1. חוק לא כתוב של משחקי גביע המדינה קובע כי במסגרת זו זוכים לפתוח אלו שאינם מרבים לקבל דקות משחק בליגה. בקריטריונים של זיו אריה, שאמש הוכיח סופית בצורה מאוד לא אלגנטית שהוא פשוט עושה בכוונה – החוק תופס לגבי שמות כמו מידן כהן, נעם מלמוד וחאמד שולאג'ה, אבל בשום אופן לא לגבי האיש שהציל לו נקודת ליגה בדיוק שבוע קודם לכן. ההפך הוא הנכון – אפילו החלוץ האהוב עליו, זה שפגע העונה במשך מחצית אחת בלבד מתוך סיבוב שלם, נותר על הספסל.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
התוצאה: רועי משפתי אמנם קיבל את ההזדמנות בצד השני, אבל כל שנדרש לו הסתכם בהדיפה בודדת בדקה ה-36 למבצע נאה בסיבוב של אחמד סלמן. גם אותה הדיפה הרואית, אגב, נעשתה בעזרת הרגליים, כך שבפועל, השוער השני של מכבי חיפה אפילו לא לכלך את הכפפות. לא פחות מארבעה חילופים ביצע המאמן האמיץ של הפועל בהפסקה כשהוא בפיגור – באף לא אחד מהם נמצא מקום לאיש שאחראי על שלושה משבעת שעריה של הפועל העונה. בדקה ה-63, כשאל נקודת החילופים ניגש יקירו של המאמן, וילי אגאדה, הובהר סופית שהשמש כבר לא תזרח בסמי עופר.
הפועל ירושלים מול מכבי חיפה באצטדיון סמי עופר (צילום: אור בוקר)
2. כ-150 אמיצים, כולל עבדכם הנאמן בהרכב משפחתי מלא עם אשתו ושלושת ילדיו, עשו את הדרך הארוכה לכרמל כדי לצפות לכאורה בדבר הכי דומה לגמר ההוא ב-1998, כשיסודותיו של סמי עופר לא היו כלל בתכנון.
בתי הבכורה שי בת ה-8 וחצי, למדה עד מהרה את עיקרי המלל של הקומץ והצטרפה לאביה בקפיצות ומחיאות כפיים קצובות. רגע לפני שעפרי ארד נעץ בחיבורים כדור שמשום מה הגיש לו להנחתה אשטה אווקה, היא אפילו תמהה מה קורה אם לא מובקעים שערים במהלך 90 הדקות במשחק גביע מחייב הכרעה.
הפועל ירושלים מול מכבי חיפה באצטדיון סמי עופר (צילום: אור בוקר)
מנגד, אחותה אריאל, אוטוטו 6, למדה מבעוד מועד מחברה בגן את להיט האליפות המיתולוגי מאמצע הנייטיז – "חיפה, חיפה מכבי שלי", מה שהוביל לתמיכה גורפת במארחת הרבה לפני צלילה לעומקם של דברים בשיחה מאתגרת בין אב ובתו על דברים ברומו – דוגמת הבדלים אסטרונומיים בתקציב ומהן ההשלכות כשעל ספסל אחד המאמן הטוב בארץ ועל השני גבר שחגג לא מזמן 50 ומשום מה חושש שחלוץ שצעיר ממנו בכמעט שני עשורים יגנוב לו את אור הזרקורים. "אין מה לעשות, אבא", פסקה הסנדוויץ' הערמומית מדי מספר דקות. "חיפה יותר טובים וינצחו".
אביב בן השנתיים וחצי, שהולבש בשתי שכבות אדומות לרגל ביקורו הראשון אי פעם באצטדיון כדורגל, שכח לשעה קלה שאנרג'ייזר הוא כינויו הרווח וישב מחויך ומרותק נוכח האווירה השמחה ביציע, כך שלפחות שם ניצחנו בקושי 1:2.
אוהדי הפועל ירושלים במשחק מול מכבי חיפה בסמי עופר (צילום: אור בוקר)
חוץ מזה? בהיעדר כדורגל אדום ניצל הקומץ ביציע את ההזדמנות כדי לשרוק בוז לעומר אצילי בכל נגיעה בכדור ולהקניט אותו בקריאות 'פדופיל'. אגב, זה כנראה הוציא את השחקן הטוב בליגה משיווי משקל, כי בכל יום נתון אחר כמות המצבים שיצר מספיקה לצמד לפחות.
3. לקראת הסיום קיבל אביב מאביו הסבר מקוצר על היופי ביציע בו לובשים גם חולצה של מרקוס רשפורד ממנצ'סטר יונייטד וגם אחת דהויה ומתקלפת עם המספר 12 של שלומי דנינו מהקטמונים. בדרך לאוטו הוא התעטף במעיל כתום, עוד לפני שנודע כי זה הצבע המנצח האמיתי של השבת.
שי התגלגלה מצחוק בתוספת הזמן למראה סדרת קפיצות לגובה ונגיחות מצד לצד שהזכירה לה טרמפולינה, ומיד לאחר מכן חיבקה אותי חזק ולא השאירה ספקות לגבי השותפות לתחושת האכזבה מהקבוצה שבחרנו לעצמנו.
משפחת בוקר בסמי עופר (צילום: אלבום פרטי)
טניה, האישה שאיתי, נהנתה מהאווירה ונזכרה בימים בהם כתב הספורט הצעיר שהכירה גרר אותה ללוקיישנים נוצצים קצת פחות – וינטר כמשל. אני עמדתי ביעד שהוצב לי טרם היציאה צפונה ולא התעצבנתי יותר מדי, ורק אריאל הודיעה לנו חגיגית, כשחיוך מנצח על פניה, שבפעם הבאה יושבים עם הירוקים.
4. והפועל? היא הזכירה שוב למי ששכח איך אפשר לשבור שיאים של כאב לב ולוזריות, עם הפסד סופר אכזרי במהלך האחרון של כל מחצית. על הדרך היא גם הראתה סופית לעידן שמש את הדרך החוצה מהקבוצה. חבל שאי אפשר לומר דברים דומים על מאמנו.
מחפשים את דירה החלומות? הבית החדש שלכם מחכה בלוח הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
אופיר מרחבי העיר
טוב שמח ששיתפת אותי בחוויה המשפחתית של הביקור בסמי עופר.לא הבנתי למה בשביל זה לכתוב כתבה שלמה בכל העיר ולא הפוסט הבודד בפייסבוק.לא ברורה הנפקא מינא.מעבר לזה אין מה לצפות מהפועל .צריך לבנות אותה מחדש(זה מה שרצית לכתוב.