כפיים ועידוד של האוהדים לאחר הפסד. מתעוררת השאלה הפילוסופית – נאיביות? התייפייפות? אולי אפילו קצת יהירות? האלטרנטיבה השנייה העומדת בפני האוהד הממוצע היא שריקות בוז צורמות. כמובן שלגבי קללות בעיניי אין מה לדבר (במגרשי הכדורגל, כמו בחיים, אסור לדעתי להשתמש באלימות, לא מילולית ובטח לא פיזית).
על עצמי אני יכול להעיד שאני מאותם האוהדים שמוחאים כפיים כמעט תמיד. ממש לא על התוצאה, אלא על המאמץ. המקרה היחיד שלא אשתתף בעידוד בסוף המשחק הוא אם ארגיש זלזול קיצוני או חוסר חשק ומאמץ מצד שחקני הקבוצה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
יש מספר שאלות שצריכות להישאל כשסוגיה זו עומדת לפתחנו: אז מה עדיף? באיזה מקרה תגובת האוהדים תיצור שינוי משמעותי אצל השחקנים שלנו? איך הם יגיעו למשחק הבא? הרי זו המטרה, או שאנחנו רק מעוניינים לפרוק תסכולים?
אין פה מדע מדויק, וכנראה שאני לא מספיק מקצועי בכדי לחפש מחקרים מדעיים בנושא. אני גם כמעט בטוח שזה מקרה קלאסי שאין בו תשובה ברורה, ולכל שחקן תהיה תגובה אחרת לאותה סיטואציה.
זה לא שלפעמים לא בא לי לשרוק בוז, ברור שבא לי. בצעירותי אפילו הייתי שותף לשריקות. רק שלאורך השנים התמתנתי קצת, כנראה שקוראים לזה בגרות והפכתי למערכתי הרבה יותר. אני לא שופט אוהדים שחושבים ומתנהגים אחרת ממני, גם אם אני בספק גדול שהם משיגים איזו מטרה.
לפני שנכנסנו לסדרת המשחקים הכי מאתגרת בכדורגל הישראלי – מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע – ולאור היכולת שהצגנו במשחקים הראשונים של העונה, לא שררה בי אופטימיות, אפילו לא קטנה. צפינו בשני המשחקים הראשונים של הסדרה, ולמרות שהפסדנו בשניהם, ראינו שני משחקים שונים בתכלית. מול מכבי תל אביב התבטלנו לחלוטין ללא שום ניצוצות של כדורגל יצירתי או חשיבה התקפית כלשהי, אבל היינו במשחק עד הדקה ה-85, ולא רחוקים מידי לחלץ נקודה. אפשר להגיד שפרט לשליטה האבסולוטית שלה, מכבי כמעט ולא הגיעה למצבים מסוכנים. שבוע אחרי, מול מכבי חיפה, שיחקנו אולי את משחק ההתקפה הטוב ביותר שלנו העונה, אבל הפסדנו 4:1 – לא כוחות במבחן התוצאה. נשבע שלא יודע מה עדיף.
יש בי הרגשה טובה שמול הפועל באר שבע, במשחק שיתקיים במוצ”ש הקרוב איצטדיון טרנר, הדברים יהיו שונים. עכשיו, כשאנחנו מבינים עד כמה גיא בדש וגיא חדידה היו משמעותיים למשחק ההתקפה שלנו (ואני שמח כל כך שהם חזרו), בתקווה שהראל שלום יחזור גם כן בקרוב, כל מה שנשאר הוא לתת תצוגה טובה בשני חלקי המגרש. באר שבע אמנם קבוצה טובה מאיתנו, אגרסיבית וכישרונית, אבל עמידתה המסודרת מאוד על המגרש היא בעיניי יתרון עבורנו – קל לנו יותר להסתדר מול קבוצות צפויות ומסודרות.
ההימור שלי: נחזור מטרנר עם שלוש נקודות. 0:1 קטן אבל גדול.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות