוני מחקר דומים, שהוקמו בעיר על ידי אנגליה, גרמניה וצרפת. הוא זכה בתקופת המנדט להיות לעמוד התווך של המקר הארכיאולוגי בארץ וזאת בזכות אישיותו המנהיגה של אולברייט. הוא ידע לשתף חוקרים בעלי אזרחויות ודתות שונות – יהודים, נוצרים וערבים – בחפירותיו ובמסעות המחקר שערך סביב ירושלים, באזור ים המלח וביהודה ושומרון. המכון האמריקאי התמסר לחקור את ההיסטוריה, הארכיאולוגיה ואפיגרפיה (חקר כתובות עתיקות) ובתרבות של המזרח הקרוב – מהעת העתיקה ועד ראשית התקופה המוסלמית הקדומה
העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים
אולברייט, שידע היטב עברית ופרסם אחדים ממחקריו בפרסומים של "החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה", היה ידיד האוניברסיטה העברית ויועצם של ארכיאולוגים ישראלים רבים, ביניהם אליעזר סוקניק ובנו יגאל ידין ואברהם בירן. כבלשן, אולברייט היה מלא הערכה לאליעזר בן יהודה, שהקדיש את מרבית חייו להחייאת השפה העברית. האוניברסיטה העברית ערכה לכבודו טכס ב-1929, והנשיא יהודה לייב מגנס ויוסף קלאוזנר נשאו דברי ברכה, על הסיוע שהגיש למורים ולתלמידים. ביובל ה-80 שלו (בשנת פטירתו) נתקיים טקס הוקרה לכבודו בבית הנשיא זלמן שזר. בשנת 1957 הוענק לאולברייט תואר ד"ר כבוד מהאוניברסיטה העברית וב-1969 הוא קיבל את אות יקיר העיר ירושלים.
האתרים הראשונים שחפר היו בין השנים 1924-1922 באזור ירושלים: תל אל פול (גבעת בנימין – בירתו של שאול המלך) שבצפון העיר, ובדרומה את תל הרוגם (תל אבנים קדום ששימש לפולחן או לחקלאות). כיום ממוקם ליד הרוגם מתנ"ס קרית מנחם. חפירה מעמיקה נוספת ביצע אולברייט בין השנים 1935-1933 בתל בית מרסים (ממזרח לחבל לכיש) – אחד התילים הגדולים מתקופת המקרא. ממצאיו מחפירה זו ולאחר מכן בבית צור ומבית אל, אפשרו לו להשלים את עבודתו על הקרמיקה הארץ-ישראלית. חיבורו המקיף 'הארכיאולוגיה של ארץ ישראל' היה לספר יסוד וכלי עזר בסיסי לכל חוקר ולומד בתחום זה. אחד מהישגיו הבולטים של אולברייט היה הוכחת אמינותן של מגילות ים המלח לאחר שהתגלו בפברואר 1948. הזיהוי הראשוני של התעודות נעשה בספריית המכון ונשלח לאולברייט, שהיה בארצות הברית. לאחר שבדק את החומר, קבע אולברייט כי אלו הן "התעודות העתיקות והחשובות ביותר שנתגלו בעת החדשה". בתקופה שהוא עזב את המכון הירושלמי ושימש כפרופ' לארכיאולוגיה באוניברסיטת ז'ונס הופקינס בבולטימור בארה"ב, הוא המשיך לייעץ למחליפו והיה מעורב תדיר בניהול המקום. עיריית ירושלים העניקה כבוד לאלברייט לאחר פטירתו, ורחוב על שמו נמצא בשכונת מעלות דפנה.
תלמידו הקרוב ביותר של אולברייט ויורשו בתקופות בהן נעדר מהארץ, היה פרופ' נלסון גליק, ארכיאולוג יהודי-אמריקאי. גליק היה רב רפורמי, אשר בשנת 1947 התמנה לנשיא "ההיברו יוניון קולג'" (המכללה ללימודי יהדות מטעם התנועה הרפורמית) בסינסנטי (מקום הולדתו). לקולג' מספר סניפים ברחבי ארצות הברית וגליק הקים בירושלים את בית הספר למקרא ולארכיאולוגיה של "ההיברו יוניון קולג'", אשר נקרא כיום 'המכון לארכיאולוגיה ומקרא ע"ש נלסון גליק'. המכון הוקם על מנת לאפשר לחוקרים אמריקאים לעסוק בנושא, מאחר ומכון אולברייט היה בין השנים 1967-1948 בתחום מזרח ירושלים. גליק הביא כבוד לשני המכונים בצד הירדני וישראלי – הוא ערך סקרים בלמעלה מאלף אתרים בארץ ישראל ובמזרח התיכון. נלסון גליק זכה אף הוא לקריאת רחוב על שמו בירושלים בשכונת רמות ב'.
ובחזרה למכון אולברייט – הלב של המכון הוא הספרייה (בת מאה שנה), שבה ספרים וכתבי יד נדירים. חלומם של חוקרים רבים, הוא לשבת בספריה וליהנות מהאוסף הענק בתחומי הארכיאולוגיה. המתחם משמש כיום גם כמלונית לתריסר חוקרים המגיעים לתקופות קצובות, חלקם זכו במלגה מטעם המכון. כלי החרס שמצא אולברייט בחפירותיו הראשונות נמצאים במגירות ארוניות אחסון בחדר הרצאות. ניתן לשלוף כל מגרה לחוד ולראות את כל החרס, ועליהן מעטפות עם הסברים ותאריכים. האיגוד האמריקאי שמממן את תחזוקת המכון הירושלמי ומעניק גם מלגות לימוד תומך בעוד שני מכונים כאלו – האחד נמצא בניקוסיה שבקפריסין והשני בעמאן שבירדן.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
הבית החדש שלכם מחכה בלוח הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות