הצרידות שהתבררה כגידול ממאיר: בזכות רופאי הדסה - חייו של יוסי חדד ניצלו בזמן

יוסי חדד הבחין בוקר אחד בצרידות בקולו שלא נעלמה במהלך היום. למרות שהיה בטוח שמדובר בהתקררות שתחלוף, הצרידות לא עברה והתגלתה כגידול ממאיר מתקדם שהתפשט בלוטת התריס לבלוטות הלימפה ולאיברים סמוכים. כעת, כשהוא כבר מחלים מניתוח וטיפול אונקולוגי בהדסה עין כרם, מספר חדד, תושב נוף איילון בן ה-53, איך ברגע השתנו חייו.

המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

"הסיפור התחיל כשבוקר אחד קמתי עם צרידות ומאחר ולא עברה הלכתי לבדיקה אצל רופא אף אוזן גרון בקהילה, אך לא נמצא משהו חריג וכשבוע לאחר מכן הצרידות נעלמה", מספר חדד. "חודשיים לאחר מכן הצרידות חזרה, אך הפעם לא חלפה. הזמן עבר ואני פשוט צרוד. כעבור מספר שבועות הבנתי שדבר מה מוזר, הצרידות לא עוברת ופניתי שוב לרופא שהבחין בשיתוק של מיתר קול ומיד שלח אותי לבדיקת MRI, שבעקבותיה זיהו גידול.

"נשלחתי לביופסיה דחופה בה התברר כי מדובר בגידול ממאיר, ובאמת באותו הרגע חיי התהפכו. לתומי חשבתי שאין שם משהו של ממש, ונשלחתי מיד להמשך טיפול אצל ד"ר ניר הירשהורן מבית החולים הדסה עין כרם".

"יוסי הגיע למרפאת אף אוזן גרון וגידולי ראש צוואר בהדסה עין כרם עם תלונה של גוש צווארי וצרידות לסירוגין", מסביר ד"ר ניר הירשהורן, מנתח ראש צוואר בכיר מהדסה שהוביל את הטיפול הכירורגי ביוסי. "אומנם מדובר בגבר צעיר, ללא גורמי סיכון, ובכל זאת עלו כמה סימני אזהרה חשובים שהתבררו אחרי בדיקות מקיפות כתהליך גידולי בבלוטת התריס שהתפשט לבלוטות הלימפה ולאיברים סמוכים.

בהדסה מציינים כי גידול בלוטת התריס אומנם נפוץ משמעותית בעיקר בקרב אוכלוסיית הנשים, אך עדיין מאובחן בכעשירית מהמקרים בגברים וחשוב לזהותו. זהו הגידול האנדוקריני הנפוץ ביותר וככלל, ההסתמנות בגברים הנה יותר אגרסיבית ובהתאם לכך גם הטיפול. במקרה של יוסי, הצרידות שאינה חולפת הייתה הסימן הראשון ובהמשך בבדיקה ניתן היה להבחין בגושים צוואריים.

"זמן קצר אחרי שהגיע אליי יוסי, הוא כבר נותח על מנת להסיר את הגידול ואת שלוחותיו. הגידול היה בשלב יחסית מתקדם, ולמרות המורכבות בניתוח, הצלחנו להסיר את כל הגידול במלואו ולשחזר איברים שהיו מעורבים. לאחר הניתוח יוסי קיבל טיפול אונקולוגי משלים וכעת אני יותר משמח לומר שהוא חופשי מהמחלה. לשמחתי, במהלך הטיפולים ובעיקר אחרי שהחלים – החליט יוסי לשנות את אורח חייו. בין השאר החל בפעילות ספורטיבית הכוללת ריצות ארוכות וכך הגענו לרוץ יחד, צוות מנצח".

"לא הייתי ספורטאי ואפשר לומר שחייתי די בעודף משקל", מספר חדד. "לא היתה סיבה ברורה להופעת הגידול אצלי אבל סבלתי מסכרת ועודף משקל. כך קרה שלקחתי על עצמי לרדת במשקל ולעשות ספורט וזה קרה מהר מאוד כשהחלטתי. אחרי הניתוח עברתי טיפול ביוד רדיואקטיבי והייתי בבידוד במשך שבוע בבית החולים הדסה, שם לראשונה התחלתי לעשות ספורט. בתוך החדר הייתי עושה ביום בערך 13,000 צעדים ומאז התחלתי לעשות הליכות וריצות בחוץ באישורו ועידודו של ד"ר ניר הירשהורן".

"במהלך הביקורים של יוסי במרפאה, המחשבה על לרוץ יחד עלתה מספר פעמים", מספר ד"ר הירשהורן. "אני רץ בעצמי, יוסי התחזק והחל לצבור מרחקים והחיבור נשמע מצוין. אומנם הקורונה שינתה את התוכניות שלנו, אך לבסוף נוצרה הזדמנות לריצה משותפת ביוזמה וארגון של "החברה הישראלית לכירורגיה ואונקולוגיה של הראש והצוואר". ערכנו הפנינג ספורטיבי לרופאות ורופאים המטפלים בגידולי ראש צוואר – כירורגים ראש צוואר ואונקולוגים בתחום, בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן ואיגוד רופאי אף אוזן וגרון".

יצוין כי מטרת המפגש הייתה להעלות את המודעות והחשיבות בבדיקה מוקדמת של נגע עורי משתנה, צרידות לא חולפת, פצע שאינו מחלים והופעת גוש צווארי. כמו כן, להימנע מגורמי סיכון ובעיקרם עישון וחשיפה לא מבוקרת לשמש.

"כשהצעתי ליוסי להשתתף באירוע הוא "קפץ על המציאה", ועשה זאת כמו גדול! ההשתתפות שלו היא מסר של ממש – הן לחולים, שאפשר להתגבר על מחלות גידוליות בצוואר וכן לצוות המטפל שנלחם ימים ולילות למענם ומתמלא אושר לראות את החלמתם", אומר ד"ר הירשהורן בגאווה. "אני חייב לציין את משפחתו התומכת של יוסי – שליוותה אותו בכל תהליכי הטיפול, תמכה ועזרה גם לו וגם לצוות הרפואי לבצע את המקסימום. תמיכה משפחתית היא דבר מאוד חשוב בתהליך הריפוי".

"אין לי איך להביע את התודות לכל המערך בהדסה וכמובן במיוחד לד"ר הירשהורן", אומר חדד בהתרגשות. "גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית, תמיד היו שם עבורי וסייעו בכל התהליך, במחלקות ובמרפאות. הגעתי עם אשתי להדסה עם המון חששות ופחדים, ואני לא יודע איך להסביר את העובדה שברגע שראינו את ד"ר הירשהורן המתח פשוט התפוגג מיד. ראינו בו משהו מאוד נינוח, אמיתי, מקצועי, המסביר באופן מפורט ומשרה עלינו בטחון. הגישה שלו היא קודם כל להעביר את המסר בגובה העיניים ולא בגישה של "מנתח" שדבריו לא מובנים או מורכבים מדיי. אכפת לו מהמטופלים שלו, היה אכפת לו מאוד ממני.

"עברנו דרך ארוכה מהניתוח ועד להחלמה מהמחלה, ובכל שלב בו התקדמתי ראיתי שהוא ממש מתרגש בשבילי. שמחה אמתית של בן אדם. אני מודה לכל אנשי הצוות שליוו אותנו, וגם לד"ר רינה פולק, רופאה בכירה במחלקה לאנדוקרינולוגיה בהדסה עין כרם, המקסימה, אני מודה לכולם מכל הלב".