1. דווקא בגלל שהמפגש בין הפועל ירושלים למכבי פתח תקוה התאפיין באנטי כדורגל, חובה לפתוח עם המהלך הראוי היחיד בו, שנולד מתוך סיטואציה בלתי אפשרית: חלק מאוהדי הפועל שינו מיקום לשלט מאיר עיניים בנוסח: "שי אהרון וזיו הבובה.. הביתה!!" – בזמן שמאותו יציע בדיוק נשמעו קריאות עידוד לאותו אהרון על הפזמון המוכר של השיר "מתי לחזור" של אתניקס.
בדיוק אז שלח רוסלן ברסקי את גיא בדש באגף ימין, והאחרון יישר למחליף עידן שמש, שהניף ימנית קטלנית ושיגר כדור מדויק לפינה הרחוקה של אריק ינקו, 0:1 וניצחון אדום ראשון בליגה הבכירה מאז אפריל 2000.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
הסתירה בין 600 האדומים טושטשה לטובת שאגות שמחה, אבל המציאות העגומה-אדומה נותרה כשהיתה: אוהדי קטמון משוכנעים שהצוות מהלאומית, בראשות המנהל המקצועי אהרון והמאמן אריה, צריך להמשיך לתת את הטון, בעוד אלה של ירושלים "המקורית" לא מבינים איך עדיין לא בוצע זעזוע.
וזה בדיוק מה שצריך להדאיג כל כך את ראשי הפועל – קבוצה אחת על הנייר, אבל מפולגת מאין כמוה ביציע, וזה עוד לפני הוויכוח הקבוע והאינפנטילי על הנפתם של דגלי ישראל. גם לכרוז המקומי, שמתעקש פעם אחר פעם לחזור על כך שמדובר באדומים מקטמון טרם הצגת השחקנים, עדיין לא נפל האסימון. האיחוד שכולם חיכו לו, הפך לפתע למילה גסה.
2. אלו וגם אלו יתקשו מאוד להתווכח על ניהול המשחק השערורייתי של זיו אריה, שממשיך לייבש את הסקורר שלו על הספסל, במהלך שמסתמן כהרבה יותר אישי והרבה פחות מקצועי ככל שמתקדמת העונה. במקום לתת לשמש מקום של כבוד בחוליית חוד כהה שמורכבת משחקן אחד, שוב הוחלט להסתירו במסכה – תרתי משמע – במשך 60 דקות תמימות.
וילי אגאדה, שממשיך להיות באנקר למרות שטרם מצא את הרשת, סיפק עוד סיבה לתהיות עם החמצת ענק תורנית בפתיחה. אגב, מול הגנות הברזל מולן מתמודדת הפועל, לא ברור החשש לחשוב מחוץ לקופסה ולצוות את השניים יחד – קל וחומר על רקע השליטה האדומה המוחלטת במחצית השנייה.
ומדובר רק על קצה הקרחון: לא ייתכן שאלוג'ו יאהו, מגן ימני לכל דבר ועניין, יתופקד באגף שמאל ויגרום שם הרבה יותר נזק מתועלת; האשראי לקלייטוס נומביל הגמלוני, מאבד כדורים סדרתי, ממשיך להיות בלתי מוגבל; ומעל הכל, מוציא מהדעת איך כמעט כל שחקן אדום שעובר את קו האמצע נעצר בבהלה ומוסר לאחור כדי לבנות עוד התקפה מאולתרת שתסתיים מקסימום על קו ה-16. לא ברור על מה עובדת הפועל באימונים, אבל טוב יעשו מקבלי ההחלטות אם יחזרו לרגע ליסודות ויסמנו עבור השחקנים כיוון כללי – שער היריבה.
בצד השני, מגיעות כל המחמאות לאדבאיו אדליי, שכיסה לא פעם ולא פעמיים על מחדלי הגנה נוראיים של חבריו – בראשם טעות בלתי מתקבלת על הדעת של גוני נאור, ובכל המאבקים בדו-קרב האישי מול לאמק בנדה האורח, היתה ידו על העליונה.
3. חיפושים קדחתניים אחר האחראי על הפלייליסט בהפסקה עלו בתוהו, אבל הוא חייב לקבל הבוקר בונוס שמן על מקוריות ויצירתיות, ולא רק בגלל שמיהר להגביר ווליום והקדים את הקריאות "תתפטר" לעבר המאמן המקומי. תחילה ביטא את הלך הרוח בהפועל עם שורת המחץ של יואב יצחק – "עוד ארוכה הדרך אל האושר", ומיד אחר כך ניבא את העתיד לבוא כששלח רמז עבה לעבר אריה. בחשבון אחרון, הרבה לפני שחתם את שמו על שלוש נקודות מתוקות, ניחשו כל האדומים נכונה מה יקרה "אם יש לך שמש".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
איתן
לא מפולגים ולא נעליים פשוט זאת קטמון ושום דבר לא השתנה קבוצה של גאוותנים יהירים זאת לא הפועל ירושלים של פעם זאת קבוצה של מתנשאים מלמעלה עד למטה קבוצה פח אשפה בושה וחרפה
ניר
צריך לעשות הפרדת כוחות!
שיחזרו להיות קטמון אם הם ככ מאוהבים בעצמם
השם הפועל ים ניתן לקטמון עי אוהד הפועל ים ואפשר להחזירו ולהתחיל מאפס ושקטמון יהיו קטמון גם ככה הם מעדיפים להיקרא קטמון ולא מקבלים את אוהדי הפועל ים אז מה הטעם באיחוד המוזר הזה!?