דעה | למרות היכולת הדלה במגרש – עדיין מדובר בקרב גדול בכדורגל הישראלי

לאחר פגרת הנבחרת הליגה הישראלית חוזרת עם הקרב הגדול בין הפועל תל אביב לבית”ר. היריבה הגדולה של בית”ר היתה צריכה להיות בכלל הפועל ירושלים, אך בעקבות היעלמותם של האדומים מהמפה במשך שנים רבות, המפגשים מול הפועל תל אביב הם אלה שהיוו תחליף לדרבי. לאוהדים הוותיקים של הקבוצה ההפסד הכואב והזכור ביותר הוא למשה סיני, שגזל מבית”ר אליפות היסטורית אי שם בשנות ה-80. לאוהדים הצעירים יותר של הצהובים-שחורים, הכתם הגדול הוא חגיגות האדומים לאחר הזכייה בדאבל באצטדיון טדי, אחרי שערן זהבי הכניע את אריאל הרוש וגרם לאדומים לכבוש את טדי ולחגוג מול העיניים שלהם.

12 שנים חלפו מאז אותו משחק, והפועל תל אביב הוסיפה לארון התארים שלה עוד שני גביע מדינה, ובין לבין הספיקה לרדת פעמיים ליגה. לעומת זאת, בית”ר בעיקר החליפה בעלים וזכתה בשני גביעי טוטו צנועים, כשבבית וגן כבר סופרים למעלה מ-14 שנים ללא צלחת אליפות. פעם היה מדובר בקרב על תואר כלשהו, היום מדובר בשתי קבוצות בינוניות ומטה.

ביום שני בית”ר תפגוש שלושה אקסים: הראשון, המאמן לשעבר ניר קלינגר שכשל ופוטר, השני והשלישי היו סוג של קונצנזוס במועדון – דן איינבינדר ועידן ורד שירצו להוכיח לצהובים שחורים שהם עדיין פקטור בכדורגל. אין ספק שיהיה שמח.

בימים האחרונים האש הייתה מכוונת לכיווני של הקפטן הבית”ר והירושלמי הכי בולט בקבוצה – אופיר קריאף. האחרון לא התבייש להגיד את דעתו בצורה מאוד ישירה ולא נהוגה בכדורגל שלנו, כשאמר שהוא פשוט שונא את הפועל ת”א. להגיד לכם את האמת? אני שמח שיש לבית”ר קפטן כזה שאומר את אשר על ליבו בלי פוליטיקלי קורקט. אולי יש כאלה שיגידו שהוא קורץ לאוהדים, אבל לי זה לא משנה. נמאס לי כבר מתשובות רובוטיות של שחקנים שחוששים להגיד את מה שהם מרגישים. קריאף לפחות כנה.

הקפטן תירץ את הדברים בכל שרצה “להטריף ולעורר את השחקנים” , אבל הוא לא צריך להתנצל, דווקא העובדה שהוא לא חיפש “ללכת בין הטיפות” הופכת אותו בעיני למנהיג אמיתי ואמיץ.

מבחינה מקצועית, בית”ר תציג לראשונה את הקשר האחורי שכל כך חסר לה, קמסו מארה. אני לא יודע כמה הוא עוד מסוגל לתרום אחרי מספר אימונים מצומצם, אבל זו גם בשורה לקומאן שמשווע לשחקן אמצע אגרסיבי שביחד עם זרגרי ירימו את מרכז השדה של בית”ר החלש עד כה.

עמדת הבלמים בבית”ר שוב סובלת ואחרי הפציעה של דגני, הפעם תורו של מחיאס מוונצואלה שיעדר לתקופה ארוכה ומרכז ההגנה ישען על אילתורים כשקריאף ימשיך בעמדת הבלם ולצידו דוד חוג’ה הצעיר. אין ספק שזו נקודת תורפה וההגנה של בית”ר מסתמנת כחוליה החלשה.

אני מקווה שהפגרה גרמה לשחקנים הזרים בואצ’י וג’אסי עוד זמן להתאקלם, להיכנס לכושר משחק ולהסיר חלודה כי הם שני שחקני מפתח להתמודדות ביחד עם ירדן שועה שיכולים למשוך לנצחון. כולי תקווה שביחד עם האוהדים שיספקו תצוגה נפלאה נראה נצחון צהוב.